משנה תרומות יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תרומות פרק יא: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק אחד עשר ("אין נותנין") · >>

פרקי מסכת תרומות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אין נותנים דבילה וגרוגרות לתוך המורייס, מפני שהוא מאבדן, אבל נותנין את היין למורייס.

ואין מפטמין את השמן, אבל עושין את היין יינומלים.

אין מבשלין יין של תרומה, מפני שהוא ממעיטו.

רבי יהודה מתיר, מפני שהוא משביחו.

משנה ב[עריכה]

דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוניות ושאר כל מי פירות של תרומה, רבי אליעזר מחייב קרן וחומש.

ורבי יהושע פוטר.

ורבי אליעזר מטמא משום משקה.

אמר רבי יהושע, לא מנו חכמים שבעה משקין כמוני פטמים, אלא אמרו, שבעה משקין טמאים, ושאר כל המשקין טהורין.

משנה ג[עריכה]

אין עושין תמרים דבש, ולא תפוחים יין, ולא סתוניות חומץ, ושאר כל הפירות אין משנין אותם מברייתן בתרומה ובמעשר שני, אלא זיתים וענבים בלבד.

אין סופגין הארבעים משום ערלה, אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים.

ואין מביאין ביכורים משקין, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.

ואינו מטמא משום משקה, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.

ואין מקריבין על גבי המזבח, אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.

משנה ד[עריכה]

עוקצי תאנים וגרוגרות, והכליסים והחרובין של תרומה, אסורים לזרים.

משנה ה[עריכה]

גרעיני תרומה, בזמן שהוא מכנסן, אסורות.

ואם השליכן, מותרות.

וכן עצמות הקדשים, בזמן שהוא מכנסן, אסורין.

ואם השליכן, מותרין.

המורסן מותר.

סובין של חדשות אסורות.

ושל ישנות מותרות.

ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין.

המסלת קב או קבים לסאה, לא יאבד את השאר, אלא יניחנו במקום המוצנע.

משנה ו[עריכה]

מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה, אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת, אלא מכבד כדרכו, ונותן לתוכה חולין.

משנה ז[עריכה]

וכן חבית של שמן שנשפכה, אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח, אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין.

משנה ח[עריכה]

המערה מכד לכד ונוטף שלש טפים, נותן לתוכה חולין.

הרכינה ומיצה, הרי זו תרומה.

וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכהן? אחד משמונה לשמינית.

משנה ט[עריכה]

כרשיני תרומה, מאכילין אותם לבהמה ולחיה ולתרנגולים.

ישראל ששכר פרה מכהן, מאכילה כרשיני תרומה.

וכהן ששכר פרה מישראל, אף על פי שמזונותיה עליו, לא יאכילנה כרשיני תרומה.

ישראל ששם פרה מכהן, לא יאכילנה כרשיני תרומה.

וכהן ששם פרה מישראל, מאכילה כרשיני תרומה.

משנה י[עריכה]

מדליקין שמן שריפה בבתי כנסיות, ובבתי מדרשות, ובמבואות האפלין, ועל גבי החולין ברשות כהן.

בת ישראל שנישאת לכהן, והיא למודה אצל אביה, אביה מדליק ברשותה.

מדליקין בבית המשתה, אבל לא בבית האבל, דברי רבי יהודה.

ורבי יוסי אומר, בבית האבל, אבל לא בבית המשתה.

רבי מאיר אוסר כאן וכאן.

רבי שמעון מתיר כאן וכאן.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א) אֵין נוֹתְנִין דְּבֵלָה וּגְרוֹגְרוֹת לְתוֹךְ הַמּוּרְיָס, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְאַבְּדָן;
אֲבָל נוֹתְנִין אֶת הַיַּיִן לַמּוּרְיָס.
וְאֵין מְפַטְּמִין אֶת הַשֶּׁמֶן;
אֲבָל עוֹשִׂין אֶת הַיַּיִן יֵנוֹמְלִין.
אֵין מְבַשְּׁלִין יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַמְעִיטוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ:
(ב) דְּבַשׁ תְּמָרִים וְיֵין תַּפּוּחִים וְחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת, וּשְׁאָר כָּל מֵי פֵּרוֹת שֶׁל תְּרוּמָה,
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב קֶרֶן וְחֹמֶשׁ;
וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר.
וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
לֹא מָנוּ חֲכָמִים שִׁבְעָה מַשְׁקִין כְּמוֹנֵי פַּטָּמִים,
אֶלָּא אָמְרוּ:
שִׁבְעָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין:
(ג) אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ, וְלֹא תַּפּוּחִים יַיִן, וְלֹא סִתְוָנִיּוֹת חֹמֶץ,
וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָם מִבְּרִיָּתָן,
בִּתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי,
אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבַד.
אֵין סוֹפְגִין הָאַרְבָּעִים מִשּׁוּם עָרְלָה, אֶלָּא עַל הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים.
וְאֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מַשְׁקִין, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים.
וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִשּׁוּם מַשְׁקֶה, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים.
וְאֵין מַקְרִיבִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְּבֵּחַ, אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַזֵּיתִים וּמִן הָעֲנָבִים:
(ד) עֻקְצֵי תְּאֵנִים וּגְרוֹגְרוֹת, וְהַכְּלִיסִים וְהֶחָרוּבִין, שֶׁל תְּרוּמָה,
אֲסוּרִים לְזָרִים:
(ה) גַּרְעִינֵי תְּרוּמָה,
בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרוֹת;
וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרוֹת.
וְכֵן עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים,
בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין;
וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרִין.
הַמֻּרְסָן מֻתָּר.
סֻבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּרוֹת.
וְנוֹהֵג בִּתְרוּמָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחֻלִּין.
הַמְּסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה,
לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר,
אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:
(ו) מְגוּרָה שֶׁפִּנָּה מִמֶּנָּה חִטֵּי תְּרוּמָה,
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְלַקֵּט אַחַת אֶחָת,
אֶלָּא מְכַבֵּד כְּדַרְכּוֹ, וְנוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין:
(ז) וְכֵן חָבִית שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁנִּשְׁפְּכָה,
אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת יוֹשֵׁב וּמְטַפֵּחַ,
אֶלָּא נוֹהֵג בָּהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בַּחֻלִּין:
(ח) הַמְּעָרֶה מִכַּד לְכַד וְנוֹטֵף שָׁלֹשׁ טִפִּים, נוֹתֵן לְתוֹכָהּ חֻלִּין.
הִרְכִּינָהּ וּמִצָּהּ, הֲרֵי זוֹ תְּרוּמָה.
וְכַמָּה תְּהֵא בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וְיוֹלִיכֶנָּה לַכֹּהֵן?
אֶחָד מִשְּׁמֹנָה לַשְּׁמִינִית:
(ט) כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה, מַאֲכִילִין אוֹתָם לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה וְלַתַּרְנְגוֹלִים.
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁכַר פָּרָה מִכֹּהֵן, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה.
וְכֹהֵן שֶׁשָּׂכַר פָּרָה מִיִּשְרָאֵל,
אַף עַל פִּי שֶׁמְּזוֹנוֹתֶיהָ עָלָיו, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה.
יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁם פָּרָה מִכֹּהֵן, לֹא יַאֲכִילֶנָּה כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה.
וְכֹהֵן שֶׁשָּׁם פָּרָה מִיִּשְׂרָאֵל, מַאֲכִילָהּ כַּרְשִׁינֵי תְּרוּמָה:
(י) מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבַמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִין,
וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין בִּרְשׁוּת כֹּהֵן.
בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּשֵּׂאת לְכֹהֵן, וְהִיא לְמוּדָה אֵצֶל אָבִיהָ,
אָבִיהָ מַדְלִיק בִּרְשׁוּתָהּ.
מַדְלִיקִין בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה, אֲבָל לֹא בְּבֵית הָאָבֵל, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: בְּבֵית הָאָבֵל, אֲבָל לֹא בְּבֵית הַמִּשְׁתֶּה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר כָּאן וְכָאן.
רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר כָּאן וְכָאן:


נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אין נותנין דבלה וגרוגרות לתוך המורייס מפני שהוא מאבדן אבל נותנין את היין למורייס אין מפטמין את השמן אבל עושין את היין יינומלין אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו רבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו.

(ב) דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ סתוונייות ושאר כל מי פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר רבי אליעזר מטמא משום משקה אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקין כמונה פטמין אלא אמרו שבעה משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורים.

(ג) אין עושין תמרים דבש ולא תפוחים יין ולא סתוונייות חומץ ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני אלא זיתים וענבים בלבד ואין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מביאין בכורים משקין אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מיטמא משום משקה אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים ואין מקריבין על גבי המזבח אלא היוצא מן הזיתים ומן הענבים.

(ד) עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסין והחרובין של תרומה אסורים לזרים.

(ה) גרעיני תרומה בזמן שהוא מכנסן אסורות ואם השליכן מותרות וכן עצמות הקדשים בזמן שהוא מכנסן אסורות ואם השליכן מותרות המורסן מותר סובין של חדשות אסורות ושל ישנות מותרות ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין המסלת קב או קביים בסאה לא יאבד את השאר אלא יניחנו במקום מוצנע.

(ו) מגורה שפינה ממנה חיטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין.

(ז) וכן חבית של שמן שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח אלא נוהג בה כדרך שהוא נוהג בחולין.

(ח) המערה מכד לכד ונטף שלש טפין נותן לתוכה חולין הרכינה ומיצת הרי זו תרומה כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי ויוליכנה לכוהן אחד משמונה בשמינית.

(ט) כרשיני תרומה מאכילין אותן לבהמה לחיה ולתרנגולין ישראל ששכר פרה מכוהן מאכילה כרשיני תרומה וכוהן ששכר פרה מישראל אף על פי שמזונותיה עליו לא יאכילנה כרשיני תרומה ישראל ששם פרה מכוהן לא יאכילנה כרשיני תרומה וכוהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה.

(י) מדליקין שמן שריפה בבתי כנסייות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי החולים ברשות כוהן בת ישראל שנישאת לכוהן והיא למודה לבוא אצל אביה אביה מדליק ברשותה מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר בבית האבל אבל לא בבית המשתה רבי מאיר אוסר כאן וכאן רבי שמעון מתיר כאן וכאן.

פירושים[עריכה]