משנה תרומות ח ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם, רבי אליעזר אומר, יבלעוג.

ורבי יהושע אומר, יפלוטו.

אמרו לו: נטמאת ונטמאת תרומהד, רבי אליעזר אומר, יבלע.

ורבי יהושע אומר, יפלוט.

טמא היית וטמאה היתה תרומה, או נודע שהוא טבל, ומעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו, ומעשר שני והקדש שלא נפדו, או שטעם טעם פשפש ה לתוך פיו, הרי זה יפלוט.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְכֻלָּם שֶׁהָיְתָה תְּרוּמָה בְּתוֹךְ פִּיהֶם,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלְעוּ;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלוֹטוּ.
אָמְרוּ לוֹ: נִטְמֵאתָ וְנִטְמֵאת תְּרוּמָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִבְלַע;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִפְלוֹט.
טָמֵא הָיִיתָ וּטְמֵאָה הָיְתָה תְּרוּמָה,
אוֹ נוֹדַע שֶׁהוּא טֶבֶל, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ,
אוֹ שֶׁטָּעַם טַעַם פִּשְׁפֵּשׁ לְתוֹךְ פִּיו,
הֲרֵי זֶה יִפְלוֹט:

נוסח הרמב"ם

וכלן שהייתה תרומה לתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו ורבי יהושע אומר יפלוטו אמרו לו נטמאת ונטמאת התרומה רבי אליעזר אומר יבלע ורבי יהושע אומר יפלוט טמא היית וטמאה הייתה התרומה או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או מעשר שני והקדש שלא נפדו או שטעם טעם פשפש לתוך פיו הרי זה יפלוט.

פירוש הרמב"ם

מאמר ר' אליעזר יבלעו ויצטרפו לזה מה שבלע למה שאכל אחר המיתה או הגרושין או כל מה שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש כמו שסובר ר' אליעזר: ופירוש יפלוט יוציא מפיו: ופשפש מן תולעים עגולים אדומים כצורת העדשים והם מאוסים מאד ובלשון ערבי בקי והכוונה בזה שימצא בפיו דבר שימנע אותו מלאכול מה שהכניס בפיו מפני הטנוף והמאוס והלכה כרבי יהושע:

פירוש רבינו שמשון

וכולן. עבד או אשה ובן גרושה וחלוצה ופלוגתא היא בירושלמי (שם) דאיכא מאן דאמר דרבי אליעזר לא קאי אלא אעבד ואשה דמעיקרא חזו ועל כורחין מתניתין הכי סברא:

נטמאת. ותרומה טהורה אסורה לך או נטמאת הטהורה ואסורה אפילו טהור ובטומאה שאירע לאחר שהכניס התרומה בפיו איירי:

טמאה היתה. השתא איירי בטומאה שאירע מקודם וכן תרומ' הית' טמאה קודם דומיא דטבל:

ופשפש שטעם פשפש מפרש בפ הרואה כתם (נח:) מנא ידע והוא מצוי במשכב כדאמר לגבי כתם דתולה בו:

הרי זה יפלוט. אע"פ שמאבד אוכלי תרומה:

ירושלמי (הל' ב) מה פליגין בעבד ואשה אבל בשאר רבי אליעזר מודי אמר רב שמואל בר יצחק מתניתין אמרה כן או נודע שהוא טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שלא ניפדו ולית רבי אליעזר פליג מה טעם דר"א משום דהתחיל בהיתר תני ר' נתן אומר לא שהיה ר"א אומר משום דהתחיל בהיתר אלא שהיה רבי אליעזר אומר הלעוס כבלוע אף בשבת ובפסח וביום הכפורים ובנזיר ובנבלה ובטריפה ובשקצים וברמשין פי' ר' נתן פליג אמתנית' ולא מפליג בין התחיל באיסור להתחיל בהיתר אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

וכולם - עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר, בהא קאמר ר' אליעזר דיבלעו, אבל בן גרושה או בן חלוצה דמעולם לא אכלו בהיתר מודה רבי אליעזר דיפלוט, מידי דהוה אטמא היית, או טמאה היתה התרומה קודם שנתנה לתוך פיו דמודה ר' אליעזר דיפלוט:

או שטעם טעם פשפש - שרץ, שכשמוללין אותו ריחו מאוס ביותר, והוא מצוי בכותלים ובמטות וקורין לו בערבי בק"י ובלע"ז צימיצ"א והלכה כרבי יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

רבי אליעזר אומר יבלעו. ויצטרפו לזה שבלע למה שאכל אחר המיתה וגירושין [או כל מה שנזכר] וישלם הכל בתוס' החומש. כמו שסובר ר' אליעזר. הרמב"ם:

נטמאת ונטמאת התרומה. בטומאה שאירעה לאחר שהכניס התרומה בפיו מיירי. הר"ש:

או שטעם טעם פשפש. והכוונה בזה שימצא בפיו דבר שימנע אותו מלאכול מה שהכניס בפיו מפני הטנוף והמיאוס. הרמב"ם. וקמשמע לן בתרומה דלא חיישינן להפסד תרומה וכ"ש חולין דפולט. רש"י בנדה פרק הרואה כתם דף נח ע"ב ועי' במשנה ד. והא דנקט פשפש. דאילו שרץ אחר מנא ידע. אבל פשפש אמרו שם בגמרא טעמו כריחו וברית כרותה לו שכל המוללו מריח בו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) רבי אליעזר אומר יבלעו. ויצטרפו זה שבלע למה שאכל אחר שנזכר וישלם הכל בתוספת החומש. כמו שסובר ר' אליעזר. הר"מ:

(ד) (על המשנה) נטמאת כו'. בטומאה שאירעה לאחר שהכניס התרומה בפיו מיירי. הר"ש:

(ה) (על המשנה) פשפש. שימנע לאכול מפני המיאוס. וקמ"ל בתרומה דלא חיישינן להפסד תרומה וכל שכן חולין דפולט. רש"י ופשפש ידוע שכל המוללו מריחו וטעמו כריחו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

וכולן:    אעבד ואשה קאי ומשום דהתחילו בהיתר מתיר ר"א לבלוע אבל ר' נתן פליג בירושלמי אמתני' ולא מפליג בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור דתניא א"ר נתן לא שהי' ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהי' ר"א אומר הלעוס כבלוע אף בשבת ובפסח וביה"כ ובנזיר ובנבלה ובטריפה ובשקצים וברמשים פי' אף בשבת כגון פירות הנושרין שלעס בפיו והן מוקצין. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל לתוך פיהם בלמ"ד גרסי' וכן מצאתי בכל הספרים וגם בסיפא גרסי' בלמ"ד טעם פשפש לתוך פיו ע"כ. עוד כתב ונטמאת תרומה ברוב הספרים גרסי' ונטמאת אך בספר אחד גרסי' נטמאת ונ"ל דהכל אחד ואפי' לספרים דגרסי ונטמאת פירושו או נטמאת דהא לקמן גרסי' בכולן טמא היית וטמאה היתה וכו' אע"ג שגם שם ר"ל או טמאה מ"מ גרסי' וטמאה וא"כ גם הכא יש לגרוס ונטמאת אע"ג דפי' או ע"כ. עוד כתב נודע שהוא טבל ס"א שהיא ביו"ד ונ"ל לגרוס שהוא בוי"ו מפני שאינו חוזר על הכהן האוכל תרומה אלא על כל מי שיהי' אוכל איזה מאכל ונודע לו שהוא טבל וכו' ע"כ. עוד כתב ז"ל על מה שפי' ר"ע ז"ל וכולן עבד ואשה שאכלו מתחלה בהיתר כתב כמה קשים דברי המפרש הזה. זה כנגד זה שבכאן אמר שטעמו של ר"א הוא משום שהתחיל בו בהיתר ולמטה הוא אומר לא שיגמור בחצר אלא יצא חוץ לחצר והיינו דברי ר' נתן שאומר שאין טעמו של ר"א משום שהתחיל בו בהיתר עכ"ל ז"ל:

אמרו לו נטמאת:    ותרומה לא נטמאה כגון דלא הוכשרה אסורה לך בלא תעשה: ונטמאת התרומה. או נטמאה התרומה יאסור אפי' לטהור בעשה ובטומאה שאירעה אחר שהכניס התרומה לתוך פיו עסקי' למ"ד משום דאתחיל בהיתר:

טמא היית:    קודם שתאכל התרומה:

וטמאה היתה התרומה:    או טמאה היתה:

או נודע לו שהוא טבל:    מה שהי' אוכל או לוי שהי' אוכל מעשר ואמרו לו שלא ניטלה תרומתו וטבל הוא או מעשר שני חוץ לירושלים וחשב שהי' פדוי ואמרו לו שלא נפדה:

או שטעם טעם פשפש:    בנדה פרק הרואה כתם (נדה דף נ"ח) מפ' מנא ידע וקאמר דריחו כטעמו ובירוש' מפרש דלאו דוקא פשפש דה"ה כל דבר שנפשו של אדם חתה וקצה ממנו והי' תרומה לתוך פיו ה"ז יפלוט ואע"ג דפליגי לעיל גבי נטמא או נטמאת התרומה דר' אליעזר אומר יבלע ור' יהושע אומר יפלוט הכא כולהו מודו הואיל ועד שלא ניתנה לתוך פיו אירע בה פסול או שמעולם לא הותרה לא חיישי' להפסד תרומה ומשום דמאבד אוכלי תרומה נקט לה אבל כ"ש חולין דהא שרץ הוא. הר"ש שירילי"ו ז"ל והוא פי' רש"י ז"ל שם בנדה. ועיין במה שכתב בית יוסף בטוי"ד ססי' ק"ד בשם תשוב' הרשב"א ז"ל. והילך קיצור מה שמצאתי בתשוב' הרשב"א ז"ל סי' ק"א. דברים ברורים אני רואה כאן שאין הבריה אוסרת בכל מה שהיא מחמת פליטתה אלא מחמת ממשה והוא שתהא שלימה ושלא נפסדה צורתה הא אם נחתך ממנה אבר או אפי' היא שלימה ונתרסקה ונפסדה צורתה אבד שמה והרי היא כשאר האיסורין ובטלה ואלו דברים פשוטים לא ראיתי לכתוב ראיותיהן כי רבו וכו' עד ומה ששנינו הי' אוכל את התרומה וטעם טעם פשפש זורקה מסתברא לי משום דחיישי' שמא פשפש עומד בפני עצמו דאי אפשר לו לברור בתוך פיו ולפיכך זורקה ע"כ והב"י הביאה שם כולה בשלימות:

תפארת ישראל

יכין


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים