עיקר תוי"ט על תרומות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על המשנה) או גרשך. בירושלמי פריך היכי דמי, דאינה מתגרשת עד שיבא גט לידה ואי דעבדה שליח לקבל התנן אמרה התקבל לי גיטי אסורה לאכול בתרומה מיד, ולר' אליעזר אפילו כי אמרה במקום פלוני. ומשני מודה שאם אמרה לא תקבל לי אלא במקום פלוני שאוכלת עד שיגיע גט לאותו מקום ומה שאכלה בהיתר אכלה:

(ב) (על הברטנורא) שאנוסים הם. פירוש:

(ב)

(ג) (על המשנה) רבי אליעזר אומר יבלעו. ויצטרפו זה שבלע למה שאכל אחר שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש. כמו שסובר ר' אליעזר. הר"מ:

(ד) (על המשנה) נטמאת כו'. בטומאה שאירעה לאחר שהכניס התרומה בפיו מיירי. הר"ש:

(ה) (על המשנה) פשפש. שימנע לאכול מפני המיאוס. וקמ"ל בתרומה דלא חיישינן להפסד תרומה וכל שכן חולין דפולט. רש"י ופשפש ידוע שכל המוללו מריחו וטעמו כריחו:

(ג)

(ו) (על המשנה) ר' אליעזר אומר יגמור כן הוא הגירסא וסבירא ליה בשבת כמו בחצר:

(ד)

אין פירוש למשנה זו.

(ה)

(ז) (על הברטנורא) דגזור מרובין אטו מועטין. הר"ש:

(ח) (על ה) עד ולא עד בכלל דארבעים סאה אין בהם משום גילוי תדע דכל מקוה מגולה היא:

(ט) (על הברטנורא) בראוים לאכילה לפי שהאוכל ממנה נזוק. הר"ן:

(ו)

אין פירוש למשנה זו.

(ז)

אין פירוש למשנה זו.

(ח)

(י) (על הברטנורא) הכי מסיק הר"ש דאלו חבית אחת וספק אם נטמאה אין כאן ספק טומאה שאם הוא ברשות היחיד קיי"ל דספקו טמא ודאי. ואם הוא ברשות הרבים ספקו טהור. אבל כשהם שתי תביות ברשות היחיד אין לטמא שתיהם דממה נפשך חד מנייהו טהור דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיוכל להיות ועיין בריש פרק ח' דנזיר:

(יא) (על הברטנורא) ויש אם למקרא בחול"ם המ"ם (ועיין בכורות דף ל"ד):

(יב) (על המשנה) יניחנה במקום תורפה דמעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף. רש"י:

(ט)

(יג) (על המשנה) תבית רוצה לומר בבית של תרומה. הר"מ:

(יד) (על המשנה) יציל ואל יקבלנה בכלים טמאים כדי להציל החולין שלא יתערב בהן ויאסרו. רש"י:

(י)

(טו) (על המשנה) ותבלע. שתבלע ותשקע בקרקע. הר"מ: