משנה תמיד ג רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אמר להם הממונה בואו והפיסו מי שוחט מי זורק מי מדשן את המזבח הפנימי מי מדשן את המנורה מי מעלה איברים לכבש הראש והרגל ושתי הידים העוקץ והרגל החזה והגרה ושתי דפנות והקרביים והסולת והחביתים והיין הפיסו זכה מי שזכה.

(ב) אמר להם צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה אם הגיע הרואה אומר בורקי מתיה בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון והוא אומר הין.

(ג) אמר להם צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים והרי לשכת הטלאים הייתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם אחת לשכת הטלאים ואחת לשכת החותמות ואחת לשכת בית המוקד ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

(ד) נכנסו ללשכת הכלים הוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב והשקו את התמיד בכוס של זהב אף על פי שהוא מבקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות.

(ה) מי שזכה בתמיד מושכו והולך לבית המטבחיים ומי שזכו באיברים הולכין אחריו ובית המטבחיים היה בצפונו של מזבח ועליו שמונה עמודים ננסים ורביעים של ארז על גביהם ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן ושלשה סדרים היו בכל אחד ואחד שבהן תולין ומפשיטין על שולחנות של שיש שבין העמודים.

(ו) מי שזכו בדישון המזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין לפניהם וארבעה כלים בידם הטני והכוז ושני מפתחות הטני דומה לתרקב של זהב מחזיק קביים וחצי והכוז דומה לקיתון גדול של זהב ושני מפתחות אחד יורד לאמת שחי ואחד פותח בו כיון.

(ז) בא לו לפשפש הצפוני ושני פשפשין היו לו לשער הגדול אחד בצפון ואחד בדרום שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל ויאמר אליי ה' השער הזה סגור יהיה לא ייפתח ואיש לא יבוא בו כי ה' אלוהי ישראל בא בו והיה סגור (יחזקאל מד ב) נטל את המפתח ופתח את הפשפש נכנס להתא ומהתא להיכל עד שהוא מגיע לשער הגדול הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחיות ופתחו ולא היה השוחט שוחט עד שהוא שומע קול השער הגדול שנפתח.

(ח) מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגרפה מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעין קול הצלצל מיריחו היו שומעין קול השיר מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מכני לכיור מיריחו היו שומעין קול השופר ויש אומרין אף קולו של כוהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכיפורים מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת אמר רבי אלעזר בן דלגאי עיזים היו לאבא בהרי מכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת.

(ט) מי שזכה בדישון המזבח הפנימי נכנס ונטל את הטני והניחו לפניו היה חופן ונותן לתוכו ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא מי שזכה בדישון המנורה נכנס ומצא שתי נרות דולקות מדשן את השאר ומניח אלו במקומן מצאן שכבו מדשנן ומדליקן מן הדלוקין ואחר כך מדשן את השאר ואבן הייתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה הכוהן עומד ומטיב את הנרות הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.

הדף הראשי של משנה תמיד ג