עיקר תוי"ט על תרומות יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א)

(א) (על המשנה) משביחו. ולא קשיא אדסוף פ"ב דאין תורמין מן המבושל על שאינו מבושל משום דהוה מן הרע על היפה. דמשני בירושלמי תמן תנינן בבעלים והכא בכהן. דלכהן התירו לבשל שמשביחו שמתקיים. לו. אבל בעלים צריכין לתרום מן היפה ושאינו מבושל יפה לשתייה ולא חיישינן במתקיים:

(ב)

(ב) (על המשנה) דבש תמרים. אם עבר ועשה דבש מתמרים כו'. ועיין מתנתין דלקמן תוי"ט:

(ג) (על המשנה) פטמים. שם פטם ארמית כתרגום ירושלמי אשר ירקח די יפטם:

(ג)

(ד) (על המשנה) דבש. דחשיבי איצטריך למיתנינהו. הר"ש:

(ה) (על המשנה) אין סופגין כו'. הך וההיא דבכורים מוקי לה בתולין דק"ך כר' יהושע:

(ו) (על המשנה) משקה. משקים היוצאים מן הפירות. ר"מ:

(ד)

(ז) (על המשנה) עוקצי תאנים בירושלמי מתניתא במובלעין באוכל והר"מ כתב אע"פ שאין בהן אוכל:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(ח) (על המשנה) מכבד כדרכו דכיון שמכבד כדרבו לא מטרחינן ליה טפי הואיל ואינו מתכוין לבטל. פירוש:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(ט) (על המשנה) חולין. אף כי עדיין יש טפות של תרומה אין לחוש הואיל ואינו מתכוין לבטל מהני שני בבי משמע דדבר שאינו נחשב בע. ני המבטל ושאין כוונתו לבטל לכתחלה מותר. תוי"ט בשם הפירוש:

(י) (על הברטנורא) תרגום הטי נא כדך (בראשית כ"ד) ארכיני כען ומיירי שעדיין לא נתן בתוכה חולין אלא דהוי אמינא שהן חולין. מפני שהסיח דעתו מהן. הר"ם:

(יא) (על המשנה) בתרומת. וזכר בכאן זה הדין לפי שקדם לו הדבר בשעורין הקטנים מן התרומה שאינן ראוי לחוש בהן ספני מיעוטן כו' ג"כ זכר שיעור תרומת מעשר של דמאי שאין אדם חייב מפני מעוטה. הר"מ:

(יב) (על המשנה) ויוליכנה לכהן. כלומר שאינו רשאי להניחה במקום הפקר אבל לא שמחויב הוא להביאה אל הכהן דאין ישראל חייבים להטפל ולהביאה מן הגורן לעיר. הר"ם:

(יג) (על המשנה) משמנה לשמינית והוא הקורטב ודרכן להפליג במדה זו מפני קטנותה שכן אמרו אפילו חסר קורטב. תוי"ט:

(ט)

(יד) (על המשנה) ששם פרה. דשמין פרה וחמור וכל דבר שעושה ואוכל כדתנן במ"ה פ"ה דב"מ:

(י)

(טו) (על המשנה) ברשות כהן. מפרש בירושלמי דלא קאי ברשות כהן אלא אחולין הא קמייתא אפילו שלא ברשות כהן: