ביאור:תוספתא/תרומות/ו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת תרומות פרק ששי

המדומע

(א)

סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין - הרי אלו מדומעין
אין חייבין עליהן קרן וחומש, ואין משלמין מהן קרן וחומש על מקום אחר, אלא לפי חשבון. החולין שבהם

(ב)
סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה

לאחר שהגביה את הסאה לתת אותה כתרומה לכהן יכול לאכול את המאה, ואת הסאה חייב לתת לכהן, אבל כיוון שאינה באמת תרומה (בניגוד לדעת ר' אליעזר, במשנה ה, ה) יכול להחשיב אותה כתרומה או תרומת מעשר על פירות אחרים. מעמדה של הסאה נגזר ממעמד מאה הסאין האחרות.

אם היו של טבל - עושים אותה תרומה ומעשרות על מקום אחר
או קורא שם בסאה שהעלה לתרומת מעשר שבהן
אם היו של מעשר טבל מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו - עושה אותה תרומה ומעשרות תרומה או תרומת מעשר על מקום אחר
או קורא שם לתרומת מעשר שבהן
אם היו של מעשר שני – מחללה על המעות בדמי תרומה, בזול, שהרי חייב למכור אותה לכהן דווקא חוץ מדמי תרומה שבה
אם היו של חדש – ימתין עד שיבא הפסח כי היו כהנים החשודים על החדש ויתננה לכהן.

(ג)
סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה, ונדמעו

אם נדמעו פירות מעשר שני פודים אותם בזול (בדמי תרומה) כי רק כהנים יכלים לאכלם, וראו משנה ה, א.

אם היו של טבל - עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר
או קורא שם לתרומת מעשר שבהן
היו של מעשר טבל - עושן תרומה ומעשרות על מקום אחר
או קורא שם לתרומת מעשר שבהן
ואם היו של מעשר שני - מחללן על המעות בדמי תרומה, חוץ מדמי תרומה שבהן
אם היו של חדש - ימתין עד שיבא הפסח ויתננו לכהן.

(ד)

סאה תרומה שנפלה למאה שביעית - הרי אלו יעלו. פחות מכן שנדמעו פירות שביעית - ירקבו.

(ה)

סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה, בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין

אמרו ב"ה לב"ש: טהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים.

ראו משנה ה, ד, וכן לעיל ה, טז.
לדעת בית שמאי תרומה טמאה שעלתה במאה חולין טהורים תשרף, כדעת ר' אליעזר במשנה ה, ב. לדעת בית הלל היא נאכלת ניקודים וכו'. אבל גם בית שמאי מודים שהמאה שבתוכם היתה נשארו טהורים.
בהמשך משולבת ברייתא שמראה את החומרה של אכילת תרומה לזרים מול אכילתה לכהנים. על סמך הברייתא הזו מוכיחים בית הלל שאכילת התרומה לכוהנים קלה מאכילתה לזרים ולכן התרומה שעלה מהתרומה קלה מן התרומה שעלתה מהחולין. הטענה הזו חסרה במשנה.

מה טהורה עולה, אף טמאה תעלה!
אמרו להם בית שמאי: לא. אם אמרת בטהורה, שהיא עולה מתוך החולין להאכיל לכהנים
תאמרו בטמאה, שאין עולה מתוך החולין ליאכל לכהנים
אמרו להם בית הלל: הרי טמאה שנפלה לתוך החולין תוכיח
שאין עולה מתוך החולין להאכיל לזרים, והרי היא עולה!
אמרו להם בית שמאי: אם אמרתם בחולין, שהתירו היתר מרובה
תאמרו בתרומה, שהתירה היתר מועט?
אמרו להם ב"ה: וכי במה החמירה תורה: באוכלי תרומה לזרים, או באוכלי תרומה לכהנים?
באוכלי תרומה לזרים, טהור שאכל את הטהור, וטהור שאכל את הטמא
וטמא שאכל את הטהור, וטמא שאכל את הטמא - כולם במיתה
ובאוכלי תרומה לכהנים, טהור שאכל את הטהור כמצותיו, טהור שאכל את הטמא בעשה
וטמא שאכל את הטהור, וטמא שאכל את הטמא בלא תעשה
והלא דברים קל וחומר: ומה אם במקום שהחמירה תורה, באוכלי תרומה לזרים
הרי הוא עולה מתוך החולין להיאכל החולין לזרים - מקום שהקילה תורה, באוכלי תרומה לכהנים
אינו דין שתעלה להאכיל לכהנים?!
אחר שהודו, ב"ש שהתרומה הטמאה תירום ר' אליעזר אומר: תרום ותרקב, וחכ"א: אבדה במעוטה.

(ו)

סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת - הרי זו אסורה, ור' שמעון מתיר.

אמר רבי אלעזר בר' שמעון: בד"א? - בזמן שלא ידע בה ואח"כ נפלה

ראו משנה ה, ח. ראב"ש נוקט עמדת ביניים וטוען שאם ידע בנפילת הראשונה –כאילו העלה אותה, וחוזרים למצב שמתואר במשנה ז שם.

אבל אם ידע בה ואחר כך נפלה אחרת - הרי זו מותרת, שכבר היה לה להעלות.

(ז)
הקמחין והסלתות מעלין זה את זה, דברי ר' נחמיה

לביטוי "מעלים זה את זה" ראו משנה ד, ט, וכן המים והיין.

וחכ"א: אין מעלין זה את זה
לוג מים שנפל לתוך תשעים ותשעה יין, ואח"כ נפל לוג יין של תרומה - מעלין זה את זה, דברי ר' נחמיה
וחכמים אומרים: אין מעלין זה את זה.

(ח)
סאה ערלה שנפלה למאתים, ידע בה ואח"כ נפלה אחרת - הרי זו מותרת

כאן גם חכמים מהלכה ו מודים שהידיעה מספיקה, שהרי אין מרימים את הערלה (ערלה ב, א). וראו גם ערלה ב, ג. לגבי הסיום – ראו משנה ה, ז.

לפחות מכן - הרי זו אסורה,
סאה ערלה שנפלה למאתים, ידע בה ואח"כ נפלה אחרת - הרי זו מותרת
עד שירבה אסור על המותר.

(ט)
סאה תרומה שנפלה למאה, ואח"כ נפלו לתוכה חולין כל שהן - הרי זו מותרת

ראו משנה ב, ו: למרות שאין לתרום זונים, אם תרם מעט זונים עם החיטה הם נכללים בתרומה, אבל לצורך הביטול במאה יכול להוציא אותם.
אם הסאה התבטלה במאה והרים אותה – מפריש שוב גם את הזונים. אם היא דימעה ומכר את הדימוע לכהן – יכול שלא למכור לו את הזונים. וכן בלוג תרומה עכור שנפל למאה.
אם לוג יין צלול נפל למאה לוגים עכורים, ויוציא את השמרים - עלולים להשאר פחות ממאה לוגים של חולין ולכן גם אז לא מוציאים אותם.

סאה תרומה שנפלה למאה - אין מוציאין זונין שבה. פחות מכן - מוציאין זונין שבה
לוג יין צלול שנפלו לתוך מאה לוגין עכורין - אין מוציאין שמרים שבהן.
פחות מכן - מוציאין שמרים שבהן
לוג יין עכור שנפל לתוך מאה לוגין צלולין - אין מוציאין שמרים שבו.

ספק דימוע

(י)
שאור שבלל לו בשאור אחר והחמיץ בו את העיסה, אם אין באיסור נותן טעם - מותר

ראו ערלה ב, ז ומשנה יא.
לעניין שתי הקופות ראו משנה ז, ה.

חטין בשעורים – יבור. טחנן - בנותן טעם. גריסין בעדשים – יבור. בשלן - בנותן טעם
ר' יוסי אומר: גריס של פול וגריס של טפיח - הרי אלו מין אחד שלשניהם אותו טעם ולכן נחשבים כמין אחד.
וכן היה רבי יוסי אומר: שתי קופות, אחת של חולין ואחת של תרומה
ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזה מהן נפלה - שתיהן מותרות.

(יא)

שתי קופות בשתי מגורות, שתי מגורות בשתי עליות, שתי מגורות בעליה אחת - הרי אלו יעלו

ר' יהודה אומר: לא יעלו. ר' שמעון אומר: אפילו הן בשתי עיירות - מעלות זו את זו

ראו משנה ד, יב.
אחת מדומעת וכו' – ששתיהן פחות ממאה.

בזו מאה ובזו אין מאה - הריני אומר: לתוך מאה נפלה
אחת מדומעת ואחת שאינה מדומעת - הריני אומר: לתוך מדומעת נפלה.

(יב)
שתי קופות: בזו ארבעים סאה ובזו ארבעים סאה

הדגמת עניין המדומעת מסוף הלכה יא. אבל אם שתיהן נפלו לקופה לא מזוהה – שתי הקופות מדומעות.

נפלה סאה לתוך אחת מהן וידוע לאיזה מהן נפלה, ואח"כ נפלה שניה ואין ידוע לאיזה מקום נפלה
הריני יכול לתלות ולומר: למקום שנפלה הראשונה - שם נפלה שניה
נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה
ואח"כ נפלה שניה, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה
אינו יכול לתלות ולומר: למקום שנפלה שניה - שם נפלה ראשונה.

(יג)
היו לפניו שתי קופות: אחת של חטים ואחת של שעורים

סאת חיטים של תרומה נפלה לאחת הקופות. אם נפלה לקופת החיטים בטלה, ואם נפלה לשעורים לא בטלה, כי אינה מין במינו. אבל אחת הקופות אבדה וכעת לפנינו רק קופה אחת, אנו תולים שהסאה נפלה לקופה שאבדה וזו שלפנינו מותרת.

נפלה לאחת מהן ואבדה אחת מהן, ואין ידוע לאיזו נפלה ואיזו אבדה - שתיהן מותרות.

(יד)

שתי קופות: אחת של תרומה טמאה ואחת של תרומה טהורה
נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה

הריני אומר: לתוך של טמאה נפלה

במקרה הראשון ההנחה מאפשרת לאכול את התרומה הטהורה, אבל מחמירים לאכלה קליות וכו'.
במקרה השני ניתן לאכול את החולין בטהרה והם אינם מדומעים, אבל עדיין צריך לאכלם קליות.
במקרה השלישי יש ספק דימוע בקופת החולין וספק טומאה בשתיהן.

וטהורה לא תאכל בטהרה, עד שתתחשב שאין בכל עיסה ועיסה כביצה
שתי קופות: אחת של תרומה טמאה ואחת של חולין טהורין
נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה
הריני אומר: לתוך תרומה טמאה נפלה
וחולין טהורין לא יאכלו בטהרה, עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה
אחת של תרומה טהורה ואחת של חולין טהורין
נפלה סאה תרומה טמאה לתוך אחת מהן, ואין ידוע לאיזו מהן נפלה - שתיהן אסורות
אם יש בהם לעלות זו את זו באחת מהן 100 סאין - מעלות זו את זו
ולא יאכלום בטהרה, עד שיתחשבו שאין בכל עיסה ועיסה כביצה.

(טו)
היו לפניו שתי קופות: אחת של תרומה ואחת של חולין

ראו משנה ז, ה, וכן לעיל הלכה י. ההנחה מונעת את דימוע החולין. אבל אם במקום התרומה היתה קופת מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או מעשר שני – אין מניחים את ההנחה הזאת, כי עדיין אסור לאכול את המעשרות.

ולפניהן שתי סאין: אחת של תרומה ואחת של חולין
ונפלו משתיהן לתוך שתיהן, ואין ידוע אם מזו לתוך זו ואם מזו לתוך זו
הריני אומר: תרומה לתוך תרומה נפלה, חולין לתוך חולין נפלו
אם היה טבל מעשר ראשון ומעשר שני - הרי זה אסור
שלא התירו ספק מדומע אלא שיש לו מתירין. שאם נניח הנחה מתאימה יהיה מותר לגמרי לאכול את אחת הקופות.

(טז)
הפריש תרומה ומעשר ראשון ומעשר שני, ואין ידוע איזהו

לפי המדידה יכול לדעת איזו קופה היא של תרומה וכו': הקופה הגדולה של מעשר ראשון, הקטנה של התרומה והמעשר השני בקופה האמצעית. המדידה מותרת כי היא רק לבירור.

הרי זה מודד את התרומה את הראשונה ואת השניה.