משנה תרומות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תרומות פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק שישי ("האוכל תרומה") · >>

פרקי מסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

האוכל תרומה שוגג, משלם קרן וחומש.

אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך, אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה, משלם חומשה וחומש חומשה.

אינו משלם תרומה, אלא חולין מתוקנים, והם נעשין תרומה, והתשלומין תרומה.

אם רצה הכהן למחול, אינו מוחל.

משנה ב[עריכה]

בת ישראל שאכלה תרומה ואחר כך נישאת לכהן, אם תרומה שלא זכה בה כהן אכלה, משלמת קרן וחומש לעצמה.

ואם תרומה שזכה בה כהן אכלה, משלמת קרן לבעלים, וחומש לעצמה, מפני שאמרו: האוכל תרומה שוגג, משלם קרן לבעלים, וחומש לכל מי שירצה.

משנה ג[עריכה]

המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה, הוא משלם את הקרן, והם משלמין את החומש, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, הם משלמין קרן וחומש, והוא משלם להם דמי סעודתן.

משנה ד[עריכה]

הגונב תרומה ולא אכלה, משלם תשלומי כפל דמי תרומה.

אכלה, משלם שני קרנים וחומש, קרן וחומש מן החולין, וקרן דמי תרומה.

גנב תרומת הקדש ואכלה, משלם שני חומשים וקרן, שאין בהקדש תשלומי כפל.

משנה ה[עריכה]

אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר, ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו, ולא ממעשר שני והקדש שנפדו, שאין הקדש פודה את הקדש, דברי רבי מאיר.

וחכמים מתירין באלו.

משנה ו[עריכה]

רבי אליעזר אומר, משלמין ממין על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע.

ורבי עקיבא אומר, אין משלמין אלא ממין על מינו.

לפיכך, אם אכל קישואין של ערב שביעית, ימתין לקישואין של מוצאי שביעית, וישלם מהם.

ממקום שרבי אליעזר מיקל, משם רבי עקיבא מחמיר, שנאמר (ויקרא כב, יד): "ונתן לכהן את הקדש", כל שהוא ראוי להיות קודש, דברי רבי אליעזר.

ורבי עקיבא אומר, "ונתן לכהן את הקדש", קודש שאכל.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ.
אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַשּׁוֹתֶה וְִאֶחָד הַסָּךְ,
אֶחָד תְּרוּמָה טְהוֹרָה וְאֶחָד תְּרוּמָה טְמֵאָה,
מְשַׁלֵּם חֻמְשָׁהּ וְחֹמֶשׁ חֻמְשָׁהּ.
אֵינוֹ מְשַׁלֵּם תְּרוּמָה, אֶלָּא חֻלִּין מְתֻקָּנִים, וְהֵם נַעֲשִׂין תְּרוּמָה, וְהַתַּשְׁלוּמִין תְּרוּמָה.
אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל, אֵינוֹ מוֹחֵל:
(ב) בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְּרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן,
אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ;
וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָּהּ כֹּהֵן אָכְלָה, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ.
מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ: הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג, מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה:
(ג) הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה,
הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְהֵם מְשַׁלְּמִין אֶת הַחֹמֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
הֵם מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי סְעוּדָתָן:
(ד) הַגּוֹנֵב תְּרוּמָה וְלֹא אֲכָלָהּ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵּפֶל דְּמֵי תְרוּמָה.
אֲכָלָהּ, מְשַׁלֵּם שְׁנֵי קְרָנִים וְחֹמֶשׁ;
קֶרֶן וְחֹמֶשׁ מִן הַחֻלִּין, וְקֶרֶן דְּמֵי תְּרוּמָה.
גָּנַב תְּרוּמַת הֶקְדֵּשׁ וַאֲכָלָהּ, מְשַׁלֵּם שְׁנֵי חֳמָשִׁים וְקֶרֶן,
שֶׁאֵין בַּהֶקְדֵּשׁ תַּשׁלוּמֵי כֵּפֶל:
(ה) אֵין מְשַׁלְּמִין מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּאָה וּמִן הַהֶפְקֵר, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְלָה תְּרוּמָתוֹ, וְלֹא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ,
שֶׁאֵין הֶקְדֵּשׁ פּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁ,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּאֵלּוּ:
(ו) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ;
לְפִיכָךְ אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶם.
מִמָּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחֲמִיר;
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב): "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ", כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ", קֹדֶשׁ שֶׁאָכַל:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש אחד האוכל ואחד השותה ואחד הסך אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה משלם חומשה וחומש חומשה ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה והתשלומין תרומה ואם רצה הכוהן למחול אינו מוחל.

(ב) בת ישראל שאכלה תרומה ואחר כך נישאת לכוהן אם תרומה שלא זכה בה כוהן אכלה משלמת קרן וחומש לעצמה ואם תרומה שזכה בה כוהן אכלה משלמת קרן לבעלים וחומש לעצמה מפני שאמרו האוכל תרומה שוגג משלם קרן לבעלים וחומש למי שירצה.

(ג) המאכיל את פועליו ואת אורחיו תרומה הוא משלם את הקרן והן משלמין את החומש דברי רבי מאיר וחכמים אומרים הן משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתן.

(ד) הגונב תרומה ולא אכלה משלם תשלומי כפל מדמי תרומה אכלה משלם שני קרנין וחומש קרן וחומש מן החולין וקרן מדמי תרומה גנב תרומת הקדש ואכלה משלם שני חומשין וקרן שאין בהקדש תשלומי כפל.

(ה) אין משלמין לא מן הלקט ולא מן השכחה ולא מן הפאה ולא מן ההפקר ולא ממעשר ראשון שניטלה תרומתו ולא ממעשר שני והקדש שנפדו שאין הקודש פודה את הקודש דברי רבי מאיר וחכמים מתירין באלו.

(ו) רבי אליעזר אומר משלמין ממין על שאינו מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע רבי עקיבה אומר אין משלמין אלא ממין על מינו לפיכך אם אכל קישואין של ערב שביעית ימתין לקישואין של מוצאי שביעית וישלם מהן ממקום שרבי אליעזר מקל משם רבי עקיבה מחמיר שנאמר ונתן לכוהן את הקודש (ויקרא כב יד) כל שהוא ראוי לעשות קודש דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר ונתן לכוהן את הקודש הקודש שאכל.

פירושים[עריכה]