תפארת ישראל על תרומות ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על תרומות · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

משנה א[עריכה]

המפריש מקצת תרומה ומעשרות:    שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו:

מוציא ממנו תרומה עליו:    ר"ל מותר להוציא השאר ג"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן:

אבל לא למקום אחר:    דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב"ם [פ"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת:

משנה ב[עריכה]

מי שהיו פירותיו במגורה:    ר"ל באוצר:

וסאה לעני:    שיהיו ב' הסאין מע"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח"כ מהאוצר. ואע"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק / סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה:

מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר"מ:    נ"ל דר"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה"ג [כתוס' סוכה דכ"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין:

וחכ"א אינו מפריש אלא לפי חשבון:    נ"ל דס"ל כדקיי"ל [ביצה דל"ח א'] בדאו' אין ברירה. א"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין:

משנה ג[עריכה]

שיעור תרומה עין יפה:    נדיב לב:

בש"א משלשים:    ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם:

תרם:    בינוני או נדיב:

ועלה בידו אחד מששים:    מדחייב לתרום מאומד טעה:

תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב:    ההוספה:

במעשרות:    דאין שם תקומה חל אהוספה:

ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד:    ר"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן:

במדה ובמשקל ובמנין:    אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה:

ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף:    דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך:

משנה ד[עריכה]

תורם כדעתו של בעל הבית:    בעין יפה או רעה:

פיחת עשרה:    שהיה בעה"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע"ב עינו יפה:

או הוסיף עשרה:    א' מס' שחשב שבעה"ב עינו רעה כך כתב הר"ב ול"מ היה נ"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח"כ נודע שהבעה"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח"כ שהבעה"ב עינו רעה:

אין תרומתו תרומה:    מדידע דעת בעה"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות:

משנה ה[עריכה]

רבי אליעזר אומר אחד מעשרה:    יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות:

יתר מכאן יעשנה:    לאותו מותר:

תרומת מעשר:    דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ"ע. [והר"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו תולין]:

למקום אחר:    המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ"ל ע"פ מ"ש רש"י [מנחות דל"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א"א לתקנו מטבל דהו"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א"כ הכא א"א שיעשה לאותו מותר לתמ"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא"א שיעשהו להמותר לתמ"ע כ"א על דמאי. דג"כ חיובו מד"ס. ואי המותר יותר מהת"ג. א"כ כיון שהת"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ"ע שחייב מכרי זה. ומ"ש הר"מ והר"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת"ג על מקום אחר. משום דת"ג צריך מוקף ג"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ"ב. אלא נ"ל דלהכי א"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו:

רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה:    יכול לעשות דלפטר ממעשרות:

רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין:    דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי:

משנה ו[עריכה]

בשלשה פרקים משערים את הכלכלה:    הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ"ל:

בבכורות:    כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין:

ובסיפות:    בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו:

ובאמצע הקיץ:    ונ"ל כרלח"ש דכולהו לעניין ת"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א"צ להפריש רק סל א'. וה"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה:

המונה משובח:    מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ"פ א"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ"כ:

והשוקל משובח משלשתן:    מיהו ת"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה:

משנה ז[עריכה]

רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה:    בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א"א למתשיל. דא"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל:

רבי יהושע אומר במאה ועוד:    דבנפלה בצ"ט ומשהו סגי:

רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה:    דצריך שיהיו החולין צ"ט סאה וקב:

שתות למדמע:    ר"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות:

משנה ח[עריכה]

רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות:    בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה:

עגולי דבלה:    תאנים הנדרסי' יחד בעיגול:

הגדולים מעלים את הקטנים:    דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה:

העגולים מעלין את המלבנים:    תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה:

רבי אליעזר אוסר:    נ"ל דס"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים:

משנה ט[עריכה]

כיצד:    דברי ר"ע הן:

משנה י[עריכה]

בדורס ליטרא קציעות:    תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ"י מ"ח וע"ש]:

ע"פ הכד:    של חולין:

ואינו יודע איזוהי:    באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין:

והתחתונות מעלות את העליונות:    אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ"ל]. וכן כתבו תוס' [ב"מ דפ"ח א' ד"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד"ג ב'] כ"ש הכא דאו' ע"כ צ"ל דר"ל דתרומה עיקרו דאו':

עד שיהיו שם מאה כדים:    וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ"כ ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל:

משנה יא[עריכה]

סאה תרומה שנפלה על פי מגורה:    אוצר:

וקפאה:    הסיר מה שלמעלה באוצר:

רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי:    שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור"ל ששתיהן מצטרפין כך נ"ל:

מאה סאה תעלה באחד ומאה:    לטעמי' במ"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ"ו]:

יקפיאנה:    ר"י קא' לה וה"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר:

ואם כן:    דמהני קפוי:

או:    שאינו ידוע:

משנה יב[עריכה]

שתי קופות ושתי מגורות:    ובכל א' נ' סאה:

מעלות זו את זו:    ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות:

משנה יג[עריכה]

אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם:    אגודה א' כיוצא בהן:

לתוכן חציה תרומה:    מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ"ה מ"ה]:

אלא שהיו שם מאה ושני חציים:    דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:

בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]