משנה תרומות ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ו · משנה ו | >>
רבי אליעזר אומר, משלמין ממין על שאינו מינו, ובלבד שישלם מן היפה על הרע.
ורבי עקיבא אומר, אין משלמין אלא ממין על מינו.
לפיכך, אם אכל קישואין של ערב שביעית, ימתין לקישואין של מוצאי שביעית, וישלם מהם.
ממקום שרבי אליעזר מיקל, משם רבי עקיבא מחמיר, שנאמר (ויקרא כב, יד): "ונתן לכהן את הקדש", כל שהוא ראוי להיות קודש, דברי רבי אליעזר.
ורבי עקיבא אומר, "ונתן לכהן את הקדש", קודש שאכל.
משנה מנוקדת
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מְשַׁלְּמִין מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה עַל הָרָע.
- וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אֵין מְשַׁלְּמִין אֶלָּא מִמִּין עַל מִינוֹ;
- לְפִיכָךְ אִם אָכַל קִשּׁוּאִין שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית, יַמְתִּין לְקִשּׁוּאִין שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וִישַׁלֵּם מֵהֶם.
- מִמָּקוֹם שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, מִשָּׁם רַבִּי עֲקִיבָא מַחֲמִיר;
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כב): "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ", כָּל שֶׁהוּא רָאוּי לִהְיוֹת קֹדֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: "וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ", קֹדֶשׁ שֶׁאָכַל:
נוסח הרמב"ם
רבי אליעזר אומר:
- משלמין ממין - על שאינו מינו,
- ובלבד שישלם מן היפה - על הרע.
- רבי עקיבה אומר:
- אין משלמין, אלא ממין - על מינו.
- לפיכך,
- אם אכל קישואין, של ערב שביעית -
- ימתין לקישואין, של מוצאי שביעית - וישלם מהן.
- אם אכל קישואין, של ערב שביעית -
- ממקום, שרבי אליעזר - מקל,
- משם, רבי עקיבה - מחמיר.
- שנאמר "ונתן לכוהן את הקודש"(ויקרא כב, יד),
- כל שהוא ראוי לעשות קודש,
- דברי רבי אליעזר.
- כל שהוא ראוי לעשות קודש,
- רבי עקיבה אומר:
- "ונתן לכוהן את הקודש" - הקודש שאכל.
פירוש הרמב"ם
ימתין לקשואים של מוצאי שביעית - לפי שאינו יכול לשלם מפירות שביעית, לפי שהם הפקר לכל, וכבר קדם לך שאין משלמין מן ההפקר.
ואמרו ממקום שרבי אליעזר מיקל - הפסוק שממנו מביא ראיה רבי אליעזר, להתיר שישלם ממון אחר שלא יהיה מאותו מין שאכל בעינו, מאותו הפסוק מביא ראיה רבי עקיבא לאסור אותו.
והלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
מן היפה על הרעה. כההיא דתניא בפ' כל שעה (דף לב.) אכל גרוגרות ושילם תמרים תבא עליו ברכה והתם דייק מינה דלפי מדה משלם דאי לפי דמים מאי תבא עליו ברכה בזוזא אכל בזוזא משלם וה"נ הוי מצי למידק ממתני' דאי לפי דמים מאי נפקא מינה במה שישלם מן היפה על הרעה ומיהו איכא לדחויי כדדחי התם דאכל מידי דלא קפיץ עליה זבינא ומשלם מידי דקפיץ עליה זבינא:
לפיכך אין יכול לשלם ממין אחר כשאכל קשואין של תרומה של ערב שביעית ואין קשואין של ששית מצויין בשביעית וכשמשתהין מתקשין ולא חזו לאכילה ומין אחר אין יכול לשלם לרבי עקיבא וצריך להמתין עד מוצאי שביעית וישלם דמשל שביעית אסור לפרוע חובו כדאמרינן בריש פרק בתרא דע"א (דף סב.) ובירושלמי (הל' ג) קאמר שאם כן לא נמצא לו קרדום מדמי שביעית ירושלמי רבי אבין בשם רבנן דתמן זאת אומרת שאין משלמין מפירות חו"ל אפילו תימא משלמין מתני' עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שישלם מן היפה על הרע - כגון שאכל גרוגרות, ולפי מדה שאכל גרוגרות ישלם תמרים, ולא לפי דמים דכיון דבזוזא אכל ובזוזא משלם מאי נפקא מינה שישלם מן היפה על הרע. ואיכא למ"ד דאפי' לפי דמים מצינן למימר דאי אכל מידי דלא קפץ עליה זבינא משלם מידי דקפץ עליה זבינא:
לפיכד - שאין יכול לשלם ממין אחר, אם אכל קשואים של תרומה של ערב שביעית ואין קשואים של אותה שנה מצויים עוד שכבר נתקשו ולא חזו לאכילה, ומין אחר אינו יכול לשלם צריך להמתין למוצאי שביעית וישלם מקשואין של מוצאי שביעית, דמשל שביעית אסור לפרוע חובו, דדמי לסחורה:
פירוש תוספות יום טוב
[*ימתין לקשואין של מוצאי שביעית. פי' הר"ב דמשל שביעית אסור לפרוע חובו דדמי לסחורה. ותנן בפ"ז דשביעית משנה ג שאין עושין סחורה בפירות שביעית ובירושלמי הביאו הר"ש ר' בון בשם רבנן דתמן זאת אומרת אין משלמין מפירות חוצה לארץ ואפי' תימא משלמין מתניתין עד שלא התיר רבי להביא ירק מחוצה לארץ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ימתין לקשואין של מוצאי שביעית: פי' לפי שאין משלמין מן ההפקר ושנוי' שם בת"כ:
כל שהוא ראוי להיות קדש: הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ליעשות קדש. וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב הראב"ד ז"ל בפי' ת"כ מיתחזי לי דר' עקיבא ור' אליעזר לא פליגי אלא במין על שאינו מינו אבל באוכל קשואין של ערב שביעית ורוצה לשלם קשואין של שביעית ד"ה אין תשלומיו תשלומין שהרי אף לר' אליעזר בעינן דבר שהוא ראוי ליעשות קדש וקשואין של שביעית אינם ראויין ליעשות תרומה על פירות אחרים ולא שייך בהו זיקת תרומה כלל דכי הוי בשעת לקיטה הוא דמיחייבי דירק בשעת לקיטתו ואז הוי שביעית והאי דקאמר הכא על מילתי' דר' עקיבא לפיכך אכל קשואין וכו' לאו למימרא דר' אליעזר פליג עלי' ולמימר שישלם לו פירות שביעית אלא כיון דאמר קרא ונתן לכהן את הקדש וסבר ר' עקיבא קדש שאכל אבל מין על שאינו מינו לא לפיכך אכל קשואין של ערב שביעית וכלו ימתין לקשואין של מוצאי שביעית ואילו לר"א אינו צריך להמתין עד מוצאי שביעית כלל אלא ישלם לו מיד בערב שביעית ממין אחר ע"כ ודבריו נכונים. ובירוש' מפרש דקשואים של שביעית לאו דוקא דלאו משום איסור ספיחין בלחוד דלר' עקיבא מדאוריי' אסורין פסול להו אלא אפי' פירות היתר דשרו באכילה בשביעית כגון פירות האילן לא מצי נמי לשלומי מינייהו כדמפ' בירוש':
קדש שאכל: מין קדש שאכל אבל מן החדש על הישן מודה ר' עקיבא כדאי' בתוספתא עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
בלבד שישלם מן היפה על הרע: שיהיה המין שמשלם יפה ממין שאכל:
לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית: וכבר נתקשו קשואים של ששית ומשל שביעית אסור לשלם חובו דדמי לסחורה. ועוד הרי ספיחי שביעית אסורים. וכ"כ מפירות חו"ל אסור לשלם מדדמי ללקט שו"פ שמעולם לא היו ראויין להיות תרומה. ואפי' נימא כר' יוחנן בירושלמי דלחכמים [במשנה ה'] גם מלקט שכחה ופאה מותר לשלם. אם כן מותר לשלם גם מפירות ח"ל. מתני' מיירי קודם שהתיר רבי להביא ירק מחו"ל [ועי' רמב"ם תרומות פ"י הי"ח ורכ"מ שם]. מלבד שאם כבר הוכשרו הרי נטמאו מטומאת ארץ עובדי כוכבים איך יעשום תרומה להכי לא ישלם מין אחר רק ימתין וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת