רמב"ם על תרומות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על תרומות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

כשנפל חלק מתרומה בפחות ממאה חלקים מזולתה יהיה הכל מדומע וכבר בארנו זה בפרק שלפני זה ואומר בזו ההלכה שלשת הלכות מהלכות המדומע והודיענו בדיניהם האחת אם נפלה סאה תרומה טמאה בפחות ממאה חולין או מעשר שני או מעשר ראשון או הקדש בין שיהיו אותן חולין או מעשר או הקדש טמאים או טהורים דין כולם שיניחו אותם שירקבו ויפסידו. וההלכה השנית אם נפלה סאה תרומה טהורה בפחות ממאה חולין טהורים או מעשר ראשון או מעשר שני והקדש טהורים ויהיה הכל מדומע והוא טהור ואם נפלה הסאה תרומה בחולין ימכרו כל החולין לכהן חוץ מדמי תרומה ואם נפלה במעשר ראשון יקרא שם לתרומת מעשר החייבת לאותו מעשר ראשון ויצטרף לאותה תרומה גדולה שנפלה וימכר הכל לכהן חוץ מדמי תרומה שנפלו ודמי תרומת מעשר ראשון שקרא לה שם לפי שתרומת מעשר גם כן לכהן ואם נפלה בהקדש ומעשר שני פודין אותו ויהיה חולין אחר שיחזור חולין מוכרו לכהן חוץ מדמי תרומה. וההלכה השלישית היא אם נפלה סאה תרומה טהורה בפחות ממאה חולין טמאים שיהיה הכל מדומע ועיקר אצלנו כי אוכלין טמאין אין מטמאים זולתם אלא אם הם כביצה ומה שהוא פחות מכביצה ממאכלים טמאים אין מטמאין זולתם והוא ענין אמרם טומאת אוכלין בכביצה ועוד נבאר זה וטעמו באר היטב בסדר טהרות ונתננו העיקר כי האוכלין אינן מטמאין עד שיפול עליהם אחד משבעה משקין וכבר זכרנו זה פעמים ועוד יתבאר במקומו ואם נפל עליהם מי פירות כגון מי רמונים או תותים או אגסים וזולתם אינם מטמאים לפי שלא הוכשרו לטומאה ובמסכת מכשירין נבאר כל זה ומפני אלו השני עיקרים יהי' דין זה המדומע שימכר לכהן חוץ מדמי תרומה שבו והכהן הלוקח אותו אין לו רשות ללושו במים ולא באחד מן השבעה משקין כדי שלא תכשר התרומה באותן משקין ותטמא עם החולין שהם טמאים ואסור לאכול תרומה טמאה אבל דינה שתשרף אבל נבקש דרך שיוכל לאכלה והוא שיאכלנה נקודים ונקודים הוא שיעשנה ככרות קטנות תהיה כל אחת כחצי ביצה וכן אמרו בגמרא ואין הכוונה שילוש אותה כולה ויעשה ממנה ככרות קטנות כחצי ביצה אבל הכוונה שילוש אותה ככר אחר ככר או שיאכל הכל קלוי כדי שלא יפול עליהם משקה או שילוש אותם במי פירות שאינן מכשירין כמו שאמרנו או יתחלקו אותן חולין שנדמעו לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה מאלו החולין הטמאין שנתערבו בם תרומה וכשיהיה זה כמו שאמרנו לא יטמא חלק התרומה המעורב בה לפי שהוא פחות מכביצה כמו שנתננו העיקר הנה פסק את הדין באלו הארבעה חלקים שהם צריכות והם אם נפלה תרומה טהורה לחולין טמאים או לחולין טהורין או אם נפלה תרומה טמאה לחולין טהורין או טמאים והודיענו שדיני אלו הארבעה חלקים שלשה דינים כי דין תרומה טמאה כשנפלה בטמא או בטהור הכל שוה כמו שנתבאר:

משנה ב[עריכה]

כשנפלה למאה לא יהיה הכל מדומע כמו שקדם ור"א אומר כי כמו שאילו היתה טהורה תעלה ותאכל כמו כן אם היא טמאה תעלה ותשרף והלכה כחכמים וכשתבין למה שאמרנו בהלכה הקודמת התבאר לך זו ההלכה עם מה שאחריה:

משנה ג[עריכה]

ר' אליעזר אינו חולק בכאן ולא אמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה לפי שכל מה שאומר אינו אומר אלא להחמיר:

משנה ד[עריכה]

לאחר שהודו. ענינו לאחר שהודו ב"ש לב"ה שתעלה וכן ביאר בגמרא כי לא נמצא בשום מקום לעולם שיחזרו ב"ש לדברי ב"ה אלא בכאן וכאשר הסכימו כי סאה שנפלה תעלה א"ר אליעזר תירום ותשרף כדין תרומה טמאה על עיקר סברתו שאמר סאה שנפלה היא סאה שעלתה ולהחמיר ואמרו חכמים בטלה במיעוטה ומותר לאכול הכל ולא תעלה והלכה כחכמים:

משנה ה[עריכה]

לפי חשבון. הוא כי סאה תרומה שנפלה לק' והגביהה נחשב אותה שאין בה מתרומה ודאית אלא חלק מק' מסאה לפי שהיא בק' סאה נתערב' ואם נפלה למקום אחר עם סאה אחת בלבד אינה מדמעת שאנחנו אומרים חלק מק' מסאה נפל בסאה ואינו מדמע אבל תעלה באחד ומאה ואם נתערבו בפחות מסאה אז יהיה מדומע ואין הלכה כר' אליעזר:

משנה ו[עריכה]

אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. כיצד סאתים של תרומה שנתערבו בעשרים סאין חולין הרי כל זה המדומע כ"ב סאה אם נתערב ממנו י"א סאה בפחות ממאה חולין אחרים אז יהיה הכל מדומע לפי שי"א סאה של מדומע יש בהן סאה אחת של תרומה בלבד:

ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון.העיקר אצלנו כי שאור של תרומה אם יש בו כדי לחמץ ולש בו העיסה והחמיצה שאותה עיסה כולה תרומה ולא נשער אותה לא במאה ולא במאתים. ועוד יתבאר זה בפרק שני ממסכת ערלה ואומר שאם יהיה על דרך הדמיון אוקיא של שאור תחמיץ ליטרא אחת מקמח ולשו ב' ליטרא מחולין בב' אוקיות משאור תרומה ונתחמץ הכל והיה תרומה אומר זה התנא שאם לקח מזו העיסה החמוצה שיעור אוקיא ולש בה ליטרא של חולין אינה תרומה עד שיקח מאותה עיסה הראשונה מחציתה בשוה וילוש בה ליטרא מחולין שיש בו משאור של תרומה העיקרי אוקיא והוא השיעור המחמץ לליטרא א':

ואין המים השאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. העיקר אצלנו שלשה לוגים מים שאובין פוסלין את המקוה ובתנאי שיהיה המקוה פחות מארבעים סאה שהוא שיעור מקוה שלא יגמור אותו המקוה אלא באותן המים השאובין אבל אם יש בו מ' סאה אפילו מלאוהו כל היום כולו בכדים ושופכים בו מים אינו נפסל ועוד יתבאר זה במקומו וכשנפלו אלו הג' לוגים מד' או ה' כלים אינן מצטרפים ואין פוסלים את המקוה עד שיהיו משלשה כלים או פחות וזה דעת יחיד והוא דחוי וכן אמרו בגמרא תמורה לפי חשבון כלים ויוסי בן חוני היא אבל דעת החכמים שהם מצטרפין ופוסלין כמו שיתבאר במקואות והלכה כחכמים בכל:

משנה ז[עריכה]

עד שתרבה תרומה על החולין. הוא שיפול בק' סאה של חולין מאה ומשהו של תרומה זה אחר זה:

משנה ח[עריכה]

נתבאר בתוספתא כי אמרם ה"ז אסורה כשלא ידע בנפילת הראשון אלא אחר שנפלה הסאה השנית וכאילו נפלו הסאתים בק' שיהיה הכל מדומע ובזו ההלכה חלק ר"ש אבל כשנפלה סאה למאה וידע בה ואח"כ נפלה שניה הרי זה מותרת שכבר היה לה להעלות ויוציא סאתים שנפלו והשאר יהיה מותר ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ט[עריכה]

בארו בגמרא כי אפילו פחתו החולין ולא פחתה התרומה אלא שיהיה הקמח הנקי מן התרומה כשהסירו המורסן חלק ממאה וא' מכל קמח החולין ומורסנו תעלה בא' ומאה כי העיקר אצלנו שטנופת של תרומה אין מצטרפות עם התרומה לאסור החולין אבל טנופת של חולין מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. ואמרם ואחר כך נפלה חולין רצה בה שנפל מן החולין מה שהשלים למאה סאה של חולין או הוסיף עליהם והעיקר אצלנו אין מבטלין איסור לכתחלה ולפיכך אמרנו כי מי שהרבה החולין על התרומה במזיד זה האיסור קנס לפי שבטל איסור ובכל מקום שאומר בכאן אסור ענינו מדומע וכבר נתבארו בזה הפרק דיני המדומע ובכל מקום שאמרו מותר ענינו שתעלה התרומה ויהיה השאר מן החולין אחר שיוציאו התרומה מותר כמו שבארנו: