תפארת ישראל על תרומות יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · תפארת ישראל · על תרומות · יא

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין[עריכה]

אין נותנים דבילה וגרוגרות:    של תרומה:

לתוך המורייס:    שומן דגים:

מפני שהוא מאבדן:    כשסחטן למורייס ומשליכן משא"כ כשאכלן שרי:

למורייס:    דלא לעבורי זוהמא לבד עביד כ"א גם לטעמ':

ואין מפטמין:    ווירצען:

את השמן:    של תרומה בבשמים חולין דבלעי לשמן ולבסוף ישליכם. א"נ דשמן מפוטם לא חזי לאכילה כ"א לסיכה ונמצא מאבד לתרומה:

יינומלים:    האניג וויין שמשים בו דבש ופלפלין ושותה הכל ביחד:

אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו:    מתחסר בבשולו א"נ שאין רוב בנ"א רגילין לשתותו מבושל:

מפני שהוא משביחו:    ר"ל מתקיים טפי. אף דחי עדיף טפי כספ"ב מ"ד ה' ו' ודו"ק:

דבש תמרים:    בעבר ועשה מהן דבש:

וחומץ סתוניות:    ווינטער טרויבען. שאין מתבשלים עד החורף ולכן עושים מהן חומץ:

ושאר כל מי פירות של תרומה:    חוץ מיין ושמן:

רבי אליעזר מחייב קרן וחומש:    לזר האוכלן דחשוב משקה:

ורבי יהושע פוטר:    מחומש אבל קרן משלם ולכתחילה מודה דאסור. וטעמי דפוטר משום דלא חשיב משקה רק זיעה בעלמא הוא. מיהו באכל הפירות בעצמן. אע"ג שתרומתן מדרבנן לכ"ע חייב בקרן וחומש דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון [יומא דל"א א']:

ורבי אליעזר מטמא:    לאלו:

משום משקה:    דמכשרי ומק"ט ומטמאי לאחרים ככל ז' משקין:

אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני פטמים:    געווירץ קראֵמער. שמונה בשמים שלו שלא בדקדוק:

אלא אמרו שבעה משקין טמאים:    מכשירי ומק"ט ומטמאין:

ושאר כל המשקין טהורין:    אמקט"ו כלל [ועי' רמב"ם וראב"ד פ"א מאוכלין ה"ד]:

:    וכ"כ שאר וכו':

אין סופגין ארבעים משום ערלה:    בסחט לפרי ושתה מה שסחט:

אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים:    ומה שהקשו בתו' [פסחים דכ"ד ב' ד"ה אלא] הרי טעם כעיקר דאו' והניחו בתימה נ"ל דהיינו רק לאסור אבל לא לחייבו מלקות:

ואינו מטמא משום משקה:    שיצא מפרי:

עוקצי:    שטיעל:

תאנים וגרוגרות והכליסים:    ציסער ערבזען. וי"א מין תאנה:

והחרובין:    באקסהאָרן:

גרעיני תרומה:    קערן. שבתוך הפרי שראויין לאכילה:

בזמן שהוא מכנסן:    שלא הפקירן הכהן:

וכן עצמות הקדשים:    הראויין לאכילה:

המורסן:    גראָבע קלייע של תרומה:

מותר:    לזרים:

סובין:    פיינע קלייע:

של חדשות:    בנטחן תוך ל' יום משנקצר הו"ל חדשות:

אסורות:    דנשאר הרבה קמח דבוק בסובין:

ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין:    דלא הו"ל כמאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:

המסלת:    שלוקט הסולת הנקי מהקמח:

אלא יניחנו במקום המוצנע:    מדראוי קצת לאכילה:

מגורה:    שפייכער:

אלא מכבד כדרכו:    כמו שרגיל בחולין:

ונותן לתובה חולין:    דמדלא חשיבי אין מתכוון לבטלן:

שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח:    עם טפח שלו. אויפווישען. ובירושלמי אמרי' מדס"ל תרומה בזה"ז דרבנן לכן הקילו בכל הנך דמשנה ו' ז' ח':

המערה:    מריק משקה תרומה:

מכד לכד ונוטף שלש טפים:    טפה אחר טפה כדרך הכלי כשהורק:

נותן לתוכה חולין:    וא"צ לקנחה:

הרכינה:    ר"ל ואם הטה החבית אח"כ:

ומיצה:    ומיצה וכינס מה שנשאר בו אחר הטפת ג' טפים הנ"ל:

וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי:    שהפרשתה בספק וטמאה מטומא' ע"ה:

ויוליכנה לכהן:    אפי' תרומה דאוריי' והיא טהורה א"צ להטריח א"ע להביאה להכהן אלא הכהן יבוא ויטלנה. אלא ר"ל שיסבב שתבוא ליד כהן ולא תאבד:

אחד משמנה לשמינית:    הוא ס"ד שבלוג או שפ"ד שבביצה [והוא קורטוב שנזכר בכ"מ] אז אינו רשאי להפקירו רק שא"צ להטריח ולהביאו הוא לכהן. אבל בפחות מזה מאבדו בידים מיהו בטהור או בוודאי טבול לתמ"ע אפי' טמא. אז אפי' הוא מעט אינו רשאי לאבדו. וזכר זה כאן מדאיירי נמי לעיל בשאר דברים שא"צ לחוש לפסידו דכהן במעוטן:

כרשיני:    וויקקען. דחייבים בתרומה מדחזו עכ"פ ע"י הדחק למאכל אדם דאל"כ פטור מתרומה:

ולתרנגולים:    אבל מאכל תרומה שעיקרו לאדם אסור לבהמה:

ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה:    אף דמזונותי' על ישראל אנן סהדי מדיכול הישראל ליתן הכרשיני' לכהן אחר ניחא לי' לבעל הפרה שיהי' כאילו כבר זכה בתרומה ושיאכילנה מאלו כדי שיאכילנה ברווח:

לא יאכילנה כרשיני תרומה:    דאין אומרים שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה בשכירות מדכתיב גבי' ממכר יתירה [כתו' ב"מ דנ"ו ב' וע"ז דט"ו א']:

ישראל ששם פרה מכהן:    ששמה כמה שוה עתה בכחישותה ומפטמ' ישראל וחולקין אח"כ השבח:

לא יאכילנה כרשיני תרומה:    דהו"ל כבהמת ישראל:

וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה:    דמדשמה נעשת כשלו:

מדליקין שמן שרפה:    תרומה טמאה שעומד לשריפה:

בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות:    גאססען:

ועל גבי החולין ברשות כהן:    כשהכהן שם והתרצה. ואחולין לחוד קאי אבל קמייתא אפי' שלא ברשות כהן:

בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה:    רגילה:

מדליקין בבית המשתה:    של ישראל שכהנים אוכלים שם:

אבל לא בבית המשתה:    לת"ק במשתה שלובשין בנקיות לא חיישי' שיטלטלו הנר למקום שאין שם כהן מיראתם שיתלכלכו. מה שאין כן בבית אבל. ולר' יוסי אדרבה בבית אבל רגילים לישב בדד דומם ולא יוציאו הנר. משא"כ בשמחה רגילים להוציא הנרות ולטלטלן:

רבי מאיר אוסר כאן וכאן:    ס"ל כחומרות שתיהן:

רבי שמעון מתיר כאן וכאן:    ס"ל כקולות שתיהן. והכי קיי"ל דמדהוא מדרבנן אזלינן לקולא [רכ"מ פי"א מתרומות]:


בועז[עריכה]

הלכתא גבירתא[עריכה]