משנה תרומות ז א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ז · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

האוכל תרומה מזיד, משלם את הקרן ואינו משלם את החומשא.

התשלומין חולין, אם רצה הכהן למחול, מוחל.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָאוֹכֵל תְּרוּמָה מֵזִיד, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחֹמֶשׁ.

הַתַּשְׁלוּמִין חֻלִּין; אִם רָצָה הַכֹּהֵן לִמְחוֹל, מוֹחֵל:

נוסח הרמב"ם

האוכל תרומה מזיד משלם את הקרן ואינו משלם את החומש והתשלומין חולין ואם רצה הכוהן למחול מוחל.

פירוש הרמב"ם

לא חייב ה' יתברך בחומש אלא למי שאכל בשגגה הוא אמרו (ויקרא כב) ואיש כי יאכל קודש בשגגה אבל במזיד אינו חייב חומש כי עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין ועוד אמר באוכל בשגגה (שם) ויסף חמישיתו עליו ונתן לכהן את הקדש הרי זה ראיה כי התשלומין קדש ולפי שהם קדש אין הכהן רשאי ליתנם ואסור על ישראל לעכב אצלו קודש ובכאן שתשלומיהן חולין לפי שמזיד הפך השוגג בכל הדינים וזכה בו אחד מהכהנים ונתנם לו כי מותר לו ר"ל לישראל לאכול חולין וזה הדין כשלא התרו בו אבל אם היתה שם התראה לוקה ואינו משלם:

פירוש רבינו שמשון

משלם את הקרן. בירושלמי (הל' א') פריך ממתני' דלעיל וממתניתין דאלו נערות לריש לקיש דאמר בפרק אלו נערות (דף לד:) חייבי מלקות שוגגין ודבר אחר פטורין מן התשלומין ואמאי תנן האוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש והאוכל תרומה מזיד משלם קרן ומשני דכל הנך דמתני' כרבי מאיר דאמר לוקה ומשלם והדר פריך אם יסבור ריש לקיש כל מתניתין כרבי מאיר קראי מי נימא דרבי מאיר דכתיב ואיש כי יאכל קדש ומשני קסבר ריש לקיש שהחומש קרבן והדר פריך אטו קרן מי הוי קרבן ומשני שהקרן קנס דתנן אינו משלם אלא חולין מתוקנין והן נעשין תרומה ותנן נמי אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ולא דמי עצים חייב לו הדא אמר שהקרן קנס ופריך וכמא דתימא קרן קנס ודכוותה חומש קנס בתמי' אלא לר"ל כדעתי' דתמן הכל היה בכלל לא תענה (שמות, כ) יצא ועשיתם לו כאשר זמם (דברים, יט) לחייבו ממון וכה הכל היה בכלל וכל זר לא יאכל קדש (ויקרא, כב) יצא ואיש כי יאכל קדש בשגגה (שם) לחייבו ממון ומתוך סוגיא דירושלמי קשה הא דמתרצין אהא דתנן בפרק כל שעה (דף לא:) האוכל תרומת חמץ בפסח בשוגג משלם קרן וחומש במזיד פטור מן התשלומין ומדמי העצים מוקי לה בגמרא כר' נחוניה בן הקנה שהיה עושה יום הכפורים כשבת לתשלומין ואפי' הכי בשוגג חייב ואמאי ואפילו יהא שוגג נמי אחמץ והא גבי מיתה בידי אדם כל היכא דפטרינן מזיד משום דקם ליה בדרבה מיניה פטרינן נמי שוגג כדאמר בפ' אלו נערות והוא הדין בכרת דילפינן מינה וכי תימא משום דגלי רחמנא בשוגג משלם קרן וחומש ולא פטרינן ליה משום מיתה דתרומה הוא הדין משום כרת דפסח התינח לאביי דאמר בריש אלו נערות טעמא דר' נחוניא בן הקנה דגמר אסון אסון אלא לרבא דדריש מוהכרתי דרחמנא אמר כרת שלי כמיתה שלכם משום דמיתה בידי שמים אינה פוטרת מן התשלומין בשום מקום א"כ לא אשכחן שוגג דתרומה שלא שייך בו קם ליה בדרבה מיניה ועוד דאמר בפ' כל שעה (דף כט.) האוכל הקדש חמץ במועד מעל ויש אומרים לא מעל ואמרינן מאן יש אומרים רבי נחוניא בן הקנה והשתא מאי שנא שוגג דתרומה משוגג דהקדש ומתרצים דקרן וחומש דתרומה כפרה מדתנן אינו יכול למחול בפירקין דלעיל (מ"א) אבל קרן וחומש דמעולה ממון וזו היא סברא דהא מילתא מנא לן דהאי ממונא והאי כפרה ועוד כדפרשינן דסוגיא דירושלמי מוכחת דאינו קרבן דלא הוו כפרה ועיקר טעמא משום דריבתה תורה שוגג לתשלומים ואמאי פטור לר' נחוניא בן הקנה ונל"פ דאוכל חמץ של הקדש דפרק כל שעה מיירי באוכל במזיד אע"ג דקתני מעלולא מעל והכי אית' בתוספתא דפסחי' (פ"א) דתניא [האוכל] קודש חמץ בפסח משלם בשוגג קרן וחומש ואשם תלוי במזיד פטור ומיהו אכתי לאביי ניחא כדפרשי' לעיל דפטור מיתה בידי שמים מתשלומין וכיון דגלי קרא דשוגג לא מיפטר משום מיתה ה"ה משום כרת אלא לרבא דלא מיפטר משום מיתה היכא דאיכא כרת בפסח ליפטר ואי הוה מצי למימר דרבא סבר כריש לקיש דאמר חייבי מלקיות שוגגין פטורין ניחא דכיון דגלי קרא דלא מיפטר שוגג ומשלם הוא הדין דמשום כרת נמי לא מיפטר אבל א"א לומר כן דהא רבא לא סבר לה כריש לקיש אלא בתלת ורבי יוחנן פליג עליה דמחייב בחייבי מלקיות שוגגין ומכל מקום נראה לפרש דאפילו הכי אשכחן לרבא דגלי קרא דלא אמרינן קם ליה בדרבה מיניה בשוגג דמעילה ותרומה דשמעינן ליה לרבא בפרק כלל גדול (דף סט:) דמיתה במקום כרת קיימא חומש במקום קרבן קאי וכי היכי דאמר ר' יוחנן כגון ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו הכי נמי במעילה ובתרומה חייב עליהן חומש אם שגג במיתה אע"פ שהזיד בלאו אלא גלי רחמנא תשלומי' בשוגג אפילו במקום מלקות והוא הדין במקום כרת והא דדחי בפ' כל שעה גבי תרומה דמתני' רבי נחוניא בן הקנה לא מיתוקם כרבא אם איתא דמחייב ר' נחוניא חייבי מלקיות בתשלומין דכיון דלא אשכחן שוגג דתרומה למיחייביה במקום שראוי לומר קם ליה בדרבה מיניה לית לן לחיובא במקום כרת דפסח כיון דאיכא למימר קם ליה בדרבה מיניה אלא לרבא מתני' כמאן דאמר לפי מדה משלם:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

האוכל תרומה מזיד - בלא התראה, דאילו אתרו ביה לוקה ואינו משלם. ואע"ג דבלא התראה חייב מיתה בידי שמים, אינה פוטרת מן התשלומין:

ואינו משלם את החומש - דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל תרומה בשגגה:

התשלומין חולין - דתשלומין דשוגג בלבד קרנהו רחמנא קדש, כדכתיב ונתן לכהן את הקדש, אבל תשלומין דמזיד חולין הן, והואיל והן חולין אם רצה הכהן למחול מוחל, משא"כ בתשלומין של שוגג שאם רצה למחול אינו מוחל מפני שהן קדש:

פירוש תוספות יום טוב

[*האוכל תרומה מזיד. [פירש הר"ב] בלא התראה כו'. ועיין במ"ד פ"ב דפסחים. ועי' במ"ב פ"ג דכתובות]:

ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ואינו משלם את החומש. כי המזיד עונו גדול מנשוא ולא יתכפר בתשלומין. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

האוכל תרומה מזיד וכו':    בירוש' פריך ממתני' דריש פרקין דלעיל ומהאי מתני' לריש לקיש דאמר בפרק אלו נערות חייבי מלקיות שוגגין פטורין מן התשלומין פי' דא"כ אמאי תנן שאוכל תרומה שוגג משלם קרן וחומש ואוכל תרומה מזיד משלם קרן ומשני דכל הנך מתנייתא כר"מ דאמר לוקה ומשלם ברפ"ק דמס' מכות. והדר פריך אם יסבור ריש לקיש כל מתנייתא כר"מ. קראי מי נימא דר"מ דכתיב ואיש כי יאכל קדש. ומשני קסבר ריש לקיש שהחומש קרבן. והדר פריך אטו קרן מי הוו קרבן ומשני שהקרן קנס דתנן אינו משלם אלא חולין מתוקנים והן נעשין תרומה ותנן נמי אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין ולא דמי עצים חייב לו הדא אמרה שהקרן קנס. ופריך וכמה דתימא קרן קנס ודכוותה חומש קנס בתמיה ומשני אלא ריש לקיש כדעתי' כמה דו אמר תמן הכל היו בכלל לא תענה יצא ועשיתם כאשר זמם לחייבו ממון וכאן הכל היו בכלל וכל זר לא יאכל יצא ואיש כי יאכל קדש בשגג' לחייבו ממון ע"כ. ומצאתי ג"כ בתוס' דפ' אלו נערות (כתובות דף ל' ע"ב) שכתבו דגלי רחמנא במיתה דתרומה בשוגג דלא אמרי' קים לי' בדרבה מיני' פי' אע"ג דבמזיד איכא מיתה:


פירושים נוספים