יומא עג א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
תלמוד לומר (שמות כט, ל) שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד ואם איתא מיחזא חזי אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר כל שעיקר משיחתו לאהל מועד יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה מיתיבי משוח מלחמה אינו משמש לא בארבעה ככהן הדיוט לא בשמונה ככהן גדול אמר ליה אביי אלא זר משוית ליה אלא ככהן גדול משום איבה ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין אמר ליה רב אדא בר אבא לרבא והאי תנא דלית ליה איבה ולא קא משמש דתניא דברים שבין כהן גדול לכהן הדיוט פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות ופר יום הכפורים ועשירית האיפה לא פורע ולא פורם אבל פורם הוא מלמטה וההדיוט מלמעלה ואין מטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ומחזיר את הרוצח ומקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק ונוטל חלק בראש ומקריב חלק בראש ומשמש בשמנה כלים ופטור על טומאת מקדש וקדשיו וכל עבודות יום הכפורים אינן כשירות אלא בו וכולן נוהגות במרובה בגדים חוץ מפר הבא על כל המצות וכולן נוהגות במשוח שעבר חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה וכולן אין נוהגות במשוח מלחמה חוץ מחמשה דברים האמורין בפרשה לא פורע ולא פורם ולא מטמא לקרוביו ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו מחזיר כי לית ליה איבה בדכוותיה בדזוטר מיניה אית ליה יתיב רבי אבהו וקאמר לה להא שמעתא משמיה דרבי יוחנן אהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו איכא דאמרי רבי חייא בר אבא אמרה ואהדרינהו רבי אמי ורבי אסי לאפייהו מתקיף לה רב פפא בשלמא רבי אבהו משום יקרא דבי קיסר אלא לרבי חייא בר אבא נימרו ליה מימר לא אמר רבי יוחנן הכי כי אתא רבין אמר נשאל איתמר תניא נמי הכי בגדים שכ"ג משמש בהן משוח מלחמה נשאל בהן תנו רבנן אכיצד שואלין השואל פניו כלפי נשאל והנשאל פניו כלפי שכינה השואל אומר (שמואל א ל, ח) ארדוף אחרי הגדוד הזה והנשאל אומר כה אמר ה' עלה והצלח ברבי יהודה אומר אין צריך לומר כה אמר ה' אלא עלה והצלח גאין שואלין בקול שנאמר (במדבר כז, כא) ושאל לו דולא מהרהר בלבו שנאמר ושאל לו לפני ה' אלא כדרך שאמרה חנה בתפלתה שנאמר (שמואל א א, יג) וחנה היא מדברת על לבה האין שואלין שני דברים כאחד ואם שאל אין מחזירין אלא אחד וואין מחזירין לו אלא ראשון שנאמר (שמואל א כג, יא) היסגירוני בעלי קעילה בידו הירד שאול וגו' ויאמר ה' ירד והא אמרת אין מחזירין אלא ראשון דוד שאל
רש"י
[עריכה]
תלמוד לומר אשר יבא אל אהל מועד מי שראוי לבא אל אהל מועד - לכפר בקודש ביום הכפורים עליו אני אומר לך תחתיו מבניו שבנו יהיה תחתיו יצא זה שאינו ראוי וכו' דלאו כהן גדול הוא:
ואם איתא - דבח' בגדים הוא משמש כל השנה האי נמי מיחזא חזי דכתיב ביוה"כ וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו וכל מילוי ידים על ידי הבגדים הוא כדכתיב ובגדי הקדש אשר לאהרן (שמות כט):
משום איבה - אבל מדאורייתא חזי:
דלית ליה איבה - דלא חייש לאיבה:
ולא קמשמש - כלומר וקאמר דלא משמש משוח מלחמה בשמונה:
פר כהן משיח לא גרסינן - דהיינו פר הבא על כל המצות כהן משיח שחטא בהעלם דבר ועשה דבר שחייבין על זדונו כרת מביא פר וההדיוט מביא כשבה או שעירה כשאר יחיד שבישראל:
ועשירית האיפה - שבכל יום כדכתיב הכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה (ויקרא ו):
לא פורע - ראשו לגדל שיער מחמת אבילות:
מלמטה - שיפולי בגדיו:
ואינו מטמא לקרוביו - אבל הדיוט מטמא לאותן האמורין בפרשה:
ומצווה על הבתולה - בעשה:
ומוזהר על האלמנה - בלאו:
ומחזיר את הרוצח - במיתתו:
ומקריב אונן - דכתיב ומן המקדש לא יצא (ויקרא כא) כדפרישית בפרק קמא (דף יג:):
ואינו אוכל - כלומר אף על פי שהוא חלוק מן ההדיוט לענין הקרבה שוה הוא לו לענין אכילה:
ואינו חולק - כשהוא אונן לאכול לערב כשתעבור האנינות דאמרינן בזבחים פרק טבול יום (דף צט.) הראוי לאכילה חולק שאינו ראוי לאכילה אינו חולק:
ומקריב חלק בראש - מפורש בפ"ק (דף יד.):
ופטור על טומאת מקדש - בהוריות נפקא לן מקרא בפרק בתרא וכולה הך מתניתא מפרש לה התם:
מרובה בגדים - כהנים גדולים ששימשו מיום שנגנז שמן המשחה שלא היה להם לכהונה גדולה אלא בריבוי בגדים:
חוץ מפר הבא על כל המצות - דמשיח כתיב ביה ואע"ג דגבי עשירית האיפה נמי משיח כתיב איתרבי נמי מרובה בגדים מוהכהן בת"כ אבל הכהן דכתיב גבי פר הבא על כל המצות איצטריך לגופיה כדתניא בת"כ משיח יכול זה מלך ת"ל הכהן:
וכולן נוהגות במשוח שעבר - כגון אם אירע פסול בכהן גדול ומינו אחר תחתיו ולאחר זמן חזר ראשון לעבודתו ועבר זה ממשיחותו כולן נוהגות בו:
חוץ מפר יום הכפורים ועשירית האיפה - שהם חובה קבועה וחדא אמר רחמנא דתיקרב ולא שתים:
האמורין בפרשה - גבי והכהן הגדול מאחיו (ויקרא כא) דהתם איתרבי נמי משוח מלחמה כדמפרש בהוריות (דף יב:) מאשר יוצק (ויקרא כא) ואלו הן חמשה דברים לא פורע ולא פורם ואינו מטמא לקרובים ומצווה על הבתולה ומוזהר על האלמנה אבל לא מקריב אונן ואף על גב דכתיב בההיא פרשתא דהכי תניא בהוריות יכול יקריב אונן תלמוד לומר עליו ולא על חבירו. ומחזיר את הרוצח כדברי רבי יהודה. דמרבי ליה במסכת מכות (דף יא.) מקראי ופליגי רבנן עליה אלמא האי תנא לית ליה איבה מדקתני כולן נוהגות במשוח שעבר דמשמש [בח'] בגדים ואפילו הכי משוח מלחמה לא דקתני כולן אין נוהגות במשוח מלחמה:
כי לית ליה איבה בדכוותיה - משוח שעבר גדול היה כמותו אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה חושש לאיבתו:
להא שמעתא - דכי אתא רב דימי:
אהדרינהו לאפייהו - כלומר לא אמרה ר' יוחנן:
רבי אבהו - חשוב היה בבית המלך כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יד.) נשוא פנים כגון ר' אבהו בי קיסר ובסנהדרין (דף יד.) נמי אמרינן דנפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרו ליה:
נימרו ליה מימר - בהדיא לא אמרה רבי יוחנן:
כי אתא רבין אמר - לאו משמש בהן איתמר אלא נשאל בהן איתמר בגדים שכהן גדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל כשיוצא למלחמה ונשאל באורים ותומים שהמלך נשאל לו בהן:
השואל - מלך או אב בית דין:
פניו כלפי נשאל - כלפי כהן:
כלפי שכינה - כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן:
ושאל לו - משמע לו לבדו שאין שומע אלא הוא:
אינו מהרהר בלבו - אלא יוציא בשפתיו מה הוא שואל שנאמר ושאל לו במשפט האורים וסמיך ליה על פיו יצאו קרי ביה הכי ושאל לו השואל על פיו שמוציא דברים בפיו:
שני דברים כאחד - אלא לאחר שהשיבו לו על הראשון שואל לו על השני:
תוספות
[עריכה]
וכולן נוהגות במשוח שעבר. תימה דתנן בפרק אלו הן הגולין (מכות דף יא:) ומייתי ליה בסנהדרין ר"פ כהן גדול (דף יח:) ההורג כ"ג או כ"ג שהרג אינו יוצא משם לעולם ואמאי לא הדר במיתת משוח שעבר אף לרבנן או משוח מלחמה לר' יהודה שגם הם מחזירים הרוצח ושמא י"ל דכ"ג עיקר וכיון דהוה כ"ג בשעה שהרג לא הדר במיתת הני או במיתת כהן גדול אחר שיעמידו תחתיו והא דקתני דמחזירין הרוצח היינו כגון דלא הוה כהן גדול בשעה שהרג א"נ הא דקתני אינו יוצא משם לעולם כגון דלא הוו משוח שעבר ומשוח מלחמה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/יומא/פרק ז (עריכה)
ל א ב ג ד ה ו מיי' פ"י מהל' כלי המקדש הלכה י"א והלכה יב:
ראשונים נוספים
מתוך: רבינו חננאל על הש"ס/יומא/פרק ז (עריכה)
איני והתניא יכול יהא בן [של] משוח מלחמה עומד תחתיו כדרך שבן כ"ג עומד תחתיו כו' ואם איתא משוח מלחמה נמי בא אל אהל מועד שהוא משמש בח' בגדים.
ושני רב נחמן בר יצחק ה"ק מי שעיקר משיחתו לאהל מועד יצא זה שעיקר משיחתו למלחמה. ואותבינן תוב והתניא משוח מלחמה אינו משמש לא בשמנה ולא בארבעה ודחינן כי תניא ההיא דחייש משום איבה דכ"ג. לפיכך תני אינו משמש בח'.
והא האי תנא דלא חייש לאיבה דקתני וכולן אלו י"ו דברים שבין כ"ג המשוח בשמן המשחה לכהן הדיוט והן פר הבא על כל המצות ופר יוה"כ.
ועשירית האיפה לא פורע ולא פורם אבל (פורע) [פורם] מלמטה וכהן הדיוט מלמעלה.
ואין מטמא לקרוביו. ומצווה על הבתולה. ומוזהר באלמנה ומחזיר הרוצח ומקריב אונן ואינו אוכל ומקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש ומשמש בח' ופטור על טומאת מקדש וקדשיו וכל עבודות יוה"כ אינה כשירה אלא בו.
וכולן נוהגות במרובה בגדים. כהן במקדש שני שלא היה להן שמן המשחה והיה בהן כ"ג מתמנה בריבוי בגדים (הוא) והיה נקרא מרובה בגדים. אבל פר הבא על כל המצות דכתיב בה בפירוש אם הכהן המשיח לא היה נוהג בהן בו. וכולן נוהגין בו במשוח שעבר כגון שאירע בו פסול ונתמנה אחר תחתיו ואח"כ חזר הראשון לעבודתו. כל אלו נוהגין בכהן משיח שעבר חוץ מפר יוה"כ ועשירית האיפה.
ואלו כולן אין נוהגות במשוח מלחמה חוץ מה' דברים האמורים בפרשה לא פורע ולא [פורם] מלמעלה אלא מלמטה ואין מטמא לקרובין כו' הנה האי תנא לא חייש לאיבה דתני וכולן נוהגין במשוח שעבר ותני אין נוהגין במשוח מלחמה ודחינן כי לא הויא ליה איבה במשוח שעבר אבל משוח מלחמה דזוטר מיניה אם יראהו שמשמש בח' כלים ישמור לו איבה.
כי אתא רבין אמר נשאל בח' בגדים איתמר כדתניא בגדים שכ"ג משמש בהן משוח מלחמה נשאל בהן:
ולא כהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין תימה מאי זה טעם היה לנו להורידו דהא לא דמי למשיח שעבר וכל היכא דליכא טעמא הוה ליה מחוסר בגדים. תירץ ריב"א דמיירי שהיה זקן או חולה שאינו ראוי לצאת במלחמה ומושחין כהן אחר ואפילו הכי אין מורידין אותו מקדושת כהונתו לפי שמעלין בקדש ולא מורידין:
ה"ג דברים שבין כ"ג לכהן הדיוט פר הבא על כל המצות. וה"פ פר כהן משיח הבא על כל המצות דאלו פר העדה ליכא למימר דההוא צבור מייתו ליה ואי להקרבתו הא קי"ל דקרב אפילו בכהן הדיוט כדאיתא בת"כ. הלכך מאן דגריס פר כהן משיח ופר הבא ע"כ המצוות טועה הוא ובמס' מגלה תנן אין בין כהן משיח למרובה בגדים אלא פר הבא ע"כ המצות והיינו פר הכהן משיח כדפריש'. ובתוספת' נמי כך הגרסא כמו שכתבנו וכן פי' בתוס'.
ומחזיר את הרוצח: טעמיה מפרש במס' הוריות והא האי תנא לית ליה איבה מדקתני דכהן שעבר משמש בח' בגדים. ואפ"ה ס"ל דמשוח מלחמה אינו משמש בח':
כי לית ליה איבה בדכוותיה דהיינו כהן שעבר שנתכהן לעמד במקומו בזוטר מיניה דהיינו משוח מלחמה אית ליה איבה:
נשאל איתמר: פי' דההיא דרב דימי אר"י לא איתמר דכהן משוח מלחמה משמש בח' כלים אלא שנשאל באורים ותומים בח' כלים ואסיקנא דכהן משוח מלחמה אינו נשאל באורים ותומים לבדן אלא דמסייעי סיועי
ה"ג ולא מהרהר בלבו שנ' ושאל לו: פי' דליש' דשאלה לא משמ' אלא להוציא בשפתיו. ויש גורסי' שנ' על פיו יצאו וקשה דההוא על פיו של כהן הנשאל קאמר. ויש מתרצי' בזו דדריש ליה מדסמיך לושאל לו מכלל דנדרש גם על השואל ולא נהיר:
מהדורא קמא:
מתוך: תוספות רי"ד/יומא (עריכה)
ומחזיר את הרוצח פי' המורה ומחזיר את הרוצח במיתתו ואינו נ"ל דהאי חזרה לאו אעירו קאי אלא אעיר מקלט ובחיי כהן כדתנן במכות בפ' אלו הן הגולין אמר ר' יוסי בר' יהודא בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותו משם מי שנתחייב מיתה הרגוהו ושלא נתחייב מיתה פטרוהו ומי שנתחייב גלות מחזירין לו אותו למקומו שנאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו אשר נס שמה אחד המשוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד שעבר ממשיחותו מחזירין את הרוצח ר' יהודא אומר אף משוח מלחמה מחזיר את הרוצח:
מתוך: תוספות ישנים על הש"ס/יומא/פרק ז (עריכה)
ככהן הדיוט משום מעלין בקדש ולא מורידין כו'. תימה אדרבה לימא טעמא משום דהוי מחוסר בגדים ובשלמא לעיל פ"ק (דף יב:) גבי משוח שעבר לא ק"ל משום דביד בית דין להורידו כדפרישי' לעיל אבל הכא למה יורידוהו ואומר רבי כגון שאם זקן הוה ואינו יכול עוד לצאת ולבא למלחמה מושחין כהן אחר ולכך אין הראשון משמש בארבעה כלים אלא משום מעלין בקדש ולא מורידין:
פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות. רש"י לא גרס פר כהן משיח דהיינו פר הבא על כל המצות והדין עמו דבסיפא לא הזכיר אלא פר הבא על כל המצות וליכא למימר דפר הבא על כל המצות היינו פר העלם דבר של ציבור שבא על כל המצות דהא [בת"כ מרבינן] דמייתי לה אפילו כהן הדיוט ותנן נמי במגילה (דף ט:) אין בין כהן משוח למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות ולא גרסינן פר כהן משיח ופר הבא על כל המצות וגם בתוספתא דהוריות (פ"ב) גרס כגירסת רש"י ובגמרא דפרק בתרא דהוריות (דף יב.) מוכח דפר הבא על כל המצות ששונה שם במשנה שחלוקין בו כהן משוח ומרובה בגדים היינו פר דכהן גופיה מביא לכפרתו הגי' מ"ר:
וכולן נוהגות במשוח שעבר. ובפ"ק (דף יב: ד"ה שני) פי' לריב"א דאמר אפילו באותו יום שזה שימש הוי הפר משל ראשון א"כ אמאי נקט שעבר אפילו לא עבר נמי הוי משל ראשון:
חוץ מפר יוה"כ. תנא פרו והוא הדין לאילו:
ומצווה על הבתולה. לאפוקי בעולה דלאו הבא מכלל עשה עשה:
ומוזהר על האלמנה. בלאו:
ומקריב אונן ואינו אוכל ואינו חולק לאכול בקדשים לערב. כולה חדא מילתא היא אינו אוכל ואפילו חולק אינו כדי לאכול ומעלה הוה במה שמקריב:
כדברי ר' יהודה. אמחזיר הרוצח לבד קאי ולספרים דגרס דברי ר' יהודה דמשמע דאכולה מילתא קאי לא תיקשי מדקאמר בפרק קמא (דף יג:) ר' יהודה אומר כל היום פי' כל היום אסור להקריב אונן גזירה שמא יאכל דהתם מדרבנן והכא איירי מן התורה:
ושאל לו. כלומר שלא ישמע אלא הנשאל:
לא מהרהר בלבו דכתיב על פיו. ואע"ג דמשמעות דקרא קאי אנשאל דכתיב על פיו יצאו וגו' מ"מ דריש הכי מדסמכיה ליה ושאל לו ולא כתיב הוא וכל בני ישראל אתו על פיו יצאו וגו':
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה