משנה תרומות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תרומות פרק ח: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק שמיני ("האישה שהייתה") · >>

פרקי מסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·משנה יא ·משנה יב ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

האשה שהיתה אוכלת בתרומה, באו ואמרו לה, מת בעליך או גירשך, וכן העבד שהיה אוכל בתרומה, ובאו ואמרו לו, מת רבך, או מכרך לישראל, או נתנך במתנה, או עשאך בן חורין.

וכן כהן שהיה אוכל בתרומה, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה.

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ורבי יהושע פוטר.

היה עומד ומקריב על גבי המזבח, ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, רבי אליעזר אומר, כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח, פסולים.

ורבי יהושע מכשיר.

נודע שהוא בעל מום, עבודתו פסולה.

משנה ב[עריכה]

וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם, רבי אליעזר אומר, יבלעו.

ורבי יהושע אומר, יפלוטו.

אמרו לו: נטמאת ונטמאת תרומה, רבי אליעזר אומר, יבלע.

ורבי יהושע אומר, יפלוט.

טמא היית וטמאה היתה תרומה, או נודע שהוא טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, או שטעם טעם פשפש לתוך פיו, הרי זה יפלוט.

משנה ג[עריכה]

היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר, רבי אליעזר אומר, יגמור.

ורבי יהושע אומר, לא יגמור.

חשכה לילי שבת, רבי אליעזר אומר, יגמור.

ורבי יהושע אומר, לא יגמור.

משנה ד[עריכה]

יין של תרומה שנתגלה, ישפך.

ואין צריך לומר של חולין.

שלושה משקין אסורין משום גילוי: המים, והיין, והחלב.

ושאר כל המשקין, מותרין.

כמה ישהו ויהיו אסורין, כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה.

משנה ה[עריכה]

שיעור המים המגולין, כדי שתאבד בהן המרה.

רבי יוסי אומר: בכלים, כל שהן.

ובקרקעות, ארבעים סאה.

משנה ו[עריכה]

ניקורי תאנים וענבים וקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות, אפלו הם כיכר, אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר, כל שיש בו ליחה, אסור.

ונשוכת הנחש, אסורה, מפני סכנת נפשות.

משנה ז[עריכה]

המשמרת של יין, אסורה משום גילוי.

רבי נחמיה מתיר.

משנה ח[עריכה]

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, רבי אליעזר אומר, אם היתה מונחת במקום התורפה, יניחנה במקום המוצנע; ואם היתה מגולה, יכסנה.

ורבי יהושע אומר, אם היתה מונחת במקום מוצנע, יניחנה במקום תורפה; ואם היתה מכוסה, יגלנה.

רבן גמליאל אומר, אל יחדש בה דבר.

משנה ט[עריכה]

חבית שנשברה בגת העליונה, והתחתונה טמאה, מודה רבי אליעזר ורבי יהושע, שאם יכולים להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל.

ואם לאו, רבי אליעזר אומר, תרד ותטמא, ואל יטמאנה בידיו.

משנה י[עריכה]

וכן חבית של שמן שנשפכה, מודה רבי אליעזר ורבי יהושע, שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה, יציל.

ואם לאו, רבי אליעזר אומר, תרד ותבלע, ואל יבלענה בידיו.

משנה יא[עריכה]

ועל זו ועל זו, אמר רבי יהושע, לא זו היא תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה, אלא מלאכלה.

ובל תטמאה כיצד? היה עובר ממקום למקום וכיכרות של תרומה בידו, אמר לו נכרי, תן לי אחת מהן ואטמאה, ואם לאו, הרי אני מטמא את כולה, רבי אליעזר אומר, יטמא את כולה, ואל יתן לו אחת מהן ויטמא.

רבי יהושע אומר, יניח לפניו אחת מהן על הסלע.

משנה יב[עריכה]

וכן נשים שאמרו להם נכרים: תנו לנו אחת מכם ונטמאה, ואם לאו, הרי אנו מטמאים את כולכן, יטמאו את כולן, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) הָאִשָּׁה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה, בָּאוּ וְאָמְרוּ לָהּ: מֵת בַּעְלִיךְ אוֹ גֵּרְשֵׁךְ;
וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וּבָאוּ וְאָמְרוּ לוֹ: מֵת רַבְּךָ, אוֹ מְכָרְךָ לְיִשְׂרָאֵל, אוֹ נְתָנְךָ בְּמַתָּנָה, אוֹ עֲשָׂאֲךָ בֶּן חוֹרִין;
וְכֵן כֹּהֵן שֶׁהָיָה אוֹכֵל בִּתְרוּמָה, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
הָיָה עוֹמֵד וּמַקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְנוֹדַע שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרִיב עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, פְּסוּלִים;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַכְשִׁיר.
נוֹדַע שֶׁהוּא בַּעַל מוּם, עֲבוֹדָתוֹ פְּסוּלָה:
(ב) וְכֻלָּם שֶׁהָיְתָה תְּרוּמָה בְּתוֹךְ פִּיהֶם,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלְעוּ;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלוֹטוּ.
אָמְרוּ לוֹ: נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלַע;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלוֹט.
טָמֵא הָיִיתָ וּטְמֵאָה הָיְתָה תְּרוּמָה,
אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,
אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו,
הֲרֵי זֶה יִפְלוֹט:
(ג) הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל, וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִגְמוֹר;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמוֹר.
חָשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמוֹר;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמוֹר:
(ד) יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנִּתְגַּלָּה, יִשָּׁפֵךְ;
וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁל חֻלִּין.
שְׁלֹשָׁה מַשְׁקִין אֲסוּרִין מִשּׁוּם גִּלּוּי: הַמַּיִם וְהַיַּיִן וְהֶחָלָב;
וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין מֻתָּרִין.
כַּמָּה יִשְׁהוּ וְיִהְיוּ אֲסוּרִין?
כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא הָרַחַשׁ מִמָּקוֹם קָרוֹב וְיִשְׁתֶּה:
(ה) שִׁעוּר הַמַּיִם הַמְּגֻלִּין, כְּדֵי שֶׁתֹּאבַד בָּהֶן הַמָּרָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
בַּכֵּלִים, כָּל שֶׁהֵן; וּבַקַּרְקָעוֹת, אַרְבָּעִים סְאָה:
(ו) נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת,
אֲפִלּוּ הֵם כִּכָּר,
אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחוּבָּר,
כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה,
אָסוּר.
וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ אֲסוּרָה, מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:
(ז) הַמְּשַׁמֶּרֶת שֶׁל יַּיִן, אֲסוּרָה מִשּׁוּם גִּלּוּי.
רַבִּי נְחֶמְיָה מַתִּיר:
(ח) חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַתֻּרְפָּה, יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע;
וְאִם הָיְתָה מְגֻלָּה, יְכַסֶּנָּה.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם מֻצְנָע, יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה;
וְאִם הָיְתָה מְכֻסָּה, יְגַלֶּנָּה.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר:
(ט) חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בַּגַּת הָעֶלְיוֹנָה, וְהַתַּחְתּוֹנָה טְמֵאָה,
מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יְכוֹלִים לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל.
וְאִם לָאו, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
תֵּרֵד וְתִטַּמֵּא, וְאַל יְטַמְּאֶנָּה בְּיָדָיו:
(י) וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְכָה,
מוֹדֶה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁאִם יָכוֹל לְהַצִּיל מִמֶּנָּה רְבִיעִית בְּטָהֳרָה, יַצִּיל.
וְאִם לָאו,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
תֵּרֵד וְתִבָּלַע, וְאַל יְבַלְּעֶנָּה בְּיָדָיו:
(יא) וְעַל זוֹ וְעַל זוֹ אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
לֹא זוֹ הִיא תְּרוּמָה שֶׁאֲנִי מֻזְהָר עָלֶיהָ מִלְּטַמְּאָהּ, אֶלָּא מִלְּאָכְלָהּ.
וּבַל תְּטַמְּאָהּ כֵּיצַד?
הָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְכִכָּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה בְּיָדוֹ,
אָמַר לוֹ נָכְרִי: תֵּן לִי אַחַת מֵהֶן וַאֲטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אֲנִי מְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יְטַמֵּא אֶת כֻּלָּהּ, וְאַל יִתֶּן לוֹ אַחַת מֵהֶן וִיטַמֵּא.
רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: יַנִּיחַ לְפָנָיו אַחַת מֵהֶן עַל הַסֶּלַע:
(יב) וְכֵן נָשִׁים, שֶׁאָמְרוּ לָהֶם נָכְרִים:
תְּנוּ לָנוּ אַחַת מִכֶּם וּנְטַמְּאָהּ, וְאִם לָאו, הֲרֵי אָנוּ מְטַמְּאִים אֶת כֻּלְּכֶן,
יְטַמְּאוּ אֶת כֻּלָן, וְאַל יִמְסְרוּ לָהֶם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) האישה שהייתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גירשיך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה באו ואמרו לו מת רבך או שמכרך לישראל או נתנך מתנה או עשאך בן חורין וכן כוהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר אומר כל הקרבנות שהקריב על גבי המזבח פסולין ורבי יהושע מכשיר נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה.

(ב) וכלן שהייתה תרומה לתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו ורבי יהושע אומר יפלוטו אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה רבי אליעזר אומר יבלע ורבי יהושע אומר יפלוט טמא היית וטמאה הייתה התרומה או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או מעשר שני והקדש שלא נפדו או שטעם טעם פשפש לתוך פיו הרי זה יפלוט.

(ג) היה אוכל באשכל ונכנס מן הגינה לחצר רבי אליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור חשיכה לילי שבת רבי אליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור.

(ד) יין של תרומה שנתגלה יישפך ואין צורך לומר של חולין שלשה משקין אסורין משום גילוי המים והיין והחלב ושאר כל המשקין מותרין כמה ישהו ויהו אסורין כדי שיצא הרחש ממקום קרוב וישתה.

(ה) שעור המים המגולים כדי שתאבד בהם המרה רבי יוסי אומר בכלים כל שהן ובקרקעות ארבעים סאה.

(ו) ניקורי תאנים וענבים והקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות אפילו הן ככד אחד גדול ואחד קטן אחד תלוש ואחד מחובר כל שיש בו ליחה אסור ונשוכת נחש אסורה מפני סכנת נפשות.

(ז) משמרת של יין אסורה משום גילוי ורבי נחמיה מתיר.

(ח) חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם הייתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע ואם הייתה מגולה יכסנה רבי יהושע אומר אם הייתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואם הייתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר אל יחדש דבר.

(ט) חבית שנשברה בגת העליונה והתחתונה טמאה מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שאם יכל להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו רבי אליעזר אומר תרד ותיטמא ואל יטמאנה בידיו.

(י) וכן חבית של שמן שנשפכה מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שאם יכל להציל ממנה רביעית בטהרה יציל ואם לאו רבי אליעזר אומר תרד ותיבלע ואל יבלענה בידיו.

(יא) ועל זו ועל זו אמר רבי יהושע לא זו היא תרומה שאני מוזהר עליה מלטמאה אלא מלאוכלה ובל תטמאה היה עובר ממקום למקום וכיכרות של תרומה בידו ואמר לו הנוכרי תן לי את אחת מהן ואטמאה ואם לאו הריני מטמא את כלן רבי אליעזר אומר יטמא את כלן ואל ייתן לו את אחת מהן רבי יהושע אומר יניח לפניו אחת על הסלע.

(יב) וכן נשים שאמרו להן גוים תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאין את כלכן יטמאו את כלן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל.

פירושים[עריכה]