משנה תרומות יא רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אין נותנין דבלה, וגרוגרות - לתוך המורייס,

מפני שהוא מאבדן,
אבל נותנין את היין - למורייס.
אין מפטמין - את השמן,
אבל, עושין את היין - יינומלין.
אין מבשלין - יין של תרומה,
מפני שהוא ממעיטו.
רבי יהודה - מתיר,
מפני שהוא משביחו.


(ב) דבש תמרים,

ויין תפוחים,
וחומץ סתווניות,
ושאר כל מי פירות של תרומה -
רבי אליעזר - מחייב קרן וחומש.
ורבי יהושע - פוטר.
רבי אליעזר - מטמא משום משקה.
אמר רבי יהושע:
לא מנו חכמים שבעה משקין - כמונה פטמין,
אלא אמרו,
שבעה משקין - טמאים,
ושאר כל המשקין - טהורים.


(ג) אין עושין תמרים - דבש,

ולא תפוחים - יין,
ולא סתווניות - חומץ,
ושאר כל הפירות - אין משנין אותן מברייתן,
בתרומה, ובמעשר שני,
אלא זיתים וענבים, בלבד.
ואין סופגין את הארבעים - משום ערלה,
אלא - על היוצא מן הזיתים, ומן הענבים.
ואין מביאין בכורים - משקין,
אלא - היוצא מן הזיתים, ומן הענבים.
ואין מיטמא - משום משקה,
אלא - היוצא מן הזיתים, ומן הענבים.
ואין מקריבין - על גבי המזבח,
אלא - היוצא מן הזיתים, ומן הענבים.


(ד) עוקצי תאנים,

וגרוגרות,
והכליסין,
והחרובין, של תרומה - אסורים לזרים.


(ה) גרעיני תרומה -

בזמן שהוא מכנסן - אסורות.
ואם השליכן - מותרות.
וכן עצמות הקדשים -
בזמן שהוא מכנסן - אסורות.
ואם השליכן - מותרות.
המורסן - מותר.
סובין -
של חדשות - אסורות.
ושל ישנות - מותרות.
ונוהג - בתרומה,
כדרך שהוא נוהג - בחולין.
המסלת, קב או קביים בסאה -
לא יאבד את השאר,
אלא יניחנו - במקום מוצנע.


(ו) מגורה, שפינה ממנה חיטי תרומה -

אין מחייבין אותו - להיות יושב ומלקט אחת אחת,
אלא - מכבד כדרכו,
ונותן לתוכה - חולין.


(ז) וכן חבית של שמן, שנשפכה -

אין מחייבין אותו - להיות יושב ומטפח,
אלא נוהג בה - כדרך שהוא נוהג, בחולין.


(ח) המערה מכד לכד,

ונטף שלש טפין - נותן לתוכה, חולין.
הרכינה, ומיצת - הרי זו תרומה.
כמה יהא בתרומת מעשר של דמאי,
ויוליכנה לכוהן? -
אחד משמונה - בשמינית.


(ט) כרשיני תרומה -

מאכילין אותן - לבהמה, לחיה, ולתרנגולין.
ישראל ששכר פרה, מכוהן -
מאכילה כרשיני תרומה.
וכוהן ששכר פרה, מישראל -
אף על פי שמזונותיה עליו - לא יאכילנה כרשיני תרומה.
ישראל ששם פרה, מכוהן -
לא יאכילנה כרשיני תרומה.
וכוהן ששם פרה, מישראל -
מאכילה כרשיני תרומה.


(י) מדליקין שמן שריפה -

בבתי כנסיות,
ובבתי מדרשות,
ובמבואות האפלים,
ועל גבי החולים - ברשות כוהן.
בת ישראל שנישאת לכוהן,
והיא למודה, לבוא אצל אביה -
אביה מדליק - ברשותה.
מדליקין - בבית המשתה,
אבל לא - בבית האבל,
דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר:
בבית האבל,
אבל לא - בבית המשתה.
רבי מאיר - אוסר, כאן וכאן.
רבי שמעון - מתיר, כאן וכאן.


הדף הראשי של משנה תרומות יא