עמוד:Aaron Hyman. Toldoth Tannaim veAmoraim. III. 1910.pdf/159

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דף זה לא עבר הגהה


כאלמנה חיה כ"ד שנה, ואביה גרשה מבית תענוגיה והיא התפרנסה מיגיע כפה לא היה לה בגד ללבוש, ויאמרו לה שכניה שאילי מאני לבוש ואיכסאי, אך היא ענתה להם יודע צדיק נפש בהמתו.

וכשבאתה אליו נפלה על אפה קר מנשקא ליה לכרעיה, ושמשיה שראה זאת רצה לדוחפה, אך ר"ע א"ל הניחו להעניה הזאת [כי תורה] שלי ושלכם שלה היא, כי היא הביאתני לידי מעלה גדולה.

ואביה שכפי הנראה ניצל מתוך המהפכה בחורבן הבית ועשירותו עמו, התחרט את אשר כבש רחמיו מבתו ורצה להתיר נדרו, וכששמע שבא חכם גדול לעיר בא אליו וסיפר לו כל המעשה איך שהדיר בתו מנכסיו יען שמשאת שלא ברצונו להרועה שלו שהוא ע"ה, וישאלהו ר"ע אם ידעת שהוא גברא רבה מי נדרת? א"ל אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת גם אז לא הייתי נודר, אז גילה לו שהוא הוא עקיבא הרועה, אז נפל כלבא שבוע על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממונו.

וכאשר התחילה ההצלחה להאיר פניו לר"ע אז בכל אשר פנה הצליח כאשר יסופר נדרים נ. כי מלבד מה שנתן לו חותנו מחצית עשירותו, הלך פ"א על שפת הים ומצא האיל דספינה ובתוכו היה מונח כסף וזהב.

ופ"א נתן ד' זוזים לספונאי להביא לו דבר מה שיארע להם ולא מצינו מאומה אך מצאו תיבה על כיף ימא והביאו לו וכשפתחה מצא בתוכה מלאה אבנים טובות.

ופ"א הוצרכו החכמים כסף הרבה לב"המד ושלחו את ר"ע אצל מטרוניתא ללות ממנה א"ל מי יהיה הערב שישלמו לי, וביתה היה אצל שפת הים א"ל "הקב"ה והים" יהיו הערבים, כשהגיע הזמן לפרוע חלה ר"ע ולא היה יכול להביא לה הכסף, יצתה המטרוניתא אצל הים ואמרה רבש"ע הלא אתה והים היו הערבים עבור ר"ע ועתה שלמו לי עבורו, ובאותה שעה נכנסה רוח שטות בלב בת קיסר ונכנסה לבית גנזיו ונטלה ארגז מלאה אבנים טובות ומרגליות והשליכה לים, והים פלט הארגז למקום שהמטרוניתא עמדה, ולאחר זמן כשבא ר"ע עם הכסף לשלם לה סיפרה לו שכבר שילמו לה הערבים עבורו וגם החזירה לו המותר.

ומן אשתו של טורנוסרופוס ומן קיטעא בר שלום.

ועשירותו גדלה כ"כ עד שאמרו אבות דר"נ פ"ו שהיה לו שלחנות של כסף וזהב והיה עולה למטתו בסולמות של זהב, ואז קיים הבטחתו שהבטיח לרחל יקירתו בבית התבן שיעשה לה עיר של זהב כמפורש שבת נט:.

ובירושלמי שם פ"ו ה"א יסופר שנתקנאה בה אשת ר"ג הנשיא, אך ר"נ ענה לה האם גם אתה מכרת קליעת רישך כמו שעשתה היא למענו?

והנה מצינו בסוטה פ"ה מ"ב שא"ר יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי - והלא עקיבא תלמידך, ולפי סדר השנים בל"ס הכירו ר"ע לריב"ז כדמצינו שמחות פ"ח כשנהרגו ר"י כה"ג ורשב"ג הנשיא באתה השמועה אצל ר"ע ור"י בן בתירה וקרעו בגדיהם וכו', כי אז כבר היה ר"ע חכם גדול, וריב"ז האריך ימים גם לאחר החורבן כמבואר בערכו, אבל לא מצינו בשום מקום שום רמז שדיבר ר"ע עם ריב"ז או שיאמר שום הלכה משמו, ולכן בע"כ צריכין אנו לומר כפירש הרמב"ם שזה היה מרוב חשיבותו דר"ע בעיני ר' יהושע שחשבו לאיש בערכו, ולכן קראו תלמיד ריב"ז, אבל באמת היה אך תלמיד ר"א ור"י.