ברטנורא על תרומות ח

משנה תרומות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

האשה - בת ישראל הנשואה לכהן:

מת רבך - וירשו בן בתו מישראל, או בתו הנשואה לישראל:

שהוא בן גרושה או בן חלוצה - ופסול מלאכול בתרומה:

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש - בכולהו:

ורבי יהושע פוטר - בגמרא מוקי לה דוקא באוכל תרומת חמץ בערב פסח, מפני שזמנו בהול שהשעה דחוקה ועומד לבער החמץ של תרומה. והלכה כרבי יהושע:

ורבי יהושע מכשיר - דכתיב (דברים לג) ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה, אפילו חלל שבו פעל ידיו תרצה:

נודע שהוא בעל מום עבודתו פסולה - אף לרבי יהושע דכתיב (במדבר כח) את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והלכה כרבי יהושע:

(ב)

וכולם - עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר, בהא קאמר ר' אליעזר דיבלעו, אבל בן גרושה או בן חלוצה דמעולם לא אכלו בהיתר מודה רבי אליעזר דיפלוט, מידי דהוה אטמא היית, או טמאה היתה התרומה קודם שנתנה לתוך פיו דמודה ר' אליעזר דיפלוט:

או שטעם טעם פשפש - שרץ, שכשמוללין אותו ריחו מאוס ביותר, והוא מצוי בכותלים ובמטות וקורין לו בערבי בק"י ובלע"ז צימיצ"א והלכה כרבי יהושע:

(ג)

היה אוכל באשכול - תלש אשכול מגפן שבגינה והיה אוכל והולך עד שנכנס לחצר, וחצר קובעת למעשר, ואפילו אכילת עראי אסורה עד שיתרום ויעשר:

ר' אליעזר אומר יגמור - לא שיאכל בחצר. אלא יצא חוץ לחצר ויגמור לאכול האשכול בגינה:

לא יגמור - ואפילו בגינה, עד שיעשר:

חשיכה לילי שבת - והיה אוכל אכילת עראי, ושבת קובעת למעשר ואפילו אכילת עראי אסורה:

יגמור - למוצאי שבת, אבל בשבת עצמו מודה דאסור:

לא יגמור - אפילו למוצאי שבת, עד שיעשר. והלכה כרבי יהושע:

(ד)

ישפך - ואין כאן משום אבוד תרומה, מפני שאסור לשתותו, שמא שתה ממנו נחש:

ושאר כל המשקין מותרים - שאין נחש שותה מהן. אלא שהדבש והציר והמורייס ושומים כתושים, כל אלו הוזכרו בתלמוד לאסור, שהנחש שותה מהן:

כמה ישהו - כמה יעמדו מגולין:

הרחש - הנחש, ולפי שהולך על גחונו קרוי רחש, שאינו נראה כמהלך אלא כרוחש ומתנענע:

ממקום קרוב - פירשו בו (חולין י ב) כדי שיצא מתחת אזן הכלי וישתה ויחזור לחורו:

(ה)

שיעור המים - להיות אסורים משום גלוי:

כדי שתאבד בהן מרה - אם היו מרובים כל כך עד שארס הנחש יפסד ויאבד בהן אין בהן משום גלוי. ויודעין היו כמה ארס הנחש מטיל בפעם אחת:

מרה - הארס שהנחש מטיל קרוי מרה:

בכלים כל שהן - אפילו מרובין כל שהן יש בהן משום גלוי כשהמים בכלים:

ובקרקעות עד ארבעים סאה - יש בהם משום גלוי, טפי מהכי אין בהן משום גלוי שהארס מתבטל בהם. ואין הלכה כר' יוסי. ומעיין המושך אפילו כל שהוא אין בו משום גלוי. ומים מגולים כשם שאסור לשתותן כך אסור להשקותן לבהמתו ולרחוץ בהן פניו ידיו ורגליו, ולגבל בהן את הטיט, ולהשתמש בהן בשום תשמיש:

(ו)

נקורי תאנים - תאנה שנראה בה נקור, אסורה, שמא נקר בה נחש והטיל בה ארס:

אפילו הן ככר - כלומר שהן גדולים הרבה והנקור מצד אחד, לא יאמר הוא אכל מצד אחד אני מצד אחר:

כל שיש בו ליחה - הארס מתערב עם הליחה ומתחלחל בכולו, אבל בדבר יבש חותך את הנקור ואוכל את השאר:

ונשוכת הנחש - בהמה שנשכה נחש ושחטה אסורה שהארס מתחלחל בכל גופה:

(ז)

משמרת של יין - אף על פי שהכלי התחתון מכוסה במשמרת, יש בו משום גלוי, שהארס עובר דרך המשמרת והולך לכלי התחתון:

ורבי נחמיה מתיר - לפי שהארס צף ואינו עובר. ואין הלכה כרבי נחמיה:

(ח)

ספק טומאה - כגון שתי חביות ברשות היחיד ונגע שרץ באחת מהן ולא ידיע להי מניהו, ושתיהן תלויות:

במקום התורפה - מקום של הפקר ועומדת ליפסד שם:

יניחנה במקום המוצנע - דעדיין מוזהר על שמירתה, דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומותי , בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, דתרווייהו בעו שמור:

רבי יהושע אומר וכו' - דסבר תרומתי כתיב בלא וי"ו, ויש אם למסורת:

אל יחדש בה דבר - שאין צריך לשמרה, ואף אסור לגרום לה טומאה. והלכה כרבן גמליאל:

(ט)

בגת העליונה - מקום שעוצרים שם:

והתחתונה - בור על פני הגת שהיין יורד לתוכו:

טמאה - חולין טמאים יש בה, וראויין לו בימי טומאתו, או למי שאינו אוכל חוליו בטהרה, ואם תפול לתוכו התרומה הוה ליה מדומע טמא, ואף לכהן לא חזיא:

שאם יכולים להציל ממנה רביעית - אם יכול לחזר אחר כלים ולהציל ממנה רביעית בטהרה קודם שתרד כולה ותטמא:

יציל - יחזר אחר כלים ויציל, ואף על פי שבתוך כך שיחזר אחר כלים תרד מן התרומה לחולין שבתחתונה ויפסדו החולין, לא יטמא התרומה בידים להציל החולין, כיון שיכול להציל ממנה רביעית הלוג בטהרה שהוא דבר חשוב:

ואם לאו - שלא ימצא כלי טהור, וסוף סוף כולה לטומאה אזלא, בהא פליגי, דרבי יהושע סבר יטמאנה ביד, להציל את החולין, כדקתני סיפא ועל זו ועל זו אמר ר' יהושע וכו': ור' אליעזר סבר אף ע"ג דסוף סוף כולה לטומאה אזלא לא יטמאנה ביד להציל החולין. ואין הלכה כרבי אליעזר:

(י)

וכן חבית של שמן - טהורה שנשפכה וכולה הולכת לאבוד, פליגי כדלעיל. ולהכי קתני גבי שמן נשפכה ולא נקט כמו גבי יין, משום דבחבית של שמן [שנשברה] בגת העליונה, ובתחתונה חולין טמאים מודה רבי אליעזר ורבי יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל. ואם לאו תרד ואל יטמאנה ביד, משום דשמן ראוי להדליק ולא חשו להפסד מועט. וביין נמי לא נחלקו אלא דוקא בדאיכא בתחתונה פחות ממאה חולין, שנעשין החולין כולן מדומע ואיכא הפסד, אבל אי איכא מאה חולין כולהו מודו דאל יטמאנה ביד משום דליכא הפסד:

(יא)

על זו ועל זו - על זו שנולד לה ספק טומאה, ועל זו שהולכת לאבוד, אמר רבי יהושע שאינו מוזהר על טומאתן, ואותה שמוזהר עליה בל תטמא: כיצד, היה עובר וכו' דקאמר רבי יהושע יניח לפניו אחת על הסלע כדי שלא יגרום טומאה לאחרות, ואף אותה אחת יניח על הסלע ולא יתננה בידו, שלא יטמאנה בידים. והלכה כרבי יהושע:

(יב)

תנו לנו אחת מכם - שרוצים לבוא עליה באונס:

יטמאו כולן - דאין דוחים נפש מפני נפש. ובהא מודו רבי אליעזר ורבי יהושע: