משנה תמיד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


תמיד פרק ג: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק שלישי ("אמר להם") · >>

פרקי מסכת תמיד: א ב ג ד ה ו ז

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אמר להם הממונה, בואו והפיסו, מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה.

מי מעלה אברים לכבש: הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי דפנות, הקרבים.

והסלת, והחביתים, והיין.

הפיסו, זכה מי שזכה.

משנה ב[עריכה]

אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה.

אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי. מתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון.

והוא אומר, הין.

משנה ג[עריכה]

אמר להם, צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים.

והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית.

וארבע לשכות היו שם: אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

משנה ד[עריכה]

נכנסו ללשכת הכלים, והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב.

השקו את התמיד בכוס של זהב.

אף על פי שהוא מבוקר מבערב, מבקרין אותו לאור האבוקות.

משנה ה[עריכה]

מי שזכה בתמיד, מושכו והולך לבית המטבחים, ומי שזכו באברים הולכין אחריו.

בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסין, ורביעית של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד, שבהן תולין.

ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים.

משנה ו[עריכה]

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין, וארבעה כלים בידם, הטני והכוז ושתי מפתחות.

הטני דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק קביים וחצי, והכוז דומה לקיתון גדול של זהב.

ושתי מפתחות, אחד יורד לאמת השחי, ואחד פותח כיון.

משנה ז[עריכה]

בא לו לפשפש הצפוני.

ושני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום.

שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל, מד) "ויאמר אלי יי, השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יי אלהי ישראל בא בו והיה סגור".

נטל את המפתח ופתח את הפשפש, נכנס לתא, ומן התא אל ההיכל, עד שהוא מגיע לשער הגדול.

הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו.

לא היה שוחט השוחט, עד ששומע קול שער הגדול שנפתח.

משנה ח[עריכה]

מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח.

מיריחו היו שומעין קול המגריפה.

מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.

מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז.

מיריחו היו שומעין קול החליל.

מיריחו היו שומעין קול הצלצל.

מיריחו [ היו ] שומעין קול השיר.

מיריחו היו שומעים קול השופר.

ויש אומרים, אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים.

מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת.

אמר רבי אליעזר בן דגלאי, עזים היו לבית אבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת.

משנה ט[עריכה]

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל הטני והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו, ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא.

מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים, מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן.

מצאן שכבו, מדשנן, ומדליקן מן הדולקים, ואחר כך מדשן את השאר.

ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות, והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.

משנה מנוקדת[עריכה]

משנה תמיד ג ניקוד

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי דפנות והקרביים והסולת והחביתים והיין הפיסו זכה מי שזכה.

(ב) אמר להם צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיה בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין.

(ג) אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים והרי לשכת הטלאים הייתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם אחת לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות ואחת לשכת בית המוקד ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

(ד) נכנסו ללשכת הכלים הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב והשקו את התמיד בכוס של זהב אף על פי שהוא מבקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות.

(ה) מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחיים ומי שזכו באיברים הולכין אחריו ובית המטבחיים היה בצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודים ננסים ורביעים של ארז על גביהם ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים היו בכל אחד ואחד שבהן תולין ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים.

(ו) מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב מחזיק קביים וחצי והכוז דומה לקיתון גדול של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת שחי ואחד פותח בו כיון.

(ז) בא לו לפשפש הצפוני ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל ויאמר אליי ה' השער הזה סגור יהיה לא ייפתח ואיש לא יבוא בו כי ה' אלוהי ישראל בא בו והיה סגור (יחזקאל מד ב) נטל את המפתח ופתח את הפשפש נכנס להתא ומהתא להיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחיות ופתחו ולא היה השוחט שוחט עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.

(ח) מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגרפה מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצלצל מיריחו היו שומעין קול השיר מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור מיריחו היו שומעין קול השופר ויש אומרין אף קולו של כוהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת אמר רבי אלעזר בן דלגאי עיזים היו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת.

(ט) מי שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני והניחו לפניו היה חופן ונותן לתוכו ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות דולקות מדשן את השאר ומניח אלו במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדלוקין ואחר כך מדשן את השאר ואבן הייתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכוהן עומד ומטיב את הנרות הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.

פירושים[עריכה]