משנה תרומות יא ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת תרומות · פרק יא · משנה ה | >>
גרעיני תרומה, בזמן שהוא מכנסן, אסורות.
ואם השליכן, מותרות.
וכן עצמות הקדשים, בזמן שהוא מכנסן, אסורין.
ואם השליכן, מותרין.
המורסן מותר.
סובין של חדשות אסורות.
ושל ישנות מותרות.
ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין.
המסלת קב או קבים לסאה, לא יאבד את השאר, אלא יניחנו במקום המוצנע.
משנה מנוקדת
גַּרְעִינֵי תְּרוּמָה,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרוֹת;
- וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרוֹת.
- וְכֵן עַצְמוֹת הַקֳּדָשִׁים,
- בִּזְמַן שֶׁהוּא מְכַנְּסָן, אֲסוּרִין;
- וְאִם הִשְׁלִיכָן, מֻתָּרִין.
- הַמֻּרְסָן מֻתָּר.
- סֻבִּין שֶׁל חֲדָשׁוֹת אֲסוּרוֹת, וְשֶׁל יְשָׁנוֹת מֻתָּרוֹת.
- וְנוֹהֵג בִּתְרוּמָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא נוֹהֵג בְּחֻלִּין.
- הַמְּסַלֵּת קַב אוֹ קַבַּיִם לִסְאָה,
- לֹא יְאַבֵּד אֶת הַשְּׁאָר,
- אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ בְּמָקוֹם הַמֻּצְנָע:
נוסח הרמב"ם
גרעיני תרומה -
- בזמן שהוא מכנסן - אסורות.
- ואם השליכן - מותרות.
- וכן עצמות הקדשים -
- בזמן שהוא מכנסן - אסורות.
- ואם השליכן - מותרות.
- המורסן - מותר.
- סובין -
- של חדשות - אסורות.
- ושל ישנות - מותרות.
- ונוהג - בתרומה,
- כדרך שהוא נוהג - בחולין.
- המסלת, קב או קביים בסאה -
- לא יאבד את השאר,
- אלא יניחנו - במקום מוצנע.
פירוש הרמב"ם
גרעינים - ידועים, והן אותן שבתוך הפרי, ואלו הגרעינים שאמרו שהן אסורין עד שישליכם הכהן, הוא על שני דרכים. האחד שתהיה הגרעינה ראויה לאכילה, כמו גרעיני החבושין והפרישין. או שתהיה גרעינה שישאר בה לחלוחית, שתהיה ראויה למציצה כגון גרעינת התמרה כשהיא לחה. אבל הגרעינים האחרים מותרין באכילה לזרים כגון גרעיני החרובין, אף על פי שלא השליכם הכהן.
וכן אלו העצמות הם העצמות הראויות לאכילה, רוצה לומר העצמות שיש בהן לחלוחית.
ומורסן - הוא העולה מן הסובין.
וסובין - ידוע.
ואמרם ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין - עניינו שמותר לו שיכבור את התרומה, וישליך מן הסובין מה שאינו ראוי לאכילה, כמו שהוא עושה בחולין.
המסלת - נגזר מן "סלת", ועניינו שאם לקח סאה חיטה והוציא ממנה קב או קבים סלת, שלא ישליך השאר לפי שהוא ראוי לאכילה, ואסור לאבד התרומה, אבל מניחין השאר במקום מוצנע:
פירוש רבינו שמשון
וכן עצמות קדשים. תימה במאי עסקינן אי לפני זריקה כולהו אסירי ואפילו מעילה איכא בקדשי קדשים דאין כאן שעת היתר לכהנים אי לאחר זריקה לרבה כולהו שרו ולרבי אלעזר של עולה אסורין ושל אשם וחטאת כולם מותרין כדאי' בפרק המזבח מקדש (דף פו.) וי"ל דהכא איירי בקדשים הטובלין דומיא דתרומה ובעצמות דחזי קצת לאכילה ומשום נותר כדמוקי לה בירושלמי (הל' ד) אמר רבי יוחנן בגרעיני אגסין וקרוסטומלים היא מתניתין אמר ר"א ואפילו תימא בגרעיני הרוטב במחוסרות למצמץ והא תנינין עצמות קדשים אית לך מימר במחוסרות למצמץ לא בראשי כנפים והסחוסין אתא רבי אבהו בשם ר' יוחנן בראשי כנפים והסחוסין היא מתניתא:
המורסן. של תרומה מותר לזרים:
של חדשות. אמר בירושלמי (שם) אלו הן חדשות כל זמן שהבריות רגילים לחבט ר' אתא אומר עד שלשים יום:
בדרך שהוא נוהג בחולין כך ינהוג לתקן את התרומה ואין בהן משום מאבד תרומה כשמשליך את המותר:
בירושלמי (שם) א"ר אבהו בשם רבי יוחנן כן הוא שיעורא והתניא מסלת בחטים כל שהוא רוצה מקנב בירק כל שהוא רוצה מסלת שמוציא מסאה קמח של תרומה קב קביים סולת מצניע את השאר ואינו מאבדן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
גרעיני תרומה - גרעינים שנמצאו בתוך פירות של תרומה כשהכהן אוכלם:
בזמן שהכהן מכניסן - ודעתו עליהם ולא הפקירן אסורים. וכגון שהן רכין וראוין לאכילה כגון גרעיני התפוחים והחבושין והאגסים, או שנשאר בהם לחלוחית שבני אדם מוצצים אות, י, כגון גרעיני התמרים וכיוצא בהם. אבל אינם ראויים כלל אפילו הכהן מכניסן הרי אלו מותרים:
עצמות הקדשים - בעצמות הראויין קצת לאכילה מיירי כגון ראשי כנפים והסחוסין:
המורסן - של תרומה, והן סובין הגסין מותר לזרים:
סובין - של חטין חדשות של תרומה אסורים לזרים. לפי שהחדשות הן לחות ואינם נטחנים היטב, ונשאר קמח הרבה מעורב בסובין:
ושל ישנות - של חטין ישנות. שהן יבשות ונטחנות היטב מותרות. שאין קמח מעורב בהן כלל. ועד ל' יום נקראים חדשות:
ונוהג בתרומה - בהוצאת הסובין והמורסן:
כדרד שנוהג בחולין - ואין כאן משום מאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:
המסלת - שקולט את הסולת כדי לעשות פת נקיה ביותר, ולא בירר מסאה אחת שהיא ששה קבין אלא קב או קבים:
לא ישליר את השאר - שהרי הוא ראוי לאכילה, ונמצא מאבד את התרומה:
פירוש תוספות יום טוב
[*וכן עצמות הקדשים. כתב הר"ב כגון ראשי כנפים והסחוסים דתנן במ"י פ"ז דפסחים ושם פירש הר"ב]:
מורסן. פירש הר"ב סובין הגסים. וכן פירש במ"ו פ"ב דחלה. ובסוף פ"ז דשבת מפרש ג"כ כפירש"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
גרעיני תרומה: ס"א גלעיני בלמ"ד:
וכן עצמות הקדשים וכו': כתבו תוס' ז"ל בפ' המזבח מקדש דפי' ר"ת דהכא מיירי לאחר זריקת הדם דאי קודם זריקה אפי' מעילה איכא בקדשי קדשים דאין כאן שעת היתר לכהנים ובעצמות קדשים הנאכלין מיירי דומיא דתרומה ויש עליהן עדיין בשר וקאמר דאם מכניסן ומצניען א"כ הוא מחשבן ואכתי שם קדשים עליהם ואסורין אבל משליכן בטל שם אוכל מינייהו וכן גרעיני תרומה מיירי שיש עליהן אוכל ומיפרשא בענין זה ע"כ וכן נראה שפי' ה"ר שמשון ז"ל ומשום נותר הם אסורין ושכן משמע מן הירושלמי:
המורסן מותר: פירש"י ז"ל בפ' בתרא דכתובות מורסן הן סובין היוצאין באחרונה סובין שהמכתשת מוציאה כשלותתין חטים לסולת כותשין אותן במכתשת. ובמתני' משמע דמורסן גרוע מסובין הלכך נראה כפי' רבינו מאיר ז"ל שפי' המורסן הוא הקליפה הגסה היוצאת קודם טחינה ולא חשיבא אוכל אבל בסובין שהוא לאחר טחינה יש חילוק בין חדשות לישנות של חדשות אסורות. והרמב"ם ז"ל פי' כאן ומורסן הוא העולה מן הסובין וסובין ידוע ע"כ:
המסלת קב או קביים לסאה: שמוציא מסאה קמח של תרומה קב או קביים סלת מצניע את השאר ואינו מאבדו ודריש לה בת"כ מדכתיב כי לחמו מסלת את החטים כל שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה יכול תהא קניבתו חול ת"ל הוא הרי הוא בקדושתו ע"כ ופי' הראב"ד ז"ל לחמו ולא קאמר לחם ש"מ לחמו הראוי לו שאם הוא מפונק ואינו אוכל את החטים כי אם סלת גמור יכול הוא לעשות כן לאוכלי תרומה ואינו חושש להפסד תרומה ואע"פ שהמורסן והקמח יאכילם לבהמתו כמו הכרשינין ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
גרעיני תרומה: קערן. שבתוך הפרי שראויין לאכילה:
בזמן שהוא מכנסן: שלא הפקירן הכהן:
וכן עצמות הקדשים: הראויין לאכילה:
המורסן: גראָבע קלייע של תרומה:
מותר: לזרים:
סובין: פיינע קלייע:
של חדשות: בנטחן תוך ל' יום משנקצר הו"ל חדשות:
אסורות: דנשאר הרבה קמח דבוק בסובין:
ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין: דלא הו"ל כמאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:
המסלת: שלוקט הסולת הנקי מהקמח:
אלא יניחנו במקום המוצנע: מדראוי קצת לאכילה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת