עיקר תוי"ט על תמיד ג

משנה תמיד, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) מזבח כו'. אקדמיה לדשון המנורה, דכי עייל להיכל במזבח פגע ברישא, דתניא, שלחן בצפון כו' ומנורה בדרום כו', מזבח ממוצע ועומד באמצע ומשוך כלפי חוץ קמעא, דכתיב ואת המנורה נוכח השלחן, בעינן דחזו להדדי. גמרא:

(ב) (על הברטנורא) וכן כתב עוד להלן והשלישי מדשן כו' ומקטיר קטורת. טעות הוא בידו, דהא תנן בפרק ה' משנה ב' חדשים לקטרת. ועוד, בריש פרק ו' מי שזכה בדשון מזבח הפנימי כו' מקדימים כו', ולשון הר"מ, והשלישי מרים דשון מזבח הפנימי לפי שבו מקטירין הקטורת. ועתוי"ט:

(ג) (על הברטנורא) ואין נראה כן מסוף פרק דלקמן. והמפרשים פירשו שם הזנב. אבל הערוך כתב שהוא העצה כדכתיב לעומת העצה.

(ד) (על הברטנורא) ובפרק דלקמן משנה ג' תנן דכבד תלוי בדופן הימנית. ולשון המפרש, ובו מחובר הקנה והלב:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ה) (על המשנה) א"ל כו'. לאחר שהפיסו ועדיין היה לילה, א"ל הטמונה לאותם שזכו בעבודת תמיד בין בשחיטה בין בהעלאת אברים, שכולן מתעסקים בהכנתו כדאמר מי שזכה בתמיד כו', ובקרו אותו לאור האבוקות. כך כתב המפרש:

(ו) (על המשנה) היו שם. פירש הר"מ והמפרש, בבית המוקד, ואחת מהן נקראת לשכת בית המוקד ששם יורדין לבית הטבילה וכדתנן במשנה ו' פרק קמא דמדות. ואע"ג דהתם תנן לשכת הטלאים מערבית דרומית, משני בגמרא, אקצויי מקציא, ודאתי מצפון מתחזי ליה בדרום כו'. ומסתברא דמערבית דרומית הוה כו', ומר חשיב דרך ימין ומר חשיב דרך שמאל. ופירש רש"י, שעומדת במערב ומארכת לדרום וצפון עד קרוב למקצועותיהן כו' ולדרומית הוה טפי. ועתוי"ט:

(ז) (על המשנה) החותמות כו'. המוקד. לפי משנה ו' דפרק קמא דמדות ולמה שכתבתי בסמוך היה נראה לי דגרס איפכא. ואתיא נמי לחם הפנים במזרחית דרומית, כדאיתא בגמרא שם:

(ח) (על הברטנורא) מפני שהיו נוטלין האש לצורך המזבח, דמצוה להביא מן ההדיוט כדאיתא בתורת כהנים מפרש:

(ד)

(ט) (על הברטנורא) והביאו הר"מ. ואני חשבתי ומצאתי שישנם הרבה יותר מכפלים מתשעים ושלש. ואי לא גרסינן אלא חגי ומלאכי אתי שפיר, שכן עמדתי למנין בשני ספרים אלו כו' ואינם כי אם צ"ג, צא וחשוב. והר"מ בפירוש [ובחבורו] כתב, שמנין זה אפשר הוא כנגד מה שצריכים לכלים לעבודת היום. לכך נראה לי שחכמים לא נתכוונו להוציא כלים כסכום השמות, דאם לא כן הוה להו להעמיד הסכום של כל הג' ספרים, אלא לפי שראו שסכום הכלים הצריכים ליום מכוון לשמות שבשני ספרים הנזכרים לעיל אסמכינהו אקראי. תוי"ט ע"ע:

(ה)

(י) (על המשנה) שולחנות. שהיו מניחים הבהמה על שולחנות כדי שלא תהא נגררת ע"ג קרקע. תוס':יא) שנפתח. למדין בגמרא, אל פתח אהל מועד, עד שיהא פתוח, משם למדין לכל הקרבנות. עתוי"ט:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(יב) (על הברטנורא) ואפשר שנקראת מגרפה לפי שצורתה היתה כן. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. ואמרו בגמרא דגוזמא היא. ויש אומרים שכל אחד מוציא עשרה מיני זמר, נמצא כולה מוציאה מאה מיני זמר. וכן פירש הר"מ:

(יד) (על הברטנורא) משמע דתחלת דבריו דלשקעו לאו דוקא, שהרי כל עצמו של גלגל לא נעשה אלא להשמיע קול. ועתוי"ט:

(טו) (על המשנה) השופר. ידוע שהשופר תוקעין אותו בכל יום במקדש, וכמו שנתבאר בסוף סוכה. הר"מ:

(טז) (על המשנה) ביום הכיפורים. שהכהנים והעם העומדים בעזרה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כדתנן ביומא משנה ב' פרק ו', ועל אותו קול הוא אומר כן, אלא שמיחסו לכהן גדול שהוא ראש המדברים. ואין נראה שיהיה קול של כהן גדול לבדו כו' להחליט על כל כהן גדול, אי אפשר לומר כן. וכן מוכח לישנא דמתניתין בשעה כו'. ועתוי"ט:

(ט)

(יז) (על הברטנורא) וכ"כ עוד לקמן, וכן שנוי בפרק ו' דהטבת שתי נרות קודמת לקטורת, וכאבא שאול דס"ל הכי. אבל בפרק קמא דיומא משנה ב' תנן ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות, וההיא כרבנן כו'. ונמצאת למד דלרבנן זריקת דם התמיד קודם להטבת ה' נרות. וכן פסק הר"מ. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ודלא כתנא דמשנה ז' פרק י"א דמנחות:

(יט) (על הברטנורא) כלומר, וצריך להפסיק ביניהם בעבודה אחרת כדאיתא בגמרא, לכל מר כדאית ליה, ומיהו לכולי עלמא אין צריך להפסיק אלא בעבודה אחת. ומיהו שחיטה לאו עבודה היא. וקבלה והולכה כתב הרשב"א לפי שאינן רק חלקי עבודה ולא עבודה שלימה וכן כתב גם בטעם השחיטה. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) דקרא אסמכתא בעלמא הוא. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) לאו דוקא, אלא רצה לומר שחיטה וזריקה:

(כב) (על הברטנורא) וכל זה תמצא בתשובת הרשב"א סימן ש"ט וע"ט. ועתוי"ט: