משנה תמיד ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אמר להם הממונה: "בואו והפיסו -

מי שוחט, מי זורק,

מי מדשן את המזבח הפנימי,

מי מדשן את המנורה,

מי מעלה איברים לכבש,

הראש והרגל, ושתי הידים,

העוקץ והרגל, החזה והגרה,

ושתי דפנות, והקרביים,

והסולת, והחביתים, והיין" -

הפיסו - זכה מי שזכה.

(ב) אמר להם: "צאו וראו - אם הגיע זמן השחיטה".

אם הגיע - הרואה אומר: "בורקי".

מתיה בן שמואל אומר: האיר פני כל המזרח.

"עד שהוא בחברון?" - והוא אומר: "הין".

(ג) אמר להם: "צאו והביאו טלה - מלשכת הטלאים".

והרי לשכת הטלאים - היתה במקצוע צפונית מערבית.

וארבע לשכות היו שם -

אחת לשכת הטלאים,

ואחת לשכת החותמות,

ואחת לשכת בית המוקד,

ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

(ד) נכנסו ללשכת הכלים -

הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף, וכלי זהב,

והשקו את התמיד - בכוס של זהב,

אף על פי שהוא מבוקר מבערב - מבקרין אותו לאור האבוקות.

(ה) מי שזכה בתמיד - מושכו, והולך לבית המטבחיים.

ומי שזכו באיברים - הולכין אחריו.

ובית המטבחיים - היה בצפונו של מזבח,

ועליו שמונה עמודים ננסים,

ורביעים של ארז על גביהם,

ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן,

ושלשה סדרים היו בכל אחד ואחד,

שבהן תולין ומפשיטין - על שולחנות של שיש שבין העמודים.

(ו) מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה - היו מקדימין לפניהם,

וארבעה כלים בידם - הטני, והכוז, ושני מפתחות.

הטני - דומה לתרקב של זהב, מחזיק קביים וחצי.

והכוז - דומה לקיתון גדול של זהב.

ושני מפתחות -

אחד - יורד לאמת שחי,

ואחד - פותח בו כיון.

(ז) בא לו לפשפש הצפוני.

ושני פשפשין היו לו לשער הגדול - אחד בצפון, ואחד בדרום,

שבדרום - לא נכנס בו אדם מעולם,

ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל: "ויאמר אלי ה',

השער הזה סגור יהיה לא יפתח, ואיש לא יבוא בו,

כי ה' אלוהי ישראל בא בו, והיה סגור" (יחזקאל מד ב).

נטל את המפתח - ופתח את הפשפש,

נכנס להתא, ומהתא להיכל - עד שהוא מגיע לשער הגדול,

הגיע לשער הגדול,

העביר את הנגר, ואת הפותחיות - ופתחו.

ולא היה השוחט שוחט - עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.

(ח) מיריחו היו שומעין - קול שער הגדול שנפתח.

מיריחו היו שומעין - קול המגרפה.

מיריחו היו שומעין - קול החליל.

מיריחו היו שומעין - קול הצלצל.

מיריחו היו שומעין - קול השיר.

מיריחו היו שומעין - קול גביני כרוז.

מיריחו היו שומעין - קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור.

מיריחו היו שומעין - קול השופר.

ויש אומרין, אף קולו של כוהן גדול - בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים.

מיריחו היו מריחין - ריח פיטום הקטורת.

אמר רבי אלעזר בן דלגאי:

עיזים היו לאבא - בהרי מכוור,

והיו מתעטשות - מריח פיטום הקטורת.

(ט) מי שזכה בדישון המזבח הפנימי -

נכנס ונטל את הטני - והניחו לפניו,

היה חופן - ונותן לתוכו,

ובאחרונה - כיבד את השאר לתוכו,

והניחו - ויצא.

מי שזכה בדישון המנורה - נכנס,

ומצא שתי נרות דולקות - מדשן את השאר,

ומניח אלו במקומן.

מצאן שכבו - מדשנן, ומדליקן מן הדלוקין,

ואחר כך מדשן את השאר.

ואבן היתה לפני המנורה - ובה שלש מעלות,

שעליה הכוהן עומד - ומטיב את הנרות.

הניח את הכוז על מעלה שניה - ויצא.

הדף הראשי של משנה תמיד ג

משנה תמיד, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב