בבא בתרא קנז א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אומר בחול אמרו וקל וחומר לשבת כיוצא בו זכין לגדול ואין זכין לקטן דברי ר' אליעזר רבי יהושע אומר בגדול אמרו קל וחומר לקטן רבי יהודה אומר רבי אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר בשבת אמרו קל וחומר בחול כיוצא בו זכין לקטן ואין זכין לגדול דברי רבי אליעזר ר' יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול:
מתני' נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי החוב אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ב"ש אומרים יחלוקו ובית הלל אומרים אנכסים בחזקתן:
גמ' תנן התם המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים על ידי עדים גובה מנכסים בני חורין בעי שמואל דאיקני וקנה מהו אליבא דרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תיבעי לך דודאי קנה אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אמר רב יוסף תא שמע וחכמים אומרים זה היה פיקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו עליו אמר ליה רבא מיניה קאמר מיניה באפילו מגלימא דעל כתפיה כי קא מיבעיא לן דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש מאי אמר רב חנא תא שמע נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ובעלי חובות אומרים האב מת ראשון כו' ואי סלקא דעתך דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד נהי נמי דאב מית ברישא דאיקני הוא אמר להו רב נחמן זעירא חברין תרגמה גמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן מתקיף לה רב אשי מלוה על פה הוא ורב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות
רשב"ם
[עריכה]מתני' נפל הבית עליו ועל אביו - על ראובן ועל יעקב אביו ואין ידוע מי מת קודם:
עליו ועל מורישיו - על ראובן ועל מורישיו כגון אחי ראובן או אחי יעקב אביו שאין להם קרוב יותר מראובן וראובן ראוי ליורשן:
והיתה עליו - על ראובן כתובת אשה או בעל חוב ואין לו ממה לפרוע:
יורשי האב אומרים הבן מת ראשון - בנפל הבית עליו ועל אביו קאי שיורשי יעקב כגון בני יעקב שמעון ולוי אחי ראובן או אפילו חנוך ופלוא בני ראובן שגם הם יורשי יעקב אומרים הבן מת ראשון דהיינו ראובן מת ראשון ומכח אבוה דאב קאתינא כדאמרינן בגמרא ולא זכה ראובן בהני נכסי כלל ונירש אנו כל נכסי יעקב ולענין נפל הבית עליו ועל מורישיו שייך למיתני יורשי מורישיו אומרים הבן מת ראשון:
ב"ש אומרים יחלוקו - כדמפרש טעמא ביבמות בהחולץ דאע"ג דיורשי האב ודאי יורשין בהאי ממון ובעל חוב ספק וקאתי ספק ומוציא מידי ודאי קסברי בית שמאי שטר העומד לגבות כגבוי דמי ותרוייהו ודאי חשיבי:
וב"ה סברי נכסים בחזקתן - בחזקת יורשי האב שהרי הם יורשים ודאי או מיעקב או מראובן וכמוחזקין דמו שהרי יעקב מוחזק בנכסיו היה ואלו באים מכחו ובעל חוב ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי:
גמ' תנן התם - לקמן בגט פשוט:
המלוה את חבירו בשטר - אפילו לא נכתב בו אחריות גובה מנכסים משועבדים אם אין ללוה נכסים בני חורין וגובה מלוה מן הלקוחות דאמר בשנים אוחזין (ב"מ דף יד.) לרבנן אחריות שלא נכתב בשטר טעות סופר הוא וכמי שנכתב בו דמי דלא שדי איניש זוזי בכדי ולכך נתכוין המלוה שיכתוב בשטר אחריות אלא ששכח הסופר וטעה וסתם שטר קלא אית ליה ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו שלקחו קרקע מן הלוה ולא הניחו לו בני חורין כדי לגבות מהן מלוה את חובו:
בעי שמואל - הכותב לחבירו משעבד אני לך בחובך כל נכסים שאקנה מהו והיינו שכותבין בשטרות דקנאי ודעתיד אנא למיקני:
מהו - מי טריף מלקוחות נכסים שקנה הלוה אחר כתיבת השטר ומכרן לאלו:
אליבא דר"מ - גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לכשימות אישך לכשתמות אחותך לאחר שתתגיירי כו' לא תיבעי לך דודאי קנה דכיון דפירות דקל דעדיין לא באו לעולם קנה כ"ש דמשתעבדי ליה קרקעות דאתו לעלמא אלא שעדיין לא קנאן לוה בשעה ששעבד:
אלא כי תיבעי לך אליבא דרבנן - מאי מי שאני שעבוד מקנין וטעמא כדפרישית א"נ אלמוהו רבנן לשעבוד יותר מקנין דלא תנעול דלת בפני לוין או לא:
א"ר יוסף ת"ש - דתנן בפ' שני דייני גזירות בכתובות (דף קי.) המוציא שטר חוב על חבירו והלה הוציא שטר שכתוב בו שמכר לו את השדה מלוה ללוה אחר שנכתב השטר חוב שהוא מוציא עליו אדמון אומר יכול הלוה לטעון אילו חייב הייתי לך היה לך לפרוע את שלך ממני ולא היה לך למכור לי קרקע בשביל צורך מעות:
וחכמים אומרים זה - המלוה היה פיקח שמכר לו ללוה את הקרקע שהוא יכול עתה למשכנו בעד חובו ולא יכול לדחותו ולומר אין לי לפרוע כלום והנה זה הקרקע דאיקני הוה שלאחר שנכתב השטר חוב קנאו הלוה זמן מרובה והנה זה המלוה חוזר וגובה בחובו אלמא דאיקני וקני משתעבד למלוה:
אמר ליה רבא מיניה - בתמיה מקרקע שקנה הלוה עצמו ואינה משועבדת לשום אדם היאך אתה מביא ראיה מיניה פשיטא שיגבה המלוה ואפילו מגלימא דעל כתפיה דהא לא קמבעיא לן אלא היכא דכתב דאיקני וקנה ואחרי כן שעבדו לאחר או במכירה או שהורישו לאחר מיבעיא לן אי אלים תנאיה שכתב לו דאיקני לטרוף מלקוחות או מיורשין שאחר כתיבת שטרו שקדם להן או לא:
נהי נמי דאב מיית ברישא - וירש הבן כדקאמר בעל חוב דאיקני הוא שקנאו הבן אחר כתיבת השטר והורישו ליורשיו ואפילו הכי גובה אותו בעל חוב אלמא דאיקני וקנה והוריש משתעבד:
מצוה על היתומין כו' - ולא משום שכתב לו דאיקני הוא וגבי קנה ומכר לא משתעבד אלא גבי יורשים משום מצוה ואפילו לא כתב לו דאיקני משתעבד יורש למלוה משום מצוה על היתומים:
א"כ מלוה על פה הוא - ואמאי טריף ממקרקעי דיתמי:
והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו - לקמן בגט פשוט מלוה על פה אינו גובה מן היורשין וכי אמרינן מצוה על היתומין הנ"מ מלוה בשטר ושמואל גופיה הוא דקמבעיא ליה הא בעיא ואם כן קשיא דידיה אדידיה ומיהו לקמן פסקינן הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין:
תוספות
[עריכה]נפל הבית עליו ועל אביו כו' בית שמאי אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן. דסבירא להו לבית הלל כיון דמחוסר גוביינא אפילו מת האב תחלה הוו בחזקת היורשין ובית שמאי לטעמייהו דאית להו כל העומד לגבות כגבוי דמי ולכך הוי כאילו הוא מוחזק בכך:
אמר רב יוסף ת"ש זה היה פיקח כו'. לא הוה מצי להביא ראיה מרב נחמן דאמר (לעיל קכה.) יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם בעל חוב גובה אותה מהם דהיינו טעמא מדרבי נתן ועוד אפילו היה יכול להביא ראיה מתני' עדיפא ליה:
דאיקני קנה ומכר מהו. .. אליבא דר"מ דקאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא קמבעיא ליה כדמפרש בסמוך וא"ת אימור דאמר רבי מאיר כגון פירות דקל דעבידי דאתו הני לא עבידי דאתו שיקנה נכסים וימכור ויש לומר דמודי ר' מאיר בהא שהשעבוד חל ממילא אע"פ שלגבי קנין לא היה לו להועיל כאן דהא גבי דאיקני נמי אמרינן לעיל דמהני אפילו לרבנן דרבי מאיר אף על פי שסבורים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משום דאלים כח השעבוד הכי נמי אלים לרבי מאיר לענין דמהני אע"ג דלא עבידי דאתו:
[דאיקני קנה ומכר] כו'. הקשה רבינו... שמואל תיפשוט ליה מדידיה מדאמר שמואל בפרק קמא דב"מ (דף יד:) בעל חוב גובה את השבח פירוש שהשביח הלוקח ואין לומר כמו שפי' דאליבא דרבי מאיר איירי דהא שמואל לית ליה דר' מאיר דהא פסיק בפ' אע"פ (כתובות דף נט.) כרבי יוחנן הסנדלר דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ויש לומר דשמואל דסבירא ליה כר' מאיר הכא דאלים כח השעבוד שיועיל אע"פ שלא בא לעולם אע"ג דבקנין לא סבר ליה כוותיה מטעם דפי' לעיל דהכא מיבעיא ליה לרבנן:
מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן. וכופין כאן ומיהו אין כופין במקום שלא הניח להם אחריות נכסים אבל הניח להם כופין דהא נזקקין ליתומים ובמלוה בשטר והכי נמי משמע בסמוך כדפרישית מדקאמר מלוה על פה אינו גובה מן היורשים משמע דאי למאן דאמר גובה מן היורשין חייב לפרוע ומצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן והך דהכא אינו כי ההיא (כתובות דף צא:) דגבי קטינא דארעא דהתם מצוה בעלמא בלא כפייה דמיירי בדלא שבק להון אחריות נכסים והכא בדין בעי למימר דאף על גב דלא משתעי בשטר כיון דמנכסי דידיה מיפרע כופין היתומים למאן דאמר מלוה על פה גובה מן היורשים
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קנב א מיי' פ"ה מהל' נחלות הלכה ח', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ר"פ סעיף י"ב:
קנג ב מיי' פי"ח מהל' מלוה ולוה הלכה א', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' קי"א סעיף א', ועי' בב"י:
קנד ג מיי' פי"א מהל' מלוה ולוה הלכה ח', סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ז סעיף א':
ראשונים נוספים
כיוצא בו זכין לגדול. הואיל ואית ליה יד אין יד מעכבת בו: ר' יהושע אומר לגדול אמרו וכו' כסוגיא דבחול אמרו:
נפל הבית עליו ועל אביו או עליו ועל מורישיו. אותן שאר קרובים שמורישין לו ירושתו כגון דודו או אחיו או אשתו:
והיתה עליו. על אותו בן לפרוע כתובת אשה ובעל חוב:
יורשי האב. כגון בניו של אב או אחיו של אב:
אומרים הבן מת ראשון. ואין לו בנים לבן וחזרה ירושתו לאביו ואחר כך מת האב: ובעלי חוב אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן ועליכם לפרוע חובותיו מנכסיו המגיעין לחלקו של בן:
ב"ש אומרים. הואיל וממון המוטל בספק הוא חולקין ויפרעו החצי:
וב"ה אומרין נכסים בחזקתן. בחזקת יורשי האב ולא יפרעו כלום:
תנן התם כו' גובה מנכסים משועבדים. מה שמכר או מה שממשכן שוב [אחר] שלוה משום דמלוה בשטר אית ליה קלא וידעי דמשתעבדי ליה בנכסיו:
בעי שמואל הא ודאי פשיטא ליה דהנהו נכסים דישנן תחת יד של לוה בשעה שלוה מן המלוה כולן משועבדים לו. אבל הא מיבעי ליה אי כתב ליה בשטריה וכל אותן נכסים דאיקני עדיין כל זמן שהחוב בידו משתעבדי ליה מהו מי אמרינן כיון דלא הוי בידיה בשעת הלואה לא משתעבדי או דילמא כיון דאתני ליה משתעבדי ליה נמי:
כי תיבעי לך אליבא דרבנן דאמרי אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מי אמרי' כי אמרי רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כגון פירות דקל דליתנייהו בעולם והוא מקני ליה השתא ומשום הכי לא קנה אבל מקרקעי איתנהו בעלמא ולהיכא דכתב [דאקני] ודאי קנה משום כשאקנם יהיו משועבדות לך דהשתא לא מקני ליה מעכשיו וקני או דילמא לא שנא:
אמר רב יוסף ת"ש. דתנן במס' כתובות מי שהוציא שטר על חבירו שחייב לו מנה והלה מוציא שטר שמכר לו שוב את השדה אדמון אומר יכול לטעון הלוה אילו הייתי חייב לך כשמכרת לי שוב שדה ונתתי לך דמים היה לך לתופשן בשביל חובך שאתה אומר ולא היה לך ליתן לי השדה ולא שטר מכירה אבל כשנתת לי שטר המכירה והשדה הדבר מוכרח שלא הייתי חייב לך כלום שכבר פרעתי לך קודם לכן. וחכמים אומרים אין יכול לטעון כך דזה פיקח היה שמכר לו קרקע להכי מכר לו את הקרקע שאם יאמר זה אין לי ממה לפרוע חובך יכול למשכנו הקרקע שמכר לו לתפשו עד שיגבה חובו אלמא דסבירא להו לרבנן דמה שקנה שוב אחרי ההלואה יכול למשכנו ותפשוט לך מיהא אפי' לרבנן דאי כתב לו דאקנאי ודקנינא דמשתעבד נמי מאי דקני שוב:
אמר ליה רבא. אי משום הא לא איריא:
מיניה. דבעל חוב גופיה קאמרת דיכול למשכנו מה שקנה שוב הא פשיטא לי דמיניה גבה אפי' מגלימא דעל כתפיה אע"ג דלא כתב ליה דאיקני. אלא כי קמבעיא לן היכא דכתב ליה דאיקני קנה שוב ומכר או שקנה שוב והוריש מאי. מצי בעל חוב לאפקינהו מידא דלקוחות או מן יורשין הואיל וכתב ליה דאיקני אי לא: ת"ש ממתני' נפל הבית על אביו ועליו כו' בעל חוב אומר האב מת ראשון ואח"כ מת הבן וקנה הבן נכסים ויש לנו להיפרע מנכסיך ואי ס"ד דאי כתב דאיקני וקנה ומכר וקנה והוריש לא משתעבד לבעל חוב מאי קטעני בעלי חוב נהי נמי דכדקאמרי דאב מת ברישא ג"כ לא יגבו כלום דהאי דאיקני וקנה והוריש [הוא] דבאותה שעה שקנאה שנפלו לו מאביו הורישן ליורשיו קודם שהספיק בעל חוב לתבוע חובו דלאלתר מת אלא לאו ש"מ מדקתני מתני' בעל חוב אומר האב מת ראשון ואחר כך מת הבן ותובעין חובתן אע"ג דקנה והוריש הבן ש"מ דאי כתב דאיקני אע"ג דקנה והוריש משועבד ומתני' רבנן היא:
אמר להו רב נחמן. לעולם מיהא ליכא למישמע מינה דאי קנה והוריש אי משתעבדי אי לא. דהכי טעמא מאי טעני בעל חוב וכתובת אשה האב מת ראשון ונפלו נכסים לבן וחייבין אתם לפרוע חובנו לאו משום האי טעמא דקנה והוריש משתעבד אלא משום דמצוה על היתומין לפרוע חובת אביהם ולא מן הדין כי אם מצוה דאע"ג דכתב דאיקני בשטר וקנה והוריש לא משתעבדין ודמי כמאן דלא איכתב והאי דקא תבעי יורשין לאו משום דינא הוא אלא משום מצוה:
מתקיף לה רב אשי. הואיל דדמי כמאן דלא איכתוב להיכא דכתב ליה דאיקני מלוה על פה היא דאכתי לא קנה מה ששיעבד לו (ולא לעולם) אמאי מצי למטען בעל חוב וכתובת אשה האב מת ראשון ואח"כ מת הבן. והא מלוה על פה אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות דלהיכא אמרינן דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן היכא דירשו הנהו נכסי דהוו כשעת הלואה אבל דאיקני לא:
תרגמה במצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם: מהכא משמע דלא אמרו מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אלא מנכסי האב, כגון אלו שקנה והוריש למאן דאמר לא משתעבד, ואי נמי במטלטלי דשבק האב, אבל מנכסי דידהו לא, דאילו אפילו מנכסי דידהו, אפילו כי מת הבן הראשון נמי, ומאי שנא מת הבן הראשון ומאי שנא מת האב ראשון, כאן וכאן משום מצוה איכא. וקטינא דאביי (כתובות צא, ב) לא משמע הכין, אלא אפילו מנכסי דידהו. והכא נמי משמע דמצוה וכופין, ובההיא דקטינא משמע רוצה בלא כפייה, ואם כן קשייאן הדדי ומסתברא לי דכל מנכסי דידהו מצוה משום כבוד אביהן ובלא כפייה, והיינו קטינא דאביי, ומנכסי דאב מצוה ובכפיה, והיינו דשמעתין, והדברים עתיקים וכבר כתבתים בארוכה בסוף מסכת כתובות בסייעתא דשמיא.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(כא) פיסקא נפל הבית עליו ועל אביו כולי ומשום דמצוה על היתומים לפרוע חובות אביהם פי' ואע"ג דלא כתוב דאיקני כיון שיורש נכסי אביו חייב לפרוע חבותיו הילכך אין להביא ראי' מן היורש ולא קמבעיא לי' אלא לגבי לוקח אי מהני לי' דאיקרו אי לא:
(כב) שבח קרקעות כיצד הרי שמכר שדה לחבריו והשביחה ובא בע"ח וטרפה כו' אי קשיא אמאי לא מייתי סייעתא לשמואל בפ' שנים אוחזין דאמר בע"ח גובה את השבח. תשובה משו' דהוה ודחי דלאו בעל חוב אלא נגזל כדדחינן התם חדא מתניתא דתני בעל חוב מוקמי' לה בנגזל והכא נמי אי הוה בעי הוה מוקי לה בנגזל אלא כיון דאית לי' תירוץ יפה הא מני ר' הוא למה רוצה לשבש הברייתא:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט (עריכה)
קסא. והא דתנן וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול מתני' מני רבי יאודה היא דתניא ר' יאודה אומר רבי אליעזר אומר בשבת דבריו קיימין מפני שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול רבי יהושע אומר לקטן אמרו קל וחומר לגדול. כדפרישנא במתני'. ושמעינן מינה דמתני' דקתני וחכמים אומרים בשבת דבריו קיימין אבל לא בחול רבי אליעזר היא ורבי יהושע פליג עליה. וקיימא לן ר' אליעזר ורבי יהושע הלכה כר' יהושע. ועוד דהא אסקה רבי לוי כרבי יהושע וקאמר לא ליחוש לדברי ר' אליעזר גזירה שמא תטרף דעתו עליו, ועוד דסוגיין בכולהו עובדי ושמעתתא גבי מתנת שכיב מרע כר' יהושע דיקי, וליכא לאוקומינהי בשבת אלא בראיה:
יב. נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי הבן אומרים האב מת ראשון ואחר כך מת הבן ויורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואחר כך מת האב ב"ש אומרים יחלוקו וב"ה אומרים נכסים בחזקתן. מתני' בהיתה על הבן כתובת אשה או בעל חוב ולא הניח נכסים לגבות מהן. יורשי הבן שהן בעלי חובות אומרים האח מת ראשון וזכה הבן בנכסים קודם מיתתו, והיינו דקתני ואח"כ מת הבן, כלומר לאחר שזכה בנכסי אביו ונשתעבדו הנכסים לבעלי חובותיו של בן קודם מיתתו. ויורשי (האם) [האב] אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ונמצא שלא זכה הבן בנכסים הללו מעולם כדי שישתעבדו לבעלי חובותיו. ב"ש אומרים יחלוקו, דממון המוטל בספק חולקין, וב"ה אומרים נכסים בחזקתן, כלומר בחזקת יורשי האב.
וקי"ל כב"ה. ודוקא היכא דכתב להו הבן לאשה ולבעל חוב דאקני, דאשתכח דאי הוה ידעינן דאב מת ראשון וזכה הבן בנכסים משתעבדי ליה לבעל חוב ולכתובת אשה, ואף ע"ג דבשעת הלואה ובשעת נישואין אכתי לא זכה בהו הבן בהני נכסי, כיון דכתב להו דאקני כי קני להו בתר הכי מיהת משתעבדי. אבל לא כתב להו דאקני אפי' ב"ש מודו דנכסי בחזקת יורשי האב קיימי, דנהי נמי דאב מת ראשון הא לא משתעבדי.
מיהא שמעינן דלא גבי בעל חוב אלא מנכסים שזכה בהן הלוה מחיים ואע"ג דלא אתו לידיה, אבל נכסים שלא זכה בהן הלוה מחיים כלל, כגון שמת הלוה בחיי אביו ואח"כ מת אביו, (ד) לא גבי בעל חוב מנכסי אביו כלל. דא"כ הכא מאי טעמייהו דב"ש וב"ה, נהי נמי דבן מית ברישא כי מת אב מיהת ליתי בעל חוב ולגבי מחולקא דהוה חזי ליה לבן. אלא לאו שמע מינה דכל כי האי גוונא לא גבי מיניה בעל חוב. הילכך אפי' כתב ליה דאקני נמי ולא כלום הוא, דכי מהני דאקני היכא דקנה לוה בתר הכי, אבל היכא דלא קנה לוה בתר הכי ולא מידי לא מהני, דנהי דא"ל דאקני הא לא קנה ולא מידי:
קסב. תנן התם המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין בעי שמואל דאקני מהו. כלומר אם כתב הלוה למלוה משעבדנא לך כל נכסי דאקני וקני בתר הכי נכסי מהו, מי משתעבדי ליה או לא. אליבא דר"מ דאמר אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם מאי. כי היכי דלא מצי מקני דבר שלא בא לעולם קנין גמור הכי נמי לא מצי משתעביד ליה לבעל חוב, או דילמא ה"מ בהקנאה דלא חיילא אמלוה דליתיה ברשותיה דמקנה אלא במעמד שלשתן, אבל שעבודא דבעל חוב דחייל אפילו אמלוה דאית ליה ללוה גבי אחריני, דיכיל בעל חוב דידיה לאפוקה מכל היכא דאיתיה מדר' נתן, מהני בה נמי דאקני אע"ג דלא מהני בעלמא. א"נ הכי קא מיבעיא ליה, כי אמרי' אין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם גבי שאר הקנאות דלא שייכא בהו תקנתא, אבל בע"ח דשיכא ביה תקנתא תקינו ליה רבנן דליקני, שלא תנעול דלת בפני לוין.
ומיניה לא קא מיבעיא לן, דמסתמא נמי אפי' מגלימא דעל כתפיה גבי, ואע"ג דלא הויא ברשותיה בשעת הלואה, דתנן זה היה פקח שמכר לו את השדה מפני שהוא יכול למשכנו עליה. כי תיבעי לך היכא דכתב ליה דאקני וקנה ומכר דאיקני וקנה והוריש מאי, מי אתי בעל חוב וטריף לקוחות וטריף מיורשין או לא. ומסקנא משתעבד כדבעינן למימר קמן:
קסג. א"ר חגא ת"ש נפל הבית עליו ועל אביו עליו ועל מורישיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב יורשי האב אומרים הבן מת ראשון ואח"כ מת האב ויורשי הבן אומרים האב מת ראשון ואח"כ מת הבן. יורשי הבן מאן נינהו בעלי חובות דידיה, ואי ס"ד דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש לא משתעבד נהי נמי דאב מית ברישא וירית ליה בן, כיון דהדר מית בן הו"ל דאיקני קנה והוריש, אלא ש"מ דאיקני קנה והוריש משתעבד. אמר להו רב נחמן זעירא חברין תרגמה מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם. כלומר לעולם אימא לך דאיקני לא משעבד לך, וטעמא דמתני' משום דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבודו מנכסיו, ואע"ג דלא אשתעבדו ליה לב"ח, כגון נכסי דקנה בתר הכין. דקס"ד דכיון דמצוה היא מיכף נמי כייפינן להו משום מצוה ולא משום שעבודא. אבל לגבי מכר ומתנה ושאר יורשין דליתיה להאי טעמא לא משתעבד כלל ואע"ג דכתב ליה דאיקני.
מתקיף לה רב שימי בר אשי מלוה ע"פ היא ורב ושמואל דאמרי תרויהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. כלומר אי ס"ד דלא משום שעבודא כיפינן להו, משום מצוה נמי לא כייפינן להו, דכיון דליכא שעבודא אשכח דהאי שטרא לגבי הני נכסי כמאן דליתיה דמי, והו"ל לגבי הני נכסי כמלוה ע"פ, ומלוה ע"פ אינה גובה מן היורשין, ואפי' מנכסי דהוו קיימי ברשותיה (דלאו) [דלוה] בשעת הלואה, וכ"ש מנכסי דקנה בתר הכין, דרב ושמואל דאמרי תרויהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. ואע"ג דליתה לדרב ושמואל, מידי הוא טעמא אלא לשמואל דקא מיבעיא ליה דאקני מהו, לשמואל מיהת על כרחיך כיון דלא מצי מתריץ לה להאי מתני' במצוה על היתומים לפרוע חובת אביהן ולאו משום שעבודא, דא"כ הויא לה מלוה ע"פ ולטעמיה דשמואל אינה גובה מן היורשין, ומכלהו יורשין משמע ואפילו מן היתומין, על כרחיה צריך לאוקומיה מתני' משום שעבודא דדאקני כי היכי דתהוי כמלוה בשטר.
כי תיבעי לך אליבא דרבנן. כי אמרי רבנן אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דילמא הני מילי במתנה אבל במלוה כיון דמשעבד ליה דאקני נמי משתעבד ליה או דילמא לא שנא. הראב"ד ז"ל.
כי מבעיא לן דאקני קנה ומכר קנה והוריש. ותלמה בקנה והוריש מאי קמבעיא ליה וכי גרע ממלוה על פה שגובה מן היורשים. ויש לומר דשמואל לטעמיה דאמר לקמן בפרק גט פשוט מלוה על פה אינו גובה מן היורשים ולפי זה משמע דהא דאמר שמואל מלוה על פה אינו גובה מן היורשים היינו אפילו מדרבנן. וכן משמע לקמן בפרק גט פשוט מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם פירוש מצוה אם יעשו מעצמן ואין כופין אותם לפרוע כדמוכח בפרק מי שהיה נשוי בעובדא דקטינא דארעא. והא דאמרינן בפרק הכותב דפריעת בעל חוב מצוה ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לפרוע היינו הלוה עצמו. פירש רבינו שמואל דאף על גב דקנה ומכר לא משתעבד בקנה והוריש גובה מיורשים ואפילו לא כתב דאקני משום מצוה. ופריך והא מלוה על פה היא כיון דאפילו לא כתב דאקנה משתעבד אם כן אפילו כתב דאקנה הויא כמלוה על פה והא אמר שמואל מלוה על פה אינו גובה מן היורשים וכי קאמרינן מצוה על היתומים הני מילי במלוה בשטר. וקשה לפי מה שפירש דאי אב מת ברישא לא גבי אלא משום מצוה ואם כן בהך פליגי בית שמאי ובית הלל דבית שמאי סברי דמצוה לחלוק ובית הלל אומרים דאין מצוה לחלוק ויחלוקו והלא דינא משמע שכופים אותם לחלוקי ועוד היכי קאמרי בית הלל דאין להם מצוה לפרוע חובת אביהם וכי תימא משום דאוקי נכסים בחזקתם ובן מית ברישא ולא יירש מאביו כלום והא מוכח בפרק מי שהיה נשוי גבי עובדא דקטינא דארעא דמצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אפילו לא ירשו מאביהם כלום. והילכך היכא שהניח להם אביהם נכסים חייבים לשלם אפילו קנאם אחר ההלואה כאלו היו אותם הנכסים שלו בשעת ההלואה אבל יורשים שאינם בנים שאינם חייבים לפרוע חוב מורישם אם לא הניח להם מורישם נכסים אפילו הניח להם שקנאם אחר ההלואה אינם חייבים לפרוע ואפילו כתב דאקני לא מהני מידי. ופריך והא מלוה על פה היא. כיון דהך דכתב אקני לא מהני מידי ואינם חייבים אלא משום שהוא אביהם כאלו היו לו אותם נכסים בשעת הלואה אם כן אמאי חייבים והאי אפילו מאותם נכסים שהיו לו בשעת הלואה לא גבי אלא מכח שטר דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה על פה כו' ואפילו מדרבנן כדפרישנא וסתם יורשים היינו בנים. הרא"ש ז"ל.
והראב"ד ז"ל כתב וזה לשונו: מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם אפילו מנכסי דידהו אף על גב דלא משתעבדי לבעל חוב משום כבוד אבוהון דכי בעיא לן דאקנה קנה ומכר או הוריש ליורשים אחרים שאינם בניו מתקיף לה רב אשי האי מלוה על פה הוא פירוש כיון דאקנה לא קנה אף על גב דכתיב ליה שטרא כמלוה על פה הוא לגבי ההוא נכסי ומלוה על פה אפילו מצוה ליכא על היתומים לדעת שמואל ואפילו מנכסי אביו וכי אתמר מצוה במלוה בשטר וכשהניח אביו מטלטלי. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה