משנה תמיד ג דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה תמיד, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

<< | משנה תמיד ג דפוסים | >>

משנה א[עריכה]

אמר להם הממונה, בואו והפיסו, מי שוחט, מי זורק, מי מדשן מזבח הפנימי, מי מדשן את המנורה.

מי מעלה אברים לכבש: הראש והרגל, ושתי הידים, העוקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי דפנות, הקרבים.

והסלת, והחביתים, והיין.

הפיסו, זכה מי שזכה.

משנה ב[עריכה]

אמר להם הממונה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה.

אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי.

מתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שהוא בחברון. והוא אומר, הין.

משנה ג[עריכה]

אמר להם, צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים.

והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית.

וארבע לשכות היו שם: אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים.

משנה ד[עריכה]

נכנסו ללשכת הכלים, והוציאו משם תשעים ושלשה כלי כסף וכלי זהב.

השקו את התמיד בכוס של זהב.

אף על פי שהוא מבוקר מבערב, מבקרין אותו לאור האבוקות.

משנה ה[עריכה]

מי שזכה בתמיד, מושכו והולך לבית המטבחים, ומי שזכו באברים הולכין אחריו.

בית המטבחים היה לצפונו של מזבח, ועליו שמונה עמודים ננסין, ורביעית של ארז על גביהן, ואונקליות של ברזל היו קבועין בהן, ושלשה סדרים היה לכל אחד ואחד, שבהן תולין. ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים.

משנה ו[עריכה]

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין, וארבעה כלים בידם, הטני והכוז ושתי מפתחות.

הטני דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק קביים וחצי, והכוז דומה לקיתון גדול של זהב.

ושתי מפתחות, אחד יורד לאמת השחי, ואחד פותח כיון.

משנה ז[עריכה]

בא לו לפשפש הצפוני.

ושני פשפשין היו לו לשער הגדול, אחד בצפון ואחד בדרום.

שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם, ועליו הוא מפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל, מד) "ויאמר אלי יי, השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי יי אלהי ישראל בא בו והיה סגור".

נטל את המפתח ופתח את הפשפש, נכנס לתא, ומן התא אל ההיכל, עד שהוא מגיע לשער הגדול.

הגיע לשער הגדול העביר את הנגר ואת הפותחות ופתחו.

לא היה שוחט השוחט, עד ששומע קול שער הגדול שנפתח.

משנה ח[עריכה]

מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח.

מיריחו היו שומעין קול המגריפה.

מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור.

מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז.

מיריחו היו שומעין קול החליל.

מיריחו היו שומעין קול הצלצל.

מיריחו [ היו ] שומעין קול השיר.

מיריחו היו שומעים קול השופר.

ויש אומרים, אף קול של כהן גדול בשעה שהוא מזכיר את השם ביום הכפורים.

מיריחו היו מריחים ריח פטום הקטורת.

אמר רבי אליעזר בן דגלאי, עזים היו לבית אבא בהר מכוור, והיו מתעטשות מריח פטום הקטורת.

משנה ט[עריכה]

מי שזכה בדישון מזבח הפנימי, נכנס ונטל הטני והניחו לפניו, והיה חופן ונותן לתוכו, ובאחרונה כיבד את השאר לתוכו והניחו ויצא.

מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקים, מדשן את השאר ומניח את אלו דולקין במקומן.

מצאן שכבו, מדשנן, ומדליקן מן הדולקים, ואחר כך מדשן את השאר.

ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות, שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות, והניח את הכוז על מעלה שניה ויצא.

משנה תמיד, פרק ג':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

<< | משנה תמיד ג דפוסים | >>