משנה תמיד ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ג · משנה ח | >>
מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח.
מיריחו היו שומעין קול המגריפה.
מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.
מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז.
מיריחו היו שומעין קול החליל.
מיריחו היו שומעין קול הצלצל.
מיריחו [ היו ] שומעין קול השיר.
מיריחו היו שומעים קול השופרטו.
ויש אומרים, אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפוריםטז.
מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת.
אמר רבי אליעזר בן דגלאי, עזים היו לבית אבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת.
מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל שַׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁנִּפְתַּח.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַמַּגְרֵפָה.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הָעֵץ,
- שֶׁעָשָׂה בֶּן קָטִין מוּכְנִי לַכִּיּוֹר.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל גְּבִינִי כָּרוֹז.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר.
- מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר;
- וְיֵשׁ אוֹמְרִים,
- אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל,
- בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.
- מִירִיחוֹ הָיו מְרִיחִים רֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן דִּגְלַאי:
- עִזִּים הָיוּ לְבֵית אַבָּא בְּהַר מִכְוָור,
- וְהָיוּ מִתְעַטְּשׁוֹת מֵרֵיחַ פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת:
מיריחו היו שומעין - קול שער הגדול שנפתח.
- מיריחו היו שומעין - קול המגרפה.
- מיריחו היו שומעין - קול החליל.
- מיריחו היו שומעין - קול הצלצל.
- מיריחו היו שומעין - קול השיר.
- מיריחו היו שומעין - קול גביני כרוז.
- מיריחו היו שומעין - קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור.
- מיריחו היו שומעין - קול השופר.
- ויש אומרין, אף קולו של כוהן גדול - בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים.
- מיריחו היו מריחין - ריח פיטום הקטורת.
- אמר רבי אלעזר בן דלגאי:
- עיזים היו לאבא - בהרי מכוור,
- והיו מתעטשות - מריח פיטום הקטורת.
- אמר רבי אלעזר בן דלגאי:
כבר נתבאר בגמר ערכין שהמגרפה הזאת הנזכרת, היא מכלי הניגון, אמרו "מגרפה היתה במקדש, ועשרה נקבים היו בה, וכל אחד ואחד מוציא מיני זמר", אפשר שנקרא מגרפה לפי שצורתה היתה כן.
וגביני כרוז - היה מכריז קודם עלות השחר ואומר "עמדו הכהנים על עבודתכם, ולוים בדוכנכם", ולזה רמז בפרק ראשון שאמר קריאת הגבר כמו שנתבאר בגמר יומא.
ושם נתבאר שהמוכני שעשה בן קטין היה מכסה גבוה יורד בגלגל, והוא מה שאמר "מאי מוכני, גלגלא דהוו משקעי ליה", והיו שומעין לגלגול הגלגל ההוא.
ידוע שהשופר תוקעין אותו בכל יום, וכמו שנתבאר בסוף סוכה:
מיריחו היו שומעים קול שער הגדול - ומירושלים עד יריחו עשר פרסאות:
המגריפה - מין כלי נגון יב שהיה במקדש, עשרה נקבים היו בו, וכל אחד ואחד מוציא מאה מיני זמר יג, וקולו נשמע עד למרחוק:
בן קטין - שם אדם וכהן גדול היה, ועשה גלגל לכיור לשקעו בבור שלא יהיו מימיו נפסלים בלינה, שכל דבר שנתקדש בכלי שרת נפסל בלינה וביוצא ובטבול יום, וכשהיו מעלים אותו יד מן הבור לקדש בו ידיהם ורגליהם היה קול הגלגל נשמע עד יריחו:
גביני כרוז - כהן ששמו גביני, שהיה מכריז בכל בוקר בבית המקדש עמדו כהנים לעבודתכם:
חליל - צלמיצלי"ש בלע"ז, בערבי מזמא"ר, וקולו נשמע למרחוק. ויש אומרים פיפר"י בלע"ז:
צלצל - צמבל"י בלע"ז:
מכוור - שם מקום:
המגריפה. פירש הר"ב כלי נגון כו' ואפשר שנקראת מגריפה לפי שצורתה היתה כן. הרמב"ם. ומ"ש הר"ב י' נקבים היו בה וכל אחד ואחד מוציא ק' מיני זמר. נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר הכי תניא בפ"ב דערכין ד' י"א ואמרו שם דגוזמא היא. אבל רב מתנא אמר שמואל שכאו"א מוציא י' מיני זמר נמצאת כולה מוציאה ק' מיני זמר. וכך העתיק הרמב"ם בפירושו כפי נא"י. פירש"י עשרה נקבים היו בה ובכל נקב היה קנה א' ובכל קנה וקנה היה בו י' נקבים וכל נקב של קנה הוציא מין זמר נמצא כולה מוציאה ק' מיני זמר.
מוכני לכיור. לשון הר"ב לשקעו בבור כו' וכשהיו מעלים אותו מן הבור לקדש בו ידיהם ורגליהם היה קול הגלגל נשמע. מסוף דבריו שכתב דלהעלותו הקול נשמע. אתה למד דתחלת דבריו דלשקעו לאו דוקא שהרי כל עצמו של גלגל לא נעשה. אלא להשמיע קול. והוא כדעת רבי יוחנן (בזבחים ד' כ"א) כמ"ש במשנה י' פ"ג דיומא. ושם הארכתי בס"ד [ובספ"ק דמכילתין כתב הר"ב בשם הרמב"ם. פי' אחר למוכני]:
קול השופר. ידוע שהשופר תוקעין אותו בכל יום [במקדש] וכמו שנתבאר בסוף סוכה. הרמב"ם.
קול של כ"ג בשעה שהוא מזכיר את השם כו'. שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו אומרים בשכמל"ו כדתנן במשנה ב' פ"ו דיומא ועל אותו קול הוא אומר כן. אלא שמיחסו לכ"ג שהוא ראש המדברים. ואין נראה שיהא קול של כ"ג לבדו נשמע עד יריחו. דבשלמא קול גביני כרוז אותו האיש ששמו גביני היה לו קול גדול שנשמע למרחוק כל כך. אבל להחליט על כל כ"ג. א"א לומר כן. דדלמא לא היה לו קול גדול [וכן מוכח לישנא דמתני' דקתני בשעה כו' ולא קתני כשמזכיר אלא דלאו בהזכרת כ"ג לחוד תליא].
(יב) (על הברטנורא) ואפשר שנקראת מגרפה לפי שצורתה היתה כן. הר"מ:
(יג) (על הברטנורא) נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. ואמרו בגמרא דגוזמא היא. ויש אומרים שכל אחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצא כולה מוציאה מאה מיני זמר. וכן פירש הר"מ:
(יד) (על הברטנורא) משמע דתחלת דבריו דלשקעו לאו דוקא, שהרי כל עצמו של גלגל לא נעשה אלא להשמיע קול. ועתוי"ט:
(טו) (על המשנה) השופר. ידוע שהשופר תוקעין אותו בכל יום במקדש, וכמו שנתבאר בסוף סוכה. הר"מ:
(טז) (על המשנה) ביום הכיפורים. שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדתנן ביומא משנה ב' פרק ו', ועל אותו קול הוא אומר כן, אלא שמיחסו לכהן גדול שהוא ראש המדברים. ואין נראה שיהיה קול של כהן גדול לבדו כו' להחליט על כל כהן גדול, אי אפשר לומר כן. וכן מוכח לישנא דמתניתין בשעה כו'. ועתוי"ט:
מיריחו היו שומעין וכו': תוס' ר"פ אמר להם הממונה וכולה מתניתין בירושלמי פ' החליל:
קול שער הגדול: הוא שער ההיכל וכדתנן במתניתין דלעיל ונכנס מן התא להיכל לפתוח שער הגדול אבל פתח האולם לא היו לו דלתות:
קול המגריפה: היינו מגריפה המוציאה עשרה מיני זמר ואע"פ שהערוך ושאר המפרשים ז"ל רצו לומר שבאותה מגריפה עצמה היו גורפין בה את האפר מע"ג המזבח וכדתנן בפירקין דלעיל נטלו את המגריפות נראה דלאו מילתא היא דהיאך יתכן שבכלי שיר היו חותין את האפר ועוד מה דוחק היה לתקן כלי שיר מזה וגם לקמן לא משמע הכי דלקמן בפ"ה קתני שהמגריפה היתה משמשת שלשה דברים ואם איתא שהיו גם כן גורפין בה א"כ היתה משמשת ד' דבריים לפיכך נראה דזאת המגריפה אינה מאותם מגריפות שהיו גורפין בהן את האפר אלא אחד מכלי שרת היתה ומה שקראוה מגריפה ע"ש שכמו שהמגריפה גורפת את הדשן יחד כך אותו הכלי מחבר מיני זמר יחד והא דתנן לקמן בפ' א"ל הממונה זוטא נטל את המגריפה וזרקה בין האולם ולמזבח האי זריקה לאו זריקה ממש שהרי מי מוציא קול ע"י זריקה אלא האי זריקה כדאמרינן בעלמא נזרקה מפי חבורה דהיינו שכל אחד ואחד כיון לדעת חברו ויצא מהם הדבר מהרה ביחד שלא היה יודע איש מה בדעת חברו ואעפ"כ כוונו לדעת אחת משום דאגב דחביבא להו מילתא לאומרה ויצא מהם הדבר ביחד כך בכאן גבי מגריפה כשהיו רוצין לשורר בה לא היו מוציאין כל הקולות יחד אלא פעמים קול זה ופעמים קול זה כדרך שמנגנים בכנורות שמרבין עניני קולות כדי לתקן הנגינות ובה היו מתחילין וממנה היו הלוים יודעים שכבר נכנסין לדבדי בשיר אבל בכאן כשהגיעו בין האולם ולמזבח זרקה כולה בפעם אתת דהיינו שכל הקולות שהיו בה היה מכוון להוציא ביחד ולפיכך היה קול גדול שלא היה שומע אדם את קול חברו וגם כשקול גדול נופל בפעם אחת נראה כיוצא פתאום וכשהרעמים עושים כמו קול קטן אז אינו נראה כפתאום אבל כשעושין בקול גדול אז נראה כפתאום הדבר הראב"ד ז"ל:
מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור: בספר יד אחד נמצא כתוב מוכני לכיור והם אומרים הגיע והיא נוסחת הראב"ד ז"ל וז"ל והם אומרים הגיע מפרשים המפרשים [הגה"ה חזר לפרש כן לקמן רפ"ד כמו שהעתקתיו שם] דאשומעין קול שער הגדול קאי כלומר כשהיו שומעין קול שער הגדול היו אומרים הגיע זמן שחיטה שכבר נפתח ההיכל ונראה דבשביל כך הם מפרשים כך דאקול המוכני היה להם קשה לפרש דמה צורך לזה הסיום בכאן והן אומרים הגיע כי זה כבר אשמועינן בפ"ק וכאן אינו מונה כי אם אותם הנשמעים למרחוק לפיכך רוצין לפרש דלא קאי אמוכני אלא אקול שער דקא עסיקינן ביה הכא במתניתין עכ"ל ז"ל. וכל נוסח המשנה בתלמוד המוגה ע"י הרב ר' בצלאל אשכנזי ז"ל מצאתי שהבבות הפוכות [והר"ר יהוסף ז"ל כתב בס"א גרסינן להו בסדר אחר וזה סימנך. מגריפה. שער הגדול. הצלצל. החליל. גביני. העץ. מריחין ריח וכו' והאחרים ל"ג ע"כ] וכך היא הגרסא המוגהת שם מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגריפה מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצלצל מיריחו היו שומעין קול השיר מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והן אומרים הגיע מיריחו היו שומעין קול השופר וי"א אף קולו של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים מיריחו היו מריחין ריח פטום הקטרת א"ר אלעזר בן דולגאי עזים היו לאבא בהרי המכוור והיו מתעטשות מריח פטום הקטרת. וכן נראה שהיא גירסת המפרשים ז"ל שפירשו בבא דקול החליל והצלצל קודם וז"ל הראב"ד ז"ל בפירושו לרישא קול הצלצל חליל וצלצל כלי שיר היו וא"ת אמאי לא חשיב בהדייהו אנא ה' כשהיה כ"ג אומר דהכי אמרינן בשלהי פ"ק דמסכת יומא שהיה נשמע ביריחו וי"ל דהכא לא קחשיב אלא הנך דהוו בכל יומא ויומא לאפוקי התם שלא היה אלא ביום הכפורים בלבד ובתוספות צרפת מקשים דבפרק טרף בקלפי קתני בברייתא דציר דלתות ההיכל לא היה נשמע כי אם שני תחומי שבת וי"ל דציר דלתות ההיכל לחוד ושער הגדול לחוד דבשחרית כשהיה פותח שער הגדול דהיינו שער ההיכל היה פותח בבת אחת כל ד' דלתות שהיו לו כדתנן ברפ"ד דמסכת מדות הלכך נשמע עד למרחוק יותר ע"כ אלא שמאריך ז"ל יותר בתירוץ הלז כמו שתמצאנו בפרק זה בספר שקראתי שמו בנין שלמה לחכמת בצלאל. ועוד כתב ז"ל ואי נמי י"ל דהאי דקתני הכא דקול שער הגדול היו נשמע בשחרית דיותר נשמע הקול בשחרית מביום דציר הדלתות הי' נשמע שני תחומי שבת אפי' ביום א"נ י"ל דהאי דקתני הכא דקול שער הגדול הי' נשמע מיריחו דוקא מיריחו מפני שלא הי' באותו הדרך הרים ולא שום דבר המעכב את הקול או שמא יריחו היתה עומדת בגובה והיו שומעין. ומורי הרב החסיד אמר דכל הנך דקתני שהיו נשמעים ביריחו מעשה נסים הי' ודוקא ביריחו היה נשמע ולא בשאר צדדים מפני שיריחו היתה כמו תחת ירושלם מפני שהיא תחלת כבוש א"י וכמו שתרומת דגן צריך לתרום כן נתרמה א"י עצמה ובשביל כך התרימה יהושע להיות קדש לפיכך היא כמו ירושלם והיו נשמעים בה כל הנך דקתני כדי שירגישו בני אדם שביריחו יש כמו כן קצת קדושה כמו בירושלם ולפיכך באלה יותר משאר דברים מפני שכל אלו הדברים קול שער הגדול ומוכני וצלצל וגביני כרוז הם תחלת עבודות המעמידים את הכהנים לעבודתם ולוים לדוכנם גם קטרת היא תחלת עבודות פנים ודי בהנך והאי דלא קחשיב להו בכלל נסים הנעשים בבית המקדש משום דמילי אבראי כמו קול ביריחו לא קחשיב ע"כ. והרא"ש ז"ל כתב וז"ל וקשה דבפ"ד דיומא משמע דצירים של שער נשמעים עד שמנה תחומי שבת ולא יותר וי"ל דהתם מיירי בשער ניקנור ושמעתי דמערת צדקיהו היתה מהלכת מירושלם ליריחו ודרך המערה היה הקול מגיע עד יריחו ובשאר הרוחות שמנה תחומי שבת:
קול גביני כרוז: שם הראשון שהיה מכריז שמו גביני ונקראו כלם על שמו וקשה דבפ"ק דיומא משמע שלא היו שומעין קולו אלא שלשה פרסאות ולפי מה שחילקתי בין יריחו לשאר רוחות ניחא עכ"ל ז"ל. ותוספות ז"ל תרצו שם בפ"ק דיומא דף כ"א דבעשר פרסאות לא היו מבינים אלא קול הברה בעלמא וכן יש לפרש אהא דאמרינן ר"פ טרף בקלפי דצירי דלתות ההיכל נשמעין בשמנה תחומי שבת והתם בתמיד תנן מיריחו עכ"ל ז"ל. ואיתיה נמי להאי דבור בר"פ טרף בקלפי. ובגמרא דיומא הנוסחא שמנה תחומי שבת אבל בפירוש הראב"ד ז"ל כתבתי שני תתומי שבת יען שכן מצאתי. והתם ביומא ר"פ טרף בקלפי (יומא בדף ל"ט) כתוב בספרי התלמוד בדפוס א"ר יוסי בן דולגאי וכו' ואפשר כי שם הוא הטעות שהרי גם בערוך בערך הר איתא ר' אלעזר בן דולגאי:
מכוור: תרגום של יעזר ביונתן בן עוזיאל ובירושלמי מכוור וכן מצאתי ג"כ שפירש הרא"ש ז"ל וגם בערוך אלא שהביאו בערך מכבר בבית:
יכין
מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח: אף שהיה משם י' פרסאות [כיומא דל"ט ב], והוא / פרסאות אשכנזית, דפרסא שבש"ס הוא ח' אלפים אמה, ופרסא אשכנזית היא י"ב אלפים אמה]:
מיריחו היו שומעין קול המגריפה: הוא כלי זמר שהקנים שלו משמיעים קול נעים וגדול [ונראה לי שהוא ארגעל]. והיה עשוי כדמות מגריפה שגורפין בה הדשן מהמזבח [ולא מיירי כאן מהמגריפה שזורקין אותה ומשמעת קול גדול [כפ"ה מ"ו] דזו מין מגריפה אחרת היתה, וכמ"ש רתוי"ט שם]:
מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור: בן קטין כה"ג היה, ועשה גלגל שבו תלרי הכיור לשקעו בערב להבאר שתחתיו, ולהעלותו משם בבוקר, כדי שלא יפסלו מימיו בלינה [ועי' לעיל פ"א מ"ד]. וכשמעלין או מורידין אותו להבאר, היה קול דפיקת שיני הגלגל נשמע עד יריחו, ועשוהו כך להשמיע קול גדול, כדי שישמעו הכהנים [כפ"א סי' נ"ז]. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז: כהן ששמו גביני, מכריז בכל בוקר בהר הבית לפני שער בית המוקד הסגור, עמדו כהנים ולוים וישראלים לעבודתכם בביהמ"ק:
מיריחו היו שומעין קול החליל: פל?טהע:
מיריחו היו שומעין קול הצלצל: שעללען, והן כמין ב' קערות של מתכות שמקישין זע"ז בכל יום בשיר של ביהמ"ק:
מיריחו היו שומעין קול השיר: של הלוים שמשוררים בכל יום בפה על הדוכן בשעת הניסוך:
מיריחו היו שומעים קול השופר: שתוקעין בכל יום כ"א תקיעות [כשלהי סוכה]:
ויש אומרים אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים: קול הכה"ג עצמו [כיומא ד"כ ע"ב] ואשתמיטתא לרתוי"ט שכתב דקול העונים בשכמל"ו הוא שנשמע למרחוק. ואעפ"כ נ"ל כרתוי"ט דכולן בדרך הטבע נשמעו כ"כ מרחוק ולא דרך נס, דמה תועלת במה שיהיה כל הנסים הללו, ולא עביד קוב"ה ניסא בכדי. וכן משמע נמי ביומא [דכ"א א'] דלא קחשיב התם להנך בהדי אינך ניסים שבביהמ"ק. וכן משמע נמי מתוס' שם, ובתוס' (יומא דל"ט ב'), והגם שי"ל דניסא דבראי בראי לא קחשיב. ומדברי תוס' זה מתורץ נמי מה שאומר התנא בכל א' מלת ביריחו, ולא כללם יחד. לאשמעינן דלא היה נשמע בכולן בשוה, ובאיזה מהן לא היה נשמע רק קול הברה בעלמא, וגם לא בכל זמן ובכל אדם, דאל"כ למה שיגר לו אגריפס מתנות לגביני [כיומא ד"כ ע"ב]:
אמר רבי אליעזר בן דגלאי עזים היו לבית אבא בהר מכוור: שם מקום רחוק מירושלים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת