משנה ראש השנה ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ראש השנה פרק ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק שני ("אם אינן") · >>

פרקי מסכת ראש השנה: א ב ג ד

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א[עריכה]

אם אינן מכירין אותו, משלחין אחר עמו להעידו.

בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם.

משקלקלו המינין, התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירים.

משנה ב[עריכה]

בראשונה היו משיאין משואות.

משקלקלו הכותים, התקינו שיהו שלוחין יוצאין.

משנה ג[עריכה]

כיצד היו משיאין משואות?

מביאין כלונסאות של ארז ארוכין וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורך במשיחה, ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור, ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני, וכן בראש ההר השלישי.

משנה ד[עריכה]

ומאין היו משיאין משואות?

מהר המשחה לסרטבא, ומסרטבא לגרופינא, ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין, ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש.

משנה ה[עריכה]

חצר גדולה היתה בירושלים, ובית יעזק היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים, ובית דין בודקין אותם שם.

וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזין משם כל היום.

התקין רבן גמליאל (הזקן) שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח.

ולא אלו בלבד, אלא אף החכמה הבאה ליילד, והבא להציל מן הדליקה ומן הגייס ומן הנהר ומן המפולת, הרי אלו כאנשי העיר, ויש להם אלפים אמה לכל רוח.

משנה ו[עריכה]

כיצד בודקין את העדים? זוג שבא ראשון, בודקין אותו ראשון.

ומכניסין את הגדול שבהן ואומרים לו: אמור, כיצד ראית את הלבנה? לפני החמה או לאחר החמה? לצפונה או לדרומה? כמה היה גבוה? ולאין היה נוטה? וכמה היה רחב?

אם אמר לפני החמה, לא אמר כלום.

ואחר כך היו מכניסים את השני ובודקין אותו.

אם נמצאו דבריהם מכוונים, עדותן קיימת.

ושאר כל הזוגות שואלין אותם ראשי דברים.

לא שהיו צריכין להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהו רגילים לבוא.

משנה ז[עריכה]

ראש בית דין אומר מקודש, וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש.

בין שנראה בזמנו בית שלא נראה בזמנו, מקדשין אותו.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר, אם לא נראה בזמנו, אין מקדשין אותו, שכבר קידשוהו שמים.

משנה ח[עריכה]

דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בטבלא ובכותל בעלייתו, שבהן מראה את ההדיוטות ואומר: הכזה ראית או כזה?

מעשה שבאו שנים ואמרו, ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב.

אמר רבי יוחנן בן נורי: עדי שקר הם.

כשבאו ליבנה קיבלן רבן גמליאל.

ועוד באו שנים ואמרו: ראינוהו בזמנו, ובליל עיבורו לא נראה; וקיבלן רבן גמליאל.

אמר רבי דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן! היאך מעידין על האשה שילדה, ולמחר כריסה בין שיניה?

אמר לו רבי יהושע: רואה אני את דבריך.

משנה ט[עריכה]

שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.

הלך ומצאו רבי עקיבא מצר.

אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי יי מקראי קדש אשר תקראו אתם", בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.

בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר (שמות כד, ט): "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל".

ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלשה ושלשה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.

נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו, אמר לו: בוא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי שקיבלת את דברי.

משנה מנוקדת[עריכה]

(א)

אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהָעִידוֹ.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם;
מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:
(ב)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת.

מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:
(ג)

כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין,
וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן,
וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן,
וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה;
וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר,
וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר;
וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,
עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי,
וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי:
(ד)

וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטַבָּא,
וּמִסַּרְטַבָּא לִגְרוֹפִינָא,
וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְרָן,
וּמֵחַוְרָן לְבֵית בַּלְתִּין;
וּמִבֵּית בַּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם,
אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,
עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:
(ה)

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אם אינן מכירין אותו משלחין עימו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין.

(ב) בראשונה היו משיאין משואות משקילקלו הכותים התקינו שיהו שלוחים יוצאים.

(ג) כיצד משיאין משואות מביאין כלונסות של ארז ארוכים וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורכן במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי.

(ד) ומנין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבה ומסרטבה לאגריפנה ומאגריפנה לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את כל הגולה לפניו כמדורת האש.

(ה) חצר גדולה הייתה בירושלים ובית יעזק הייתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזים משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפיים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגיס מיד הנהר מיד הדליקה מיד המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להן אלפיים אמה לכל רוח.

(ו) כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון מכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה לאחר החמה לצפונה לדרומה כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני החמה לא אמר כלום ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו נמצאו דבריהן מכוונין עדותן קיימת ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שצריכין להן אלא שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילין לבוא.

(ז) ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמיים.

(ח) דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו על הטבלה בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להם הכזה ראית או כזה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם וכשבאו ליבנה קיבלם רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובלילי עיבורו לא נראה וקיבלם רבן גמליאל אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הם היאך מעידים על האישה שילדה ולמחר כרסה בין שיניה אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך.

(ט) שלח לו רבן גמליאל גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך הלך ומצאו רבי עקיבה מצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם (ויקרא כג ד) אשר תקראו אותם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר לו אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כד ט) למה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמדך שכל שלשה ושלשה שיעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

פירושים[עריכה]