דבדיחותא ובדחי רבנן לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא.
וברכות ל: אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דקא בדח טובא אמר וגילו ברעדה כתיב.
ועמלו בתורה גדלה כ"כ עד שהיה ישן ביום אך כשינת הסוס סוכה כו:.
והיה בקי גדול בדינים עד שנקרא בשם שבור מלכא כב"ב קט:.
ומצינו שהוא בעצמו היה מצלח ציבי לכבוד שבת, שבת קיט.
מגדולי תלמידיו מצינו הראש והראשון היה אביי בן אחיו אשר גדלו בביתו והעניקו מטובו כי נשאר יתום בלי אב ואם, וכדמצינו שישב לפניו בעודו קטן כברכות מח., פסחים קטו:, וקבל כל תורתו מממנו וקראו תמיד בשם מר בין בפניו בין שלא בפניו כמבואר בערכו.
וכן אביי בר אבין תלמידו ולמד אצלו מס' תרומות כפסחים לד.
רב אחא בר הונא תני שבועות ביה רבה כשבועות לו:, ורב חסדא שלח ע"י לרבה הלכות כפסחים מז., יבמות פט:, הקשה לרבה כמנחות פד: (כצ"ל).
ר' חנינא בר אבין למד תרומות בי רבה כפסחים לד.
רב יצחק בר אבדימי אמר רבה בזבחים כח. לגרסת שיטה מקובצת ודק"ס.
רב יצחק בריה דרב יהודה תני שבועות בי רבה כשבועות לו:.
רב כהנא ורב ספרא תנו שבועות בי רבה כסנהדרין מא:, ולא שהיה תלמידו כי מצינו שבת קכד. שקרא רב ספרא לרבה חברין, אך יען שהיה מהנחותי לכן כשהיה בא לבבל ישב לפני רבה ולמד ממנו מס' שבועות.
ור' נחמיה בר ברוך בעי מרבה כיבמות קב. לגרסת התוס'.
רב נחמן בר רב חסדא שלח שאלה לקמיה דרבה כגיטין פו:.
רבא מצינו ברכות מח. שישב לפני רבה בקטנותו, אבל שם צ"ל רבא בר רב חנן שהיה באמת תלמידו כשבת קנג., עירובין צב., אבל מצינו שרבא היה בפטירת רבה וכאשר נברא.
רב שמואל בריה דרבב"ח תני שבועות בי רבה כשבועות לו:.
רב שיזבא בעי מרבה כב"ק נא:.
אבל כאשר אמרנו שהיו לו תלמידים לאלפים.
ואחרי כל גדולתו בתורה ובחכמה לא העניקה לו ההשכחה העליונה את טובה וכמעט כל ימיו היה לו כעס ומכאובים והיה עני מדוכה ביסורין כעדות רבא מו"ק כח. שאמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא, דהא רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן צדיקי הוו, מר מצלי ואתי מטרא ומר מצלי ואתי מטרא, (ומה שמצינו תענית כד. שרבה גזר תענית ובעי רחמי ולא אתי מטרא צ"ל שם ר"פ כברכות כ.), רב חסדא חיה צב' שנין, רבה חיה ארבעין (צ"ל שיתין) שנין, בי רב חסדא שיתין הלולי, בי רבה שיתין תיכלי, בי ר"ח סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח.
וכן מפורש עירובין סח. כששאל רבה בר רב חנן לאביי למה לא יעשו לא עירוב ולא שיתוף, ומתשובת אביי משמע שלא היה לרבה ככר לחם לעשות עירוב, וכפי הנראה הוקל מעט העוני ממנו מיום שישב על כסא רב יהודה כמגילה ז: ששדר למרי בר מר ביד אביי בפורים טסקא דקשבא ומלא כסא קמחא דאבשונא, ואביי א"ל בדרך בדיחותא השתא אמר מרי אי חקלאי מלכא ליהוי דיקולא מצואריה לא נחית, (ופירש"י אתה נעשית מלך וראש בפומבדיתא ואינך שולח לו אלא דברים המצויין לכל).
וכן ע"ז טו: שפ"א זבין חמרא לישראל
