משנה תרומות ח ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק ח · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה, רבי אליעזר אומר, אם היתה מונחת במקום התורפה, יניחנה במקום המוצנע; ואם היתה מגולה, יכסנה.

ורבי יהושע אומר, אם היתה מונחת במקום מוצנע, יניחנה במקום תורפהיב; ואם היתה מכוסה, יגלנה.

רבן גמליאל אומר, אל יחדש בה דבר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חָבִית שֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנּוֹלַד בָּהּ סְפֵק טֻמְאָה,

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בִּמְקוֹם הַתֻּרְפָּה, יַנִּיחֶנָּה בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע;
וְאִם הָיְתָה מְגֻלָּה, יְכַסֶּנָּה.
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר:
אִם הָיְתָה מֻנַּחַת בְּמָקוֹם מֻצְנָע, יַנִּיחֶנָּה בִּמְקוֹם תֻּרְפָּה;
וְאִם הָיְתָה מְכֻסָּה, יְגַלֶּנָּה.
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אַל יְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר:

נוסח הרמב"ם

חבית של תרומה שנולד לה ספק טומאה רבי אליעזר אומר אם הייתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע ואם הייתה מגולה יכסנה רבי יהושע אומר אם הייתה מונחת במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה ואם הייתה מכוסה יגלנה רבן גמליאל אומר אל יחדש דבר.

פירוש הרמב"ם

אילו היה אצלנו ודאי שהיא טמאה חייבין אנו לשפכה כלה ותורפה הוא המקום הפחות שברוב יארעו בו מקרים ומאורעות ומוצנע הוא המקום הצנוע שבו מצניעין הדברים ולא יארע שם מאורעות אלא ברחוק ואומר ר"א שטעון להשמר בה ולהצניעה כדי שלא ישלח אליה שום אדם ידו ותאבד לספק טומאה שנולד בה וזה אינו ראוי עד שתתאמת אצלנו הטומאה ורבי יהושע סובר להפך ואומר שראוי להניחה למקרים ולמאורעות כדי שתשפך בסבה אחרת זולתי ספק טומאה והלכה כר"ג:

פירוש רבינו שמשון

שנולד בה ספק טומאה. בפ"ק דפסחים (דף טו עמוד א ד"ה שנולד) פירש בקונטרס כגון שנכנס בו אדם טמא ספק נגע ספק לא נגע וקשה דאי ברשות הרבים ספקו טהור ואי ברה"י ספקו טמא וי"מ כגון שרץ בפי חולדה וחולדה מהלכת על פי חבית וספק נגע ספק לא נגע כל שכן דקשה טפי דהוי דבר שאין בו דעת לישאל ואפילו ברשות היחיד ספקו טהור ואין לפרש כההיא דתנן (פ"ה משנה ג דטהרות) גבי ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך באחד מהן ועשה טהרות והזה ושנה וטבל וחזר והלך בשני ועשה טהרות דאם הראשונות קיימות אלו ואלו תלויות דהיינו מדרבנן אבל מדאורייתא טהורות מידי דהוה אנאכלו ראשונות דשניות טהורות ומתני' מדאורייתא פליגי ובבכורות פרק כל הפסולים (דף לג:) מפרש טעמייהו מקראי וצריך לומר כגון ב' חביות ברשות היחיד ונגע שרץ באחת מהן ולא ידיעי בהי מינייהו דשתיהן תלויות מדאורייתא דאע"ג דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא מדאורייתא אין לטמא שתיהן מכח זה כיון דממה נפשך חד מינייהו טהור דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות כדמוכח בריש ב' נזירין (דף נז.) שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא דמביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ולא מייתו זה וזה קרבן טומאה:

התורפה יניחנה במקום המוצנע. עדיין מוזהר על שמירתם ובפרק כל פסולי המוקדשין מפרש טעמייהו:

אל יחדש בה דבר. אלא יניחנה כמות שהיא אם במקום תורפה תורפה אם במקום מוצנע מוצנע:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ספק טומאה - כגון שתי חביות ברשות היחיד י ונגע שרץ באחת מהן ולא ידיע להי מניהו, ושתיהן תלויות:

במקום התורפה - מקום של הפקר ועומדת ליפסד שם:

יניחנה במקום המוצנע - דעדיין מוזהר על שמירתה, דכתיב (במדבר יח) את משמרת תרומותי יא, בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה טהורה ואחת תרומה תלויה, דתרווייהו בעו שמור:

רבי יהושע אומר וכו' - דסבר תרומתי כתיב בלא וי"ו, ויש אם למסורת:

אל יחדש בה דבר - שאין צריך לשמרה, ואף אסור לגרום לה טומאה. והלכה כרבן גמליאל:

פירוש תוספות יום טוב

ספק טומאה. פירש הר"ב כגון שתי חביות ברשות היחיד. הכי מסיק הר"ש דאילו חבית אחת וספק אם נטמאה אין כאן ספק טומאה שאם הוא ברשות היחיד קיי"ל דספקו טמא ודאי. ואם הוא ברשות הרבים קיי"ל דספקו טהור. אבל כשהם שתי חביות ברשות היחיד אין לטמא שתיהן מכח ספק טומאה ברשות היחיד כיון דממה נפשך חד מנייהו טהור. דמסוטה ילפינן ולא ילפינן אלא דבר שיכול להיות כדמוכח בריש פ"ח דנזיר [נז.] דב' נזירין שאמר להם אחד ראיתי א' מכם שנטמא. דמביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה. ולא מייתו זה וזה קרבן טומאה:

יניחנה במקום המוצנע. פירש הר"ב דכתיב את משמרת תרומתי. ויש אם למקרא וקרינן בחולם המ"ם. [*ועיין בריש פרק ד דכריתות]:

יניחנה במקום תורפה. דמעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא. ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה. הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף. לשון רש"י בפרק ה דבכורות דף לג ע"ב:

[*התורפה. פי' הר"ב הפקר. ועי' מה שכתבתי בשם הערוך בריש פרק ח דנדה]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) הכי מסיק הר"ש דאלו חבית אחת וספק אם נטמאה אין כאן ספק טומאה שאם הוא ברשות היחיד קיי"ל דספקו טמא ודאי. ואם הוא ברשות הרבים ספקו טהור. אבל כשהם שתי תביות ברשות היחיד אין לטמא שתיהם דממה נפשך חד מנייהו טהור דלא ילפינן מסוטה אלא דבר שיוכל להיות ועיין בריש פרק ח' דנזיר:

(יא) (על הברטנורא) ויש אם למקרא בחול"ם המ"ם (ועיין בכורות דף ל"ד):

(יב) (על המשנה) יניחנה במקום תורפה דמעכשיו אינה ראויה לאכילה שמא טמאה היא ולא לזילוף שמא טהורה ואסור לאבדה הלכך יגלנה ותטמא ותהא ראויה לזילוף. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שנולד בה ספק טומאה:    הקשו תוס' חיצוניות וא"ת ה"ד אי ברה"ר ספיקו טהור ואי ברה"י ספיקו טמא וי"ל ברה"ר וכגון שטומאה הזאת באה מנגע ונדה דלא ילפי' מסוטה דכל טומאה הבאה מגוף האדם לא ילפי' ספיקה מסוטה כיון דא"א לברר ע"כ. אבל ה"ר גרשון מ"ה ז"ל פי' שנולד לה ספק טומאה שנמצא שרץ בצדה ספק נגע ספק לא נגע ע"כ. ובודאי דקשה על פירושו ז"ל מה שכתבתי וכן ג"כ הקשה ה"ר שמשון ז"ל ואסיק כדפי' ר"ע ז"ל וכ' דשתיהן תלויות מדאוריי' דאע"ג דס' טומאה ברה"י ספקו טמא מדאו' אין לטמא שתיהן מכח זה כיון דממ"נ כו':

יגלנה:    כי היכי דלהוי בה ספק יין מגולה ותנן לעיל יין שנתגלה ישפך ואפי' של תרומה:

ר"ג אומר אל יחדש וכו':    ס"א רשב"ג אומר אל יחדש וכו':

אל יחדש בה כל דבר:    אלא יניחנה כמות שהיא אם במקום תורפה אם במקום מוצנע דס"ל כר' אליעזר דשמא יבא אליהו ויטהרנה. ובירוש' א"ר יוסי ב"ר בון מדברי שלשתן נלמוד דתלויה אסור לשורפה דכולהו מודו דממתינין עד שיכול בה טומאה ודלא כר"מ דאמר רב הונא אומר הי' ר"מ דשורפין תלוי' אפי' בשאר ימות השנה וכ"ש בערב הפסח וטעמא דר"מ משום תקלה שמא יאכלנה ועוד דסוף סוף אזלא לאיבוד דאין יכול לאכלה. ועוד גרסי' בירושלמי תמן תנינן בפ"ה דבכורות בכור שאחזו דם אפי' מת אין מקיזין לו דם דבדי ר' יהודה וחכ"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום ה"ז לא ישחט עליו ר"ש אומר יקיז ואע"פ שעושה בו מום ר' אבהו בשם ר' אלעזר אתיא דר' יהודה כר"ג פי' ר' יהוד' דאמר אע"ג דמית ואזיל לאיבוד לא יקלקלנו ולא יתקננו כר"ג דאמר אל יחדש בה כל דבר ודרבנן דאסרי לקלקלו ומתירין לתקנו אם יכול לעשות בלא מום יקיז שלא ימות כר"א דאסור לגרום לה טומאה אלא מצניעה שלא תטמא. ור"ש כר' יהושע פי' ר"ש דשרי להטיל מום קודם שימות כדי שיראה לאכילה ובמום אחר כר' יהושע דאמר יגרום לה טומאה כדי שתראה לזילוף. והא דתניא בשם ר"ש יקיז ואע"פ שהוא מתכוין לעשות בו מום דס"ל דנשחט באותו מום ופליגא אמתני' אתיא כרבי יהושע אוחרא דס"ל דתלויה שרי לטמאה בידים ועיין במ"ש שם בפ' כל פסולי סי' ב':

תפארת ישראל

יכין


בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים