משנה תרומות ה ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ה · משנה ז | >>
סאה תרומה שנפלה למאה, הגביהה ונפלה אחרת, הגביהה ונפלה אחרת, הרי זו מותרת, עד שתרבה תרומה על החולין.
סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה לְמֵאָה,
- הִגְבִּיהָהּ וְִנָפְלָה אַחֶרֶת, הִגְבִּיהָהּ וְנָפְלָה אַחֶרֶת,
- הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת,
- עַד שֶׁתִּרְבֶּה תְּרוּמָה עַל הַחֻלִּין:
סאה תרומה שנפלה למאה,
- הגביהה, ונפלה אחרת,
- הגביהה, ונפלה אחרת -
- הרי זו מותרת - עד שתרבה תרומה, על החולין.
- הגביהה, ונפלה אחרת -
עד שתרבה תרומה על החולין - הוא שיפול במאה סאה של חולין, מאה סאה ומשהו של תרומה זה אחר זה:
הגביהה. כדין תרומה שעולה בק"א וצריך להרים:
עד שתרבה. דהיינו עד נ"א פעמים אבל מחצה על מחצה שרי והשתא לר' יוחנן דסוף הערל (דף פ"ב:) דלא בעי רבייה בדרבנן ניחא אלא לריש לקיש קשה דאמר התם והוא שרבו חולין על התרומה ואין לחלק בין הך לההיא דכוותה מדמי התם ברייתא דמקוה דתנן נתן סאה ונטל סאה כשר ושמא היינו טעמא דריש לקיש דעד נ' א"א שלא יהא עדיין רוב חולין דאכל סאה שהגביהה א"א שלא יעלה עמו מן התרומה ומטעם זה ניחא התם דחשיב ההיא דמקוה דרבנן אע"ג דאיירי במי פירות ומי פירות פוסלים מקוה מדאורייתא ברובה אלא לכך חשיב דרבנן דכ"א סאה נמי דרבנן דאכל סאה שמעלה א"א שלא יעלה מן מי הפירות לפי חשבון והרי יש כאן עדיין רוב מים:
הגביהה. כדין תרומה שעולה באחד ומאה:
הרי זו מותרת - וצריך להרים:
עד שתרבה תרומה על החולין - דהיינו עד שיפלו שם חמשים ואחד של תרומה , אבל מחצה על מחצה שרי:
עד שתרבה תרומה על החולין. פירש הר"ב עד שיפלו שם נ"א של תרומה. וכן פירש הר"ש גם הראב"ד בהשגתו פרק י"ג מה"ת וכתב הטעם דשמא כשהגביה הגביה החולין. והתרומ' כולה נשארת שם והרי שיש באותו כרי נ"א של תרומה ונ' של חולין. ולפי שיש להקשות על פירוש זה ממשנה ה דאפי' חכמים אומרים אינו מדמע אלא לפי חשבון ש"מ דלא אמרינן שמא הוא מגביה החולין והתרומה נשארת הלכך לא בזה בחר הרמב"ם ומפ' שתרבה היינו עד שיפלו לתוך המאה חולין מאה סאה ועוד של תרומה זה אחר זה כ"כ בכ"מ [*ומ"ש הר"ב אבל מחצה על מחצה שרי. דבדרבנן לא בעינן רבייה כדאמר רבי יוחנן בסוף הערל [דף פה.] ולריש לקיש דפליג ובעי רבייה אף בדרבנן. שמא היינו טעמא דעד נ' אי אפשר שלא יהא עדיין רוב חולין. דאכל סאה שהגביהה אי אפשר שלא יעלה עמו מן התרומה. הר"ש. ועי' פ"ז מ"ה]:
.אין פירוש למשנה זו
הרי זה מותרת: גרסינן, וכן לקמן גרסינן הרי זה אסורה וכן הוא בכל הספרים, ה"ר יהוסף ז"ל:
עד שתרבה תרומה על דחולין: ובירושלמי תניא רבתה התרומה נעשה כמרבה מזיד, ופריך והא תנינן בפ"ז דמסכת מקואות מקוה שיש בו ארבעים סאה דהוא כשר ונתן סאה מתמד או ממי פירות ונתבטלה דאין מקוה שלם נפסל אלא בשנוי מראה, ואחר כך חזר ונטל סאה מן המקוה והשליכה לחוץ ונשארו ארבעים סאה מכוונות ואחר כך נתן סאה של מי פירות והדר נטל סאה, וכן עד רובו עד שנתן עשרים ואחד סאה ועשרים ואחד נטל, ואשמועינן דכי חזר ונטל איכא למימר הא חסר ליה מקוה שהסאה שנתן אינה משלימתו שאינה ראויה למקוה אפילו הכי כשר, דמכי יהבה לגביה בטיל ליה והוו להו ארבעים ואחת כולן ראויין וכי שקל סאה פשו להו ארבעים, ודוקא כי נתן סאה תחלה דכי נתן הוה ליה מקוה שלם אבל אפכא לא דכי נטל סאה ברישא חסר ליה וכי נתן משקין הוה ליה מקוה חסר דמשקים הללו אין משלימין, כדתנן התם ואתמר בשם ר' יוחנן דעד רובו של מקוה דהיינו עד עשרים ואחד סאה יכול ליתן כדאמרינן ומשמע דאפילו ברוב כשר מדלא קאמר אבל רובו פסול, והכא תנינן דאילו רבתה התרומה כגון דנפלו עד חמשים ואחד סאה אסור, ומשני תמן הוה בו רוב ואת מרבה עליו והוא כשר, דמעיקרא כי נתן המשקין היה המקוה שלם וכשנתן המשקין בטל ברוב וחזרו מים, וכי הדר ונטל מים הוא דנטל ונשארו ארבעים סאה מים וכי הדר נתן סאה משקין לתוך המים נתן, וכן לעולם, ברם הכא לא נתבטלה סאה הראשונה משום דממשה שם נשאר דדבר יבש הוא וכי הדר נפיל אידך חזרה ונעורה וכל סאה וסאה צריכה מאה, הלכך כי רבתה התרומה אסירא ע"כ, ויש עוד תירוץ אחר שם:
יכין
הגביהה: כדינה שעולה בק"א ומותר התערובות אחר שירום:
עד שתרבה תרומה על החולין: שיפלו לשם ק' ומשהו של תרומה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת