משנה ראש השנה ב ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ב · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק ט היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסיםי, ובית דין בודקין אותם שם.

וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזין יא משם כל היום.

התקין רבן גמליאל (הזקן) שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח.

ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר יב ומן המפולת, הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.

משנה מנוקדת

[עריכה]

חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,

וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת,
וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים,
וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם.
וּסְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם,
בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם;
הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,
שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.
וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד,
אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד,
וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹּלֶת,
הֲרֵי אֵלּו כְּאַנְשֵׁי הָעִיר,
וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:

נוסח הרמב"ם

חצר גדולה הייתה בירושלים ובית יעזק הייתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזים משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפיים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגיס מיד הנהר מיד הדליקה מיד המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להן אלפיים אמה לכל רוח.


פירוש הרמב"ם

חצר גדולה היתה בירושלים ובית יעזק היתה נקראת כו': כל זה מבואר וכבר קדמו עקרי זאת ההלכה האחרונה בפרק הרביעי מעירובין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

לא היו זזים משם כל היום - העדים שיצאו חוץ לתחומן בשבת ובאו להעיד. שהיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ארבע אמות:

פירוש תוספות יום טוב

ובית יעזק היתה נקראת. בגמרא לישנא דקרא (ישעיה ה') ויעזקהו ויסקלהו. פירש"י שהי' מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:

ולשם כל העדים מתכנסין. פירש"י ביום השבת שחללוהו לבא ולהעיד. ומדברי הרמב"ם בפ"ב מהק"ה נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם בודקין אותן:

בראשונה לא היו זזין כו'. ומשנה ג' פ"ד דעירובין. לאחר תקנת ר"ג הזקן נשנית. וכן מוכח שם בגמרא:

לא היו זזין משם. וכל החצר חשובה כד' אמות כדתנן ריש פ"ד דערובין נתנוהו בדיר או בסהר כו'. תוס':

ומן הנהר. שהוא גדול פתאום. וחוטף את בני העיר. ואת הילדים. רש"י:

הרי אלו כאנשי העיר. כלומר שאין העיר נחשבת להם לכלום. ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר. כ"כ הרמב"ם בספכ"ז מה"ש. וכתב המגיד והענין שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שהגיעו לו כאילו קנו בו שביתה בין השמשות. ודבר ברור הוא. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על המשנה) יעזק. לישנא דקרא ויעזקהו ויסקלהו פירש"י שהיה מסויג ומעוזק בגדר סביב סביב בעגול כמו טבעת:

(י) (על המשנה) מתכנסים. פירש"י ביום השבת שחללוהו לבוא להעיד. ומדברי הר"מ נראה דאף בימות החול מכנסן כדי ששם יהיו בודקין אותם:

(יא) (על המשנה) זזין כו'. וכל החצר חשובה כר'א כדתנן ריש פ"ד דעירובין נתנוהו בדיר או בסהר. תוספ':,! (יב)הנהר. שהוא גדל פתאום וחוטף את בני העיר ואת הילדים. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

חצר גדולה וכו':    פרק שני דהלכות קדוש החדש פ"ז:

ובית יעזק:    גמ' איבעיא להו בית יעזק תנן דלישנא מעליא הוא דכתיב ויעזקהו ויסקלהו או דילמא בית יזק תנן דלישנא דצערא הוא על שם כאילו שאסורים בזיקים שאין זזין משם כל היום (הגהה הוא פי' רש"י ז"ל והקשו עליו בתוס' מאי מייתי מסעודות גדולות הא ע"כ קודם ר"ג הכי הוה לכך נ"ל דמיבעיא ליה אם אותו מקום צר להם או מרווח ומייתי ראי' דמרווח: וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו האיך יוצאים מחצר לחצר ר"ל כיון דקודם דפרצו בה היו יכולין ללכת בכל העיר גם עתה משנפרצה אלא כמה מבואות וחצרות פתוחים לאותו חצר שיהו יכולים להלך בה כד' אמות ע"כ. ומצאתי שכתוב בספר חכמת מנוח על זה הדבור וז"ל וא"ת כיון דאיסור שבת וכו' נ"ב מקשה לפי פירושו שפי' דמיבעיא ליה אי צר אי מרווח הרי במתני' קראו חצר וחצר יש לו שיעור שהרי אפי' קרפף אינו יותר מבית סאתים וא"כ מאי מקשה הרי פשיטא אי באו עדים הרבה ע"כ היה צר להם ואי לאו לאו אלא ע"כ מקשה אי היו צריכיין כולם לשבת בחצר זה ופשיטא דלפעמים צר להם או שמא היו יכולין לצאת לחצרות אחרים שהיו פתוחים לה אם זה החצר צר להם וא"כ היו תמיד יושבים בריוח ודוק ע"כ): אמר אביי ת"ש סעודות גדולות עושין להם אלמא לא הוה להו צערא ודחי דילמא תרתי הוו עבדי. ועיין בתוס' דמנחות ר"פ כל קרבנות:

בראשונה לא היו זזין וכו':    פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה:)

שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח וכו':    פכ"ז דהלכות שבת סי' ט"ז וכתבו תוס' ז"ל והא דלא חשיב לה בפ"ק דביצה גבי דברים שהתירו סופם משום תחלתם משום דבהך לא קשה לן מידי דמתני' היא דאכל הני דהתם פריך תנינא ומשני להו ע"כ:

מן הנהר:    שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים רש"י ז"ל. ונלע"ד דה"ה אם איזה אדם טבע בנהר או בים אלא רש"י הוכרח לפרש כן משום דלא קתני מן הטביעה ועוד דדומיא דדליקה וגייס ומפולת דהוו פתאום וכולל קתני נמי נהר שהוא צרה פתאומית כוללת דוק: לסטים לא גרסי' בירושלמי לא כאן ולא בפרק ואלו עוברין סי' ז':

תפארת ישראל

יכין

יז) אלא אף החכמה [העבאממע].

יח) ומן הגייס חיל שונאים.

יט) ומן הנהר שעלה והציף.

כ) ומן המפולת אב"י [ערדבעבען] בל"א [כתענית פ"ג מ"ד].

כא) ויש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר (שם בא"ח).

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי כג ב  רמב"ם הלכות קידוש החודש ב ז