ביאור:משנה תרומות פרק ה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- זרעים: ברכות פאה דמאי כלאים שביעית תרומות מעשרות מעשר שני חלה ערלה בכורים
- מועד: שבת ערובין פסחים שקלים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
- נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
- נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות עדיות עבודה זרה אבות הוריות
- קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד מדות קנים
- טהרות: כלים אהלות נגעים פרה טהרות מקואות נידה מכשירין זבים טבול יום ידים עוקצין
משנה מבוארת למסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא
----
|
לפני ההפרשה הפירות הם "טבל", ובהפרשה מסמנים את התרומה ומפרידים אותה מהחולין. אם לאחר מכן נפלה התרומה לחולין בכמות שאינה מספיקה לביטולה - התערובת נקראת "מדומע". הפרק עוסק בביטול התרומה בחולין במקרים שונים, כאשר נוסף גם השיקול של הטומאה והטהרה. |
הטבל והמדומע, הטמא והטהור[עריכה]
חטיבה I: דיני המדומע[עריכה]
|
דיני המדומע: תרומה טמאה תירקב (אלא אם מדובר בשמן, שניתן להשתמש בו לתאורה), וכיוון שלא בטלה - כל המדומע בה ירקב. תרומה טהורה ראויה לשימוש ע"י הכוהנים, ולגבי המדומע בה דנה המשנה בעיקר בשאלה הכספית. אם נפלה למעשר ראשון או שני - ראו הרחבה בתוספתא ו, ג. |
(א) סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין
- או למעשר ראשון, או למעשר שני, או להקדש, בין טמאין בין טהורים - ירקבו.
ואם טהורה היתה אותה הסאה - ימכרו החולין הטהורים לכהנים בדמי תרומה בזול, כי רק הכהנים יכולים להשתמש בהם
- חוץ מדמי אותה סאה.
- ואם למעשר ראשון נפלה - יקרא שם לתרומת מעשר. וימכור את הפירות לכהן חוץ מהסאה ותרומת המעשר
- ואם למעשר שני או להקדש נפלה - הרי אלו יפדו. על ידי כהן, חוץ מדמי הסאה.
חטיבה II: ביטול התרומה ובעיית הטומאה[עריכה]
|
תרומה טהורה שנפלה לחולין טמאים ולא נטמאה, כי החולין היו יבשים (למשל, גרעיני חיטה או קמח) - נמכרת לכהנים חוץ מדמי הסאה, והם אוכלים את התערובת המדומעת בדרך שאינה מטמאת את התרומה המעורבת בהם או אותם עצמם: "קליות" - כלומר ללא הכנת בצק, או "ניקודים" - הכנת בצק ללא מים, או הפרדה של הקמח לפני הלישה, ואפיית חלות קטנות מביצה, שאינן מעבירות את הטומאה. והשוו טהרות ד, ה, שמחמירים. |
- ואם טמאים היו אותן החולין - יאכלו נקודים או קליות:
- או ילושו במי פירות, במיץ, שאינו מכשיר את הבצק לטומאה - אלו "ניקודים".
- או יתחלקו לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:
(ב) סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין
|
התרומה עלתה. לפני שהתערבה בחולין היה דינה לשריפה, אבל ערבובה במאה סאה טהורות מטהר אותה לדעת חכמים. ר' אליעזר דורש לשרוף אותה גם עכשיו, וחכמים מציעים דרך (כמו במשנה א) לשפר את מצבה של התרומה ולאכול אותה בטהרה, בלי להסתכן בטימוא התרומה החדשה. |
- רבי אליעזר אומר: תירום - ותשרף, שאני אומר "סאה שנפלה - היא סאה שעלתה!"
- וחכמים אומרים: תעלה, ותאכל הסאה בלבד, לכוהנים נקודים או קליות, או תילוש במי פירות
- או תתחלק לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:
|
כאן גם ר' אליעזר מודה שאין אומרים "סאה שנפלה היא סאה שעלתה", אלא מחמירים ונמנעים מלטמא את התרומה. |
(ג) סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין
- תעלה והחולין נשארים טמאים ומותרים, בניגוד לסוף משנה א. ותאכל נקודים או קליות, או תילוש במי פירות
- או תתחלק לעיסות, כדי שלא יהא במקום אחד כביצה:
(ד) סאה תרומה טמאה, שנפלה למאה סאה תרומה טהורה
|
לדעת בית הלל, הכמות הגדולה, שבדרך כלל מבטלת את הדימוע - מבטלת גם את הטומאה! הם משווים את איסור התרומה לזר אל איסור הטומאה לכהן. לדעתם שני האיסורים הללו דומים זה לזה, וראו גם ספרי במדבר קכא, שם מנסחים את דברי בית הלל כקל וחומר. בדרך זו שוב משתפר מעמדה של התרומה הטמאה והיא נטהרת, כמו במשנה ב. במשנה חסרה ההוכחה הסופית של בית הלל, וראו אותה בתוספתא ו, ה. |
- בית שמאי אוסרים, ומחייבים לאכול את כל התרומה בשיטת "ניקודים או קליות וכו'" ובית הלל מתירין.
אמרו בית הלל לבית שמאי: הואיל וטהורה אסורה לזרים, וטמאה אסורה לכהנים
- מה טהורה, עולה - אף טמאה תעלה!
אמרו להם בית שמאי: לא.
- אם העלו החולין - הקלין, המותרין לזרים - את הטהורה
- תעלה תרומה - החמורה, האסורה לזרים - את הטמאה?
לאחר שהודו, אחדים מאנשי בית שמאי הודו לבית הלל רבי אליעזר אומר: תרום ותשרף. כשיטתו במשנה ב, שאומרים "סאה שנפלה היא סאה שעלתה"
- וחכמים אומרים: אבדה במיעוטה: אפילו בית שמאי מודים, לפי דעת חכמים. אבל יתכן שעדיין ידרשו לאכול סאה אחת מהתערובת ניקודים וכו'.
חטיבה III: החשבון[עריכה]
|
למרות שהתרומה בטלה ברוב החולין, על הבעלים לתת סאה מהחולין לכוהנים, כי זה רכושם. לדעת ר' אליעזר, הניתן לכוהנים הוא כתרומה לכל דבר, שהרי אמר במשנה ב שסאה שהורמה היא סאה שנפלה. לכן היא גם מדמעת. לדעת חכמים הסאה המורמת היא חולין, וכמובן אינה מדמעת. בתוספתא ו, ב מתירים גם לעשות אותה תרומה ליבול אחר. ה"חשבון" הוא רק בשאלה הכספית, כמה יש לתת לכוהנים מכל אחת מהערימות: מהערימה הראשונה יש לתת להם את חלק התרומה שבה (למשל, 0.99 סאה), ולהשלים את הכמות מהערימה השניה (למשל 0.01 סאה). |
(ה) סאה תרומה שנפלה למאה
- הגביהה - ונפלה למקום אחר
- רבי אליעזר אומר: מדמעת, כתרומה ודאי.
- וחכמים אומרים: אינה מדמעת,
- אלא לפי חשבון:
|
ר' אליעזר מתיחס למה שיצא מהתערובת כאל הרמה ממנה, ולשיטתו "סאה שנפלה היא סאה שעלתה", ולכן מדמעת. ראו דברי ר' יוסי לעיל ד, יג. שם ניתן לראות דוגמא של "חשבון" לגבי הדימוע. העיקרון של החשבון נכון לכל מיני תערובות נוספות, כגון שיעור השאור המחמיץ בעיסה מוחמצת בפסח ושיעור המים השאובים בתערובת של מים חיים במקווה. וראו תמורה א, ד-ה: שם מנגידים למצב הזה את גזרות ההרחבה כגון תמורה, בית הפרס או מי החטאת. |
(ו) סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ונדמעו
- ונפל מן המדומע למקום אחר
- רבי אליעזר אומר: מדמעת, כתרומה ודאי.
- וחכמים אומרים: אין המדומע מדמע, אלא לפי חשבון
- ואין המחמץ מחמיץ, אלא לפי חשבון
- ואין המים שאובים פוסלים את המקוה, אלא לפי חשבון:
|
לאחר שהרים מהתערובת סאה תרומה, נפלה אל התערובת סאת תרומה נוספת, ושוב ושוב. למעשה כל הסאין הללו עולות והחולין נשאר חולין. אבל אם התהליך חזר יותר ממאה פעמים גזרו חכמים שידמע. וראו דין דומה לעניין ערלה בתוספתא ו, ח. |
(ז) סאה תרומה שנפלה למאה
- הגביהה - ונפלה אחרת, הגביהה ונפלה אחרת,
- הרי זו מותרת - עד שתרבה תרומה על החולין:
|
לדעת חכמים החישוב הוא שתי סאין תרומה במאה חולין, ולכן יש לדמע את התערובת. ר' שמעון רואה את הסאה הראשונה כבטלה, והסאה השניה נפלה למאה סאין חולין שבהם מעורבת סאה אחת של תרומה. הוא מבטל גם את הסאה השניה ודורש לתת לכוהנים שתי סאין מהתערובת. וראו עמדת ביניים של ר' אלעזר בר"ש בתוספתא ו, ו. |
(ח) סאה תרומה שנפלה למאה, ולא הספיק להגביהה - עד שנפלה אחרת
- הרי זו אסורה.
- ורבי שמעון מתיר:
|
הכל יחסי, ולכן אם סך הקמח הוא פחות מ101 סאין עדיין בטלה התרומה. כך גם לגבי המדומע, וראו תוספתא ב"מ ג, ה. אבל אם ידוע שגרגרי החולין דווקא גדולים יותר, ולכן כמות הקמח גדלה - עלתה התרומה. אסור להוסיף לתערובת המדומעת חולין בכוונה כדי להעלות את התרומה, אבל אם הוסיף בשוגג - עלתה התרומה. והשוו שבת כא, א, שם מתיר ר' יהודה להעלות את המדומע לכתחילה, ואפילו בשבת! |
(ט) סאה תרומה שנפלה למאה, וטחנן, ופחתו
- כשם שפחתו החולין - כך פחתה התרומה, ומותר.
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, וטחנן, והותירו שספחו מים והוסיפו במשקל
- כשם שהותירו החולין - כך הותירה התרומה, ואסור.
- אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה - מותר.
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ואחר כן נפלו שם חולין
- אם שוגג - מותר, ואם מזיד - אסור:
טבלת סיכום הדינים מתחילת הפרק[עריכה]
| מה נפל? | לתוך מה? | מה הדין? |
|---|---|---|
| תרומה טמאה | פחות מ-100 חולין טהורים | ירקבו |
| תרומה טמאה | פחות מ-100 חולין טמאים | ירקבו |
| תרומה טהורה | פחות מ-100 חולין טהורים | יימכרו לכהנים בדמי תרומה, וייאכלו כרגיל |
| תרומה טהורה | פחות מ-100 חולין טמאים | יימכרו לכהנים בדמי תרומה, וייאכלו ניקודים |
| תרומה טמאה | 100 חולין טהורים | ר' אליעזר: סאה תינתן לכהן, ותישרף חכמים: סאה תינתן לכהן, ותיאכל ניקודים |
| תרומה טמאה | 100 חולין טמאים | [לא נזכר בפירוש. כנראה: סאה תינתן לכהן, ותישרף] |
| תרומה טהורה | 100 חולין טהורים | סאה תינתן לכהן, ותיאכל כרגיל |
| תרומה טהורה | 100 חולין טמאים | סאה תינתן לכהן, ותיאכל ניקודים |
| תרומה טמאה | 100 תרומה טהורה | ר' אליעזר: סאה תישרף חכמים: הכל טהור |