משנה ראש השנה ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק ט היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסיםי, ובית דין בודקין אותם שם.

וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזין יא משם כל היום.

התקין רבן גמליאל (הזקן) שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח.

ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר יב ומן המפולת, הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.

נוסח הרמב"ם

חצר גדולה הייתה בירושלים ובית יעזק הייתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזים משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפיים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגיס מיד הנהר מיד הדליקה מיד המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להן אלפיים אמה לכל רוח.


פירוש הרמב"ם

חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא היו זזים משם כל היום - העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות:

פירוש תוספות יום טוב

ובית יעזק היתה נקראת. בגמרא לישנא דקרא (ישעיה ה') ויעזקהו ויסקלהו. פירש"י שהי' מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:

ולשם כל העדים מתכנסין. פירש"י ביום השבת שחללוהו לבא ולהעיד. ומדברי הרמב"ם בפ"ב מהק"ה נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם בודקין אותן:

בראשונה לא היו זזין כו'. ומשנה ג' פ"ד דעירובין. לאחר תקנת ר"ג הזקן נשנית. וכן מוכח שם בגמרא:

לא היו זזין משם. וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן ריש פ"ד דערובין נתנוהו בדיר או בסהר כו'. תוס':

ומן הנהר. שהוא גדול פתאום. וחוטף את בני העיר. ואת הילדים. רש"י:

הרי אלו כאנשי העיר. כלומר שאין העיר נחשבת להם לכלום. ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר. כ"כ הרמב"ם בספכ"ז מה"ש. וכתב המגיד והענין שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שהגיעו לו כאילו קנו בו שביתה בין השמשות. ודבר ברור הוא. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) יעזק. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו פירש"י שהיה מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:

(י) (על המשנה) מתכנסים. פירש"י ביום השבת שחללוהו לבוא להעיד. ומדברי הר"מ נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם יהיו בודקין אותם:

(יא) (על המשנה) זזין כו'. וכל החצר חשובה כר'א כדתנן ריש פ"ד דעירובין נתנוהו בדיר או בסהר. תוספ':,! (יב)הנהר. שהוא גדל פתאום וחוטף את בני העיר ואת הילדים. רש"י:

תפארת ישראל

יכין

יז) אלא אף החכמה [העבאממע].

יח) ומן הגייס חיל שונאים.

יט) ומן הנהר שעלה והציף.

כ) ומן המפולת אב"י [ערדבעבען] בל"א [כתענית פ"ג מ"ד].

כא) ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר (שם בא"ח).

בועז


הלכתא גבירתא

משניות ה-ט

כל מי שראוי להעיד עדות החודש בא לב"ד, וב"ד מכניסין אותם כולם למקום אחד, ועושים להם סעודות גדולות שיהיה העם רגילין לבא, ובודקין הזוג הראשון כמ"ו, ושאר כל הזוגות שואלין ראשי דברים אעפ"י שא"צ להם, שלא יצאו בפחי נפש ויהיו רגילים לבא, ואחר שתתקיים העדות ראש ב"ד אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש, מקודש (מקודש), ואין מקדשין החודש אלא בשלשה ואין מחשבין אלא בשלשה, ואין מקדשין אלא חודש שנראה בזמנו, ואין מקדשין אלא ביום שלשים [ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש](ובדיעבד שקדשו בלילה שלאחריו), ואפילו ראוהו ב"ד וכל ישראל ולא אמרו ב"ד מקודש עד שחשכה ליל ליום אחד ושלשים או שנחקרו העדים ולא הספיקו ב"ד לומר מקודש עד שחשכה ליל ל"א אין מקדשין אותו והחודש העבר מעובר דהיינו ל' יום, ולא יהיה ר"ח אלא יום ל"א אעפ"י שנראה החודש בליל שלפני שלשים, שאין הראיה קובעת אלא הב"ד שאמרו מקודש כרפ"ג.

פירושים נוספים

בבלי כג ב  [[רמב"ם הלכות קידוש החודש

ב ז]]