משנה תרומות ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

היה אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר, רבי אליעזר אומר, יגמור.

ורבי יהושע אומר, לא יגמור.

חשכה לילי שבת, רבי אליעזר אומר, יגמורו.

ורבי יהושע אומר, לא יגמור.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָיָה אוֹכֵל בָּאֶשְׁכּוֹל, וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יִגְמוֹר;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמוֹר.
חָשְׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמוֹר;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמוֹר:

נוסח הרמב"ם

היה אוכל באשכל ונכנס מן הגינה לחצר רבי אליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור חשיכה לילי שבת רבי אליעזר אומר יגמור רבי יהושע אומר לא יגמור.

פירוש הרמב"ם

העיקר אצלנו שאין הטבל מתחייב במעשרות עד שיראה פני הבית שנאמר (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית וכל הפירות הנאכלים בגנה או בשדה אינו חייב במעשרות לפי שהוא אכילת עראי ועיקר שני והוא כי שבת קובעת למעשר ואסור לו לאכול מן הטבל אכילת עראי בשבת לפי שמשעה שנכנסת שבת הוא הכל מתוקן לאכילה (ומוכן ויתחייב למעשר) למאמר הש"י וקראת לשבת עונג (ישעיה נח) וכל מה שימצא מוכן שיאכל וישתה ממנו בשבת ועוד יתבאר כל זה במס' מעשרות ומאמר רבי אליעזר יגמור פרט ובאר כי רצונו שיצא מן החצר ויגמור אבל בחצר אסור לו להשלים האכילה וכמו כן מאמר ר' יהושע יגמור ר"ל שיניחנו עד מוצאי שבת וישלים אכילתו אבל בשבת עצמו אסור לו לאכלו ומה שאמרו שניהם לא יגמור ענינו לא יגמור אכילתו עד שיעשר והלכה כרבי יהושע בשני המאמרים:

פירוש רבינו שמשון

מן הגנה לחצר. ומשנכנס לחצר מתחייב דחצר קובעת וכן חשכה ליל שבת דשבת קובעת כדאי' בסוף המביא כדי יין (דף לד:):

ר"א אומר יגמור. דאין שבת וחצר קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וסתם ענבים לדריכה קיימי [ומסיק שם] אומר ר' נתן לא כשאמר ר"א יגמור בחצר (יגמור) אלא חוץ לחצר ולא בשבת יגמור אלא למוצאי שבת ולא דמיא לההיא דתינוקות שטמנו תאנים מערב שבת ושכחו ולא עישרו למוצאי שבת לא יאכלו אלא אם כן עישרו דהתם לאכילת שבת ייחדום הלכך קבעה עלייהו אבל זו לא יחדה בשבת ומיהו בריש פרק ב' דמעשרות א"ר יוחנן דשבת טובלת בפירות שליקט לאכילת שבת וקדשה עליהם שבת ובפ' ד' דמעשרות (מ"ב) כתבתיה וצריך לומר דלא אמרו יגמור למוצאי שבת אלא מפני שהתחיל בהיתר:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

היה אוכל באשכול - תלש אשכול מגפן שבגינה והיה אוכל והולך עד שנכנס לחצר, וחצר קובעת למעשר, ואפילו אכילת עראי אסורה עד שיתרום ויעשר:

ר' אליעזר אומר יגמור - לא שיאכל בחצר. אלא יצא חוץ לחצר ויגמור לאכול האשכול בגינה:

לא יגמור - ואפילו בגינה, עד שיעשר:

חשיכה לילי שבת - והיה אוכל אכילת עראי, ושבת קובעת למעשר ואפילו אכילת עראי אסורה:

יגמור - למוצאי שבת, אבל בשבת עצמו מודה דאסור:

לא יגמור - אפילו למוצאי שבת, עד שיעשר. והלכה כרבי יהושע:

פירוש תוספות יום טוב

לילי שבת. מצאתי בס' חכמת שלמה במס' סוכה פ"ב [כז.] שכתב אהא דתנן התם חוץ מלילי י"ט ראשון של חג וז"ל לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וק"ל. וכן לילי אחרון של חג בפרק לולב וערבה עכ"ל. ול"נ שהכונה בלילי כלומר כל לילות אבל הוא דבוק ובכ"מ שתמצא במשנה יתבאר כן. במסכת שבת ובנדרים וכן תמצא בברייתא רפ"ק דפסחים ובפ"ו דף עא. [*אלא דבריש פסחים איתא אור רב הונא אמר נגהי. ורב יהודה אמר לילי. [ושם הוא (ס"א יחיד) מוכרת] לכך נראה לי דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד. כדאיתא בריש פרק ראשית הגז וכמ"ש שם]:

רבי אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור. הכי גרסינן בס"א. וכן כתב רש"י בסוף פ"ד דביצה דהכי גרסינן ר' אליעזר אומר יגמור דסבירא ליה בשבת כמו בחצר. ועי' עוד מה שכתבתי שם בס"ד וכן נראה מל' הרמב"ם בחיבורו סוף פ"ד מהלכות מעשר אע"פ שבפירושו כתב מאמר ר' יהושע יגמור [*ועכשיו ראיתי בנוסחא שבא לידי מארץ ישראל כמו שתראה בפתיחתי לסדר קדשים ובנוסחא ההיא הוא כמו בחבורו]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) ר' אליעזר אומר יגמור כן הוא הגירסא וסבירא ליה בשבת כמו בחצר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

היה אוכל באשכול וכו':    כתב ה"ר יהוסף ז"ל ר"א אומר יגמור פי' יגמור אפי' בחצר ואפי' בשבת כיון שהתחיל בו בהיתר ומה שפי' המפרש לא שיאכל בחצר הועתק מלשון הירושלמי אך צ"ע בלשון הירוש' כי משמע שם שאין זה אלא דעת ר' נתן ואין נראה שזוהי דעת משנתינו פי' שאין סברא שר' יהושע יחלוק על זה וצ"ע שם דקאמר התם מ"ט דר"א משום שהתחיל בו בהיתר תני ר"נ אומר לא שהי' ר"א אומר משום שהתחיל בו בהיתר אלא שהי' ר"א אומר הלעוס כבלוע וכו' ולקמן קאמר נמי הכי מ"ט וכו' תני ר' נתן אומר לא שהי' ר"א אומר משום וכו' אלא שר"א אומר ימתין עד מ"ש וכו' משמע שדוקא ר"נ אומר זה עכ"ל. והקשו התוס' בפ' הפועלים לר' יוחנן דס"ל התם דחצר קובעת מדאורייתא אמאי יגמור לר"א וי"ל דמיירי בחצר שאין הכלים נשמרים בתוכה דלא קבעה אלא מדרבנן ע"כ. ותני הכא הך פלוגתא משום דדמיא לדלעיל שהתחיל בהיתר. וביו"ט ס"פ המביא פי' רש"י ז"ל הי' אוכל באשכול וסתם אשכול לאו גמר מלאכה היא דסתם ענבים לדריכה קיימי הלכך מותרין דרך עראי. ונכנס מן הגנה לחצר שלקטו משם ובא לו לחצר וחצר קובעת למעשר כדמפרש בפ"ב דמעשרות. יגמור אם רצה לגמור בחצר אכילתו יגמור. לא יגמור דקסבר חצר קובעת דבר שלא נגמרה מלאכתו ע"כ:

חשיכה לילי וכו':    יגמור למ"ש. ופי' הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות בפ' ערבי פסחים דף רמ"ט דחשכה לאו דוקא אלא ר"ל שקיעת החמה וכן נמי הא דתנן השום והבוסר והמלילות שרסקן מע"ש ר' ישמעאל אומר יגמור משתחשך וכן הא דתנן אין נותנין את הפת לתנור ע"ש עם חשיכה וכן הא דתנן משלשלין את הפסח לתנור ע"ש עם חשכה וכן הא דת"ר לא תמלא אשה קדרה עססיות ותורמוסין ותניח לתוך התנור ע"ש עם חשכה וכן כי"ב פי' חשיכה בכולן שקיעת החמה כדתנן ובכולן ב"ה מתירין עם השמש ע"כ. וכן פי' ג"כ שם הר"ן ז"ל. והקשו תוס' ז"ל שם ביו"ט מ"ש מתינוקות שטמנו תאנים דלמ"ש לא יאכל וי"ל דהתם ייחדום לאכילת שבת אבל הכא לא ייחדום לשבת א"נ כפי' רש"י ז"ל שם דהתם מיירי בתאנים דנגמרה מלאכתן אבל הכא מיירי באשכול דלא נגמרה מלאכתן ע"כ. וכן פי' הר"ש ז"ל. ובירוש' מפרש טעמי' דר' אליעזר משום דהתחיל בה בהיתר ור' יהושע לית לי' טעמא דהתחיל בהיתר. תניא ר"נ אומר לא שאמר ר"א משום שהתחיל בו בהיתר אלא שר"א אומר ימתין עד למ"ש או עד שיצא חוץ לחצר ויגמור וכמו שפי' ר"ע ז"ל:

חשכה לילי שבת ר' יהושע אומר יגמור:    כך נראה שהיא גרסת הרמב"ם ז"ל בהאי סיפא אבל גרסת רש"י ז"ל התם ביום טוב בתרי בבי ר' אליעזר אומר יגמור ור' יהושע אומר לא יגמור וכן משמע שהיא גרסת תוס' והר"ש ז"ל גם הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן משמע מברייתא דר"נ וגם הרמב"ם ז"ל נראה שחזר בו בהלכות מעשר ס"פ חמישי שפסק לא יגמור כר' יהושע דקי"ל כותי' לגבי ר"א. גם ה"ר יהוסף ז"ל כתב ברוב הספרים גרסי' בסיפא ר"א אומר לא יגמור ור"י אומר יגמור ונ"ל דטעות הוא דמ"ש הא מרישא דר"א לקולא ור"י לחומרא ע"כ. אחר זמן ראיתי פי' הרמב"ם ז"ל מוגה מסכים עם גרסת רש"י ותוס' ושאר המפרשים ז"ל גם עם מה שפסק בחבורו. וע"ש בכ"מ שנתן טעם למה גבי שבת פסק שם ואם הניתן למו"ש ה"ז גומרן וגבי חצר שם בספ"ד פסק אע"פ שיצא מן החצר לא יגמור עד שיעשר אלא שאני ראיתי בספר מדויק שם בספ"ה מוגה ואפי' הניחו לאחר השבת ה"ז לא יגמור:

תפארת ישראל

יכין


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים