משנה תמיד ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ג · משנה ד | >>
נכנסו ללשכת הכלים, והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב.
השקו את התמיד בכוס של זהב.
אף על פי שהוא מבוקר מבערב, מבקרין אותו לאור האבוקות.
נִכְנְסוּ לְלִשְׁכַּת הַכֵּלִים,
- וְהוֹצִיאוּ מִשָּׁם תִּשְׁעִים וּשְׁלֹשָׁה כְּלֵי כֶּסֶף וּכְלֵי זָהָב.
- הִשְׁקוּ אֶת הַתָּמִיד בְּכוֹס שֶׁל זָהָב.
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְבֻקָּר מִבָּעֶרֶב,
- מְבַקְּרִין אוֹתוֹ לְאוֹר הָאֲבוּקוֹת:
נכנסו ללשכת הכלים -
- הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף, וכלי זהב,
- והשקו את התמיד - בכוס של זהב,
- אף על פי שהוא מבוקר מבערב - מבקרין אותו לאור האבוקות.
מניין זה אפשר שהוא כנגד מה שצריכין (לכלים) לעבודת היום מן הכלים. ובגמר חגיגה ירושלמי אמרו "כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי".
והשקו את התמיד - שהיו משקין את התמיד מים קודם שחיטתו, לפי שזה ממהר להפשיטו, כמו שנתבאר בביצה.
והיו משקין אותו בכוס של זהב להראות עשירות, ויכולת "אין עניות במקום עשירות".
מבקרין - מפשפשין, כדי שלא יהא בו מום:
תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב - לא אתפרש למה הוצרכו למנין של כלים הללו. ובירושלמי במסכת חגיגה אמרו כנגד תשעים ושלש אזכרות שבנבואות חגי זכריה ומלאכי ט:
השקו את התמיד - סמוך לשחיטתו, כדי שיהא עורו נפשט יפה:
בכוס של זהב - אית דאמרי גוזמא קתני דלא של זהב היה, אלא של נחושת יפה כזהב. ואית דאמרי בכוס של זהב ממש, שאין עניות במקום עשירות:
אף על פי שמבוקר - דתמיד טעון בקור ממום ארבעה ימים קודם שחיטתו, דומיא דשה הפסח:
[תשעים ושלשה כלי כסף וכו'. כתב הר"ב ובירושלמי כו' כנגד צ"ג אזכרות שבנבואות חגי זכריה ומלאכי. וגם הרמב"ם הביא לירושלמי זה בפירושו. ותמיהני דהא קאי הירושלמי הזה שם בקושיא. דאתמר עלה א"ר חונא חישבתים ואינן אלא שמנים ושלש כנגד פ"ג חותמות וכו' [דבספר נחמיה [סי'] י'] שם חתומים פ"ג על קבלת התורה באלה ובשבועה]. ע"כ. ואני ג"כ חשבתים ומצאתים בהפך שאדרבה ישנם הרבה יותר מכפלים צ"ג שכן בספר זכריה לבדו נמצאים שם בן ד' יותר ממאה מלבד שאר שמות שגם [הם] אינם נמחקים. ולולא שהרמב"ם וכן הר"ב העתיקו הירושלמי כמות שהוא. הייתי אומר שיש ט"ס בירושלמי. דמ"ש חגי זכריה ומלאכי דסמי מינייהו זכריה ולא גרסי' אלא חגי ומלאכי. ואי גרסת הכי אתי שפיר וגם ר' חונא מותיב שפיר לפי שעמדתי למנין בשני ספרים אלו חגי ומלאכי ומצאתי שכל השמות שאינם נמחקים מלבד שם צבאות. שאף שגם הוא מן השמות שאינם נמחקים. כדתניא בס"פ שבועת העדות [ד' ל"ה ע"א] מ"מ כיון שלא נמצא בשום מקום כי אם סמוך לשם אחר שאינו נמחק לא נחשב לשם בפני עצמו. ולכך אינו מן המנויין. ומעתה אין בב' ספרים אלו מלבד שם צבאות מן השמות שאינם נמחקים. כי אם צ"ג צא וחשוב. ורב חונא ס"ל שאין למנות כי אם רק שם בן ד' והם אינם באלו שני הספרים כי אם פ"ג. והוא כשתצטרף משם בן ד' שבפסוק הנה אנכי שולח וגו' הכפול. ואז מנינם פ"ג. וא"כ הכל עולה כהוגן. וגם תשובת ר' חונא אינה אלא פלוגתא ולא שיוכל לסתור סברת החושב צ"ג. אך יש לדקדק למה לא מנו חכמים אותן שבספר זכריה. ויאמרו נא להוציא כ"כ כלים. שכמו שלא סמכו על ספר א' כן לא הוה להם לסמוך על ב' כי אם על כל הג' שהיו בתחלת בנין הבית. והנה ראיתי להרמב"ם בפירושו שקודם שהזכיר להירושלמי כתב וז"ל מנין זה אפשר הוא כנגד מה שצריכים לכלים לעבודת היום מן הכלים ע"כ. וז"ל בפ"ו מהל' תמידין ומוציאין כל כלי שרת הצריכים להם כל היום ע"כ. לכך אני אומר שלא נתכוונו החכמים לצוות להוציא כלי שרת כנגד השמות אלא לפי שהוצרכו לכל כך כלים לכל יום. אתו ואסמכינהו אקראי שמצאו במספר הזה והם שבב' ספרים אלו. ומוכרחני עכשיו לומר שט"ס הוא בירושלמי כדלעיל. והא ל"ק דיוציאו יותר וכמספר השמות שבג' הספרים כי למה לנו להטריח הכהנים בכדי וגם אפשר שלא רצו להוציא מספר גדול ורב שהוא יותר מכפלים שמן הצורך שאם יעשה כן איש מן האישים יחשב לו לגאוה וגסות רוח. ולו יתברך הגדולה ובמקום שאתה כיוצא גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו. כמ"ש ר"י בס"פ בני העיר] [ל"א סוף ע"א].
אף ע"פ שהוא מבוקר. פירש הר"ב דתמיד טעון בקור כו' דומיא דשה הפסח. עמ"ש בזה במשנה ה' פ"ב דערכין:
(ט) (על הברטנורא) והביאו הר"מ. ואני חשבתי ומצאתי שישנם הרבה יותר מכפלים מתשעים ושלש. ואי לא גרסינן אלא חגי ומלאכי אתי שפיר, שכן עמדתי למנין בשני ספרים אלו כו' ואינם כי אם צ"ג, צא וחשוב. והר"מ בפירוש [ובחבורו] כתב, שמנין זה אפשר הוא כנגד מה שצריכים לכלים לעבודת היום. לכך נראה לי שחכמים לא נתכוונו להוציא כלים כסכום השמות, דאם לא כן הוה להו להעמיד הסכום של כל הג' ספרים, אלא לפי שראו שסכום הכלים הצריכים ליום מכוון לשמות שבשני ספרים הנזכרים לעיל אסמכינהו אקראי. תוי"ט ע"ע:
נכנסו ללשכת הכלים וכו': ירושלמי ס"פ חומר בקדש. ופירש הראב"ד ז"ל נראה דכל היכא דקתני לישנא דרבים כגון האי נכנסו וכגון האי דלעיל צאו והביאו טלה וכו' י"ל דבאותו היו מתעסקים כולם וכן כל כיוצא בזה ע"כ:
תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב: לצורך עבודות כל היום:
לאור האבוקות: שמא נפל בו מום בלילה הרא"ש ז"ל. וסיפא דמתניתין מייתי לה בחולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ'.) וטעינת בקור בת"כ פרשה ג' דפ' ויקרא מפיק לה ר' יוסי מקרא דכתיב תמים יקריבנו יבקרנו ויקריבנו א"ר יוסי שמעתי בשוחט תמיד בשבת שאין מבוקר חייב חטאת ויביא תמיד אחר ע"כ. וביד פ"א דהלכות תמידין ומוספין סימן ט' ובר"פ ו':
יכין
נכנסו ללשכת הכלים: לא ידעתי מקומה. ואפשר שהיתה באותן ל"ח לשכות שהיו סביב לכותלי ההיכל [כמדות פ"ד מ"ג]:
והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב: הם מספר הכלים שצריכין לעבודת היום. ומניחין הכלים על השלחן שעומד בצד מערב של כבש המזבח [כשקלים פ"ו מ"ה ומ"ו]:
השקו את התמיד בכוס של זהב: השקוהו סמוך לשחיטה כדי שיהיה נפשט עורו יפה [כביצה ד"מ ע"א]:
אף על פי שהוא מבוקר מבערב: דתמיד טעון ביקור ממום ד' ימים קודם שחיטה:
מבקרין אותו לאור האבוקות: שמא הומם ביני ביני. דאע"ג שכבר האיר השחר, אפ"ה לא היו יכולין לבדקו יפה בלי אבוקה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת