משנה תרומות ח ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה ו | >>
ניקורי תאנים וענבים וקישואין והדלועין והאבטיחים והמלפפונות, אפלו הם כיכר, אחד גדול ואחד קטן, אחד תלוש ואחד מחובר, כל שיש בו ליחה, אסור.
ונשוכת הנחש, אסורה, מפני סכנת נפשות.
משנה מנוקדת
נִקּוּרֵי תְּאֵנִים וַעֲנָבִים וְקִשּׁוּאִין וְהַדְּלוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִים וְהַמְּלָפְפוֹנוֹת,
- אֲפִלּוּ הֵם כִּכָּר,
- אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, אֶחָד תָּלוּשׁ וְאֶחָד מְחוּבָּר,
- כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ לֵחָה,
- אָסוּר.
- וּנְשׁוּכַת הַנָּחָשׁ אֲסוּרָה, מִפְּנֵי סַכָּנַת נְפָשׁוֹת:
נוסח הרמב"ם
ניקורי תאנים, וענבים,
- והקישואין, והדלועין,
- והאבטיחים, והמלפפונות,
- אפילו הן ככד,
- אחד גדול, ואחד קטן,
- אחד תלוש, ואחד מחובר,
- כל שיש בו ליחה - אסור.
- ונשוכת נחש - אסורה, מפני סכנת נפשות.
פירוש הרמב"ם
נקורי - פירוש תאנים או הפירות שניקרו אותם הנחשים.
וכבר בארנו פירוש קשואים - והם בלשון ערבי "קתא", ובלע"ז "קוקומארי".
ואבטיחין - בערבי "בטיך", ובלע"ז "מילוני".
ודלועים - "דלוע".
ומלפפונות - "אלכיאר".
אפילו הם ככר - עניינו שיהיו גדולות כשיעור כד אחד, שלא יאכל אדם מהם דבר.
ואמרו נשיכת הנחש אסורה - עניינו כי כל בעלי חיים שינשוך אותו מין ממיני הנחשים, שאסור לשחוט אותה הבהמה או העוף ולאכול מבשרו, גזירה שמא יבוא אותו הסם בכל אברי אותה הבהמה, וימות האוכל אותו הבשר שיש בו הארס:
פירוש רבינו שמשון
ניקורי תאנים וענבים. חיישינן שמא ניקרם נחש:
כל שיש בו ליחה. הארס מתערב עם הליחה ומתחלחל בכל הקשואים אבל בדבר יבש חותך מקום הניקור והשאר מותר:
נשיכת נחש. בהמה שנשכתה נחש ונשחטה ונמצאת כשרה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נקורי תאנים - תאנה שנראה בה נקור, אסורה, שמא נקר בה נחש והטיל בה ארס:
אפילו הן ככר - כלומר שהן גדולים הרבה והנקור מצד אחד, לא יאמר הוא אכל מצד אחד אני מצד אחר:
כל שיש בו ליחה - הארס מתערב עם הליחה ומתחלחל בכולו, אבל בדבר יבש חותך את הנקור ואוכל את השאר:
ונשוכת הנחש - בהמה שנשכה נחש ושחטה אסורה שהארס מתחלחל בכל גופה:
פירוש תוספות יום טוב
ואפילו הם ככר. פירש הר"ב כלומר שהם גדולים הרבה וכו' [וכן פי'] הרמב"ם. וקצת קשה למאי תני תו א' גדול וא' קטן. והרמב"ם בפ' י"ב מהלכות רוצח ושמירת נפש השמיט זו הבבא. [*ובפירוש שהזכרתי כתוב אפי' הם ככר [צ"ל בכד] אחד גדול שמונחים בכלים ע"כ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
אין פירוש למשנה זו.
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אפילו הם ככר: כלומר שהם גדולים הרבה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט נראה שהוא מלשון כר וכסת או מלשון כרי ואני היה נראה לע"ד דככר לשון קנטר כלומר אפי' הן מרובין וכולם נקורין אסורין והשתא אתי שפיר דקתני בתר הכי אחד גדול ואחד קטן. אבל ה"ר יהוסף ז"ל כתב על פי' ר"ע ז"ל פי' זה אין נראה דהא אח"כ קאמר אחד גדול וכו' אלא נראה שר"ל אפי' הן שלימין עדיין אלא שנקרו בהן מעט אפי' הכי אסור וכל דבר שלם הוא נקרא ככר כגון ככר דבילה או כגון הא דתנן בעירובין ככר כאיסר והוא שלם וכו' עכ"ל ז"ל. אבל הר"ש שירילי"ו ז"ל כתב ה"ג ואפי' הם ככד בדלי"ת כלומר גדולים כמו כד כדאמרי' נמי בפ"ק דר"ה דף ט"ו אפי' הי' האתרוג כזית ונעשה ככד ע"כ וגם שם נפל טעות ובערוך לא מצאתי לא זו ולא זו לא בערך כד בדלי"ת ולא בערך כר ברי"ש. ומ"מ גם ברב אלפס שם בפ' שני דע"ז איתא ככד בדלי"ת בשני הדפוסין וגם בדפוס שאלוניקי וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה במתני' ככד בדלי"ת וכתב גם הוא ז"ל מה שהוקשה לי וז"ל קשה קצת דהאי בבא דאחד גדול וא' קטן מיותרת היא דהא קתני אפי' הם ככד ע"כ וגם בתוס' י"ט. ונראה ממתני' דאם דָרַך ענבים שהיו בהן נקורין אסורין:
כל שיש בו ליחה אסורה: כתב הרשב"א ז"ל דאפי' באבטיח אינו אסור עד שיגיע מקום נקורו למעיה ע"כ:
ונשוכת הנחש וכו': ללח מדמינן לה. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל וּנְשַיכַת ביו"ד אחר השי"ן ובניקוד ציר"י בשי"ן. ובירושלמי א"ר יהודה בן פזי מאן תנא נקורין ר"ג הוא דתנן בפ"ט דמס' פרה ר"ג אומר אף הנחש מפני שהוא מקיא וקאמרי רבנן התם דחולדה פוסלת ולא נחש דס"ל דנחש אינו מקיא וא"כ מתני' דקאמרה ניקורין ר"ג שנאה וטעמא משום דמקיא הארס בשעה שהוא נוקר לאכול ודחי לה דאע"ג דלגבי מצות פליגי רבנן כגון גבי מי חטאת. לגבי סכנתא חשו כולהו לדרבן גמליאל דחמירא סכנתא מאיסורא:
תפארת ישראל
יכין
נקורי: אויסגעפיקט:
תאנים וענבים וקשואין: גורקען:
והדלועין: קירביסע:
והאבטיחים: מעלאנען:
והמלפפונות: ציטראנען קירביס:
אפי' הם ככר: ככר הוא ס' מנה [כפ"א דשביעית מ"ב] ורצונו לומר אע"ג שהאילן מרובה בפירות וכולן נקורי' לא אמרינן א"א לנחש לנקר כולם:
אחד גדול ואחד קטן: ר"ל בין שהפרי גדול או קטן. וי"א דככר ר"ל שהפרי גדול וא' גדול וא' קטן ר"ל שהנקב גדול או קטן:
אחד תלוש ואחד מחובר: לר' יוסי במשנה ה' איצטריך דבאילן לא אמרי' דארץ מבטל כח הארס:
כל שיש בו: בהפרי:
ליחה: זאפט:
אסור: דמתערב ע"י הזאפט בכל הפרי:
ונשוכת הנחש: בהמה שנשכה נחש:
אסורה מפני סכנת נפשות: ולא משום טריפה ונ"מ דאפילו ס"ס אסור. ועוד דאע"ג דכל מאכל מסוכן בטל בס' כשאר איסור. עכ"פ נ"ל דלא בטל ברוב:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת