משנה ראש השנה ב ניקוד

«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ב ראש השנה • הפרק הבא»

פרק ב

משניות: א ב ג ד ה ו ז ח ט

עריכה

(א)

אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ, מְשַׁלְּחִין אַחֵר עִמּוֹ לְהָעִידוֹ.

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכָּל אָדָם;

מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַמִּינִין, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִים:

(ב)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת.

מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַכּוּתִים, הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ שְׁלוּחִין יוֹצְאִין:

(ג)

כֵּיצַד הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

מְבִיאִין כְּלֻנְסָאוֹת שֶׁל אֶרֶז אֲרֻכִּין,

וְקָנִים וַעֲצֵי שֶׁמֶן,

וּנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן,

וְכוֹרֵךְ בִּמְשִׁיחָה;

וְעוֹלֶה לְרֹאשׁ הָהָר,

וּמַצִּית בָּהֶן אֶת הָאוּר;

וּמוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,

עַד שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשֵּׁנִי,

וְכֵן בְּרֹאשׁ הָהָר הַשְּׁלִישִׁי:

(ד)

וּמֵאַיִן הָיוּ מַשִּׂיאִין מַשּׂוּאוֹת?

מֵהַר הַמִּשְׁחָה לְסַרְטַבָּא,

וּמִסַּרְטַבָּא לִגְרוֹפִינָא,

וּמִגְּרוֹפִינָא לְחַוְרָן,

וּמֵחַוְרָן לְבֵית בַּלְתִּין;

וּמִבֵּית בַּלְתִּין לֹא זָזוּ מִשָּׁם,

אֶלָּא מוֹלִיךְ וּמֵבִיא וּמַעֲלֶה וּמוֹרִיד,

עַד שֶׁהָיָה רוֹאֶה כָּל הַגּוֹלָה לְפָנָיו כִּמְדוּרַת הָאֵשׁ:

(ה)

חָצֵר גְּדוֹלָה הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם,

וּבֵית יַעְזֵק הָיְתָה נִקְרֵאת,

וּלְשָׁם כָּל הָעֵדִים מִתְכַּנְּסִים,

וּבֵית דִּין בּוֹדְקִין אוֹתָם שָׁם.

וּסְעֻדּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹשִׂין לָהֶם,

בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִין לָבֹא.

בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ זָזִין מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם;

הִתְקִין רַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן,

שֶׁיְּהוּ מְהַלְּכִין אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.

וְלֹא אֵלּוּ בִּלְבַד,

אֶלָּא אַף הַחֲכָמָה הַבָּאָה לְיַלֵּד,

וְהַבָּא לְהַצִּיל מִן הַדְּלֵקָה וּמִן הַגַּיִס וּמִן הַנָּהָר וּמִן הַמַּפֹּלֶת,

הֲרֵי אֵלּו כְּאַנְשֵׁי הָעִיר,

וְיֵשׁ לָהֶם אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ:

(ו)

כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים?

זוּג שֶׁבָּא רִאשׁוֹן, בּוֹדְקִין אוֹתוֹ רִאשׁוֹן,

וּמַכְנִיסִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ:

אֱמֹר, כֵּיצַד רָאִיתָ אֶת הַלְּבָנָה?

לִפְנֵי הַחַמָּה אוֹ לְאַחַר הַחַמַָּה? לִצְפוֹנָהּ אוֹ לִדְרוֹמָהּ?

כַּמָּה הָיָה גָבוֹהַּ? וּלְאַיִן הָיָה נוֹטֶה?

וְכַמָּה הָיָה רָחָב?

אִם אָמַר לִפְנֵי הַחַמָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם.

וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.

אִם נִמְצְאוּ דִּבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת.

וּשְׁאָר כָּל הַזּוּגוֹת שׁוֹאֲלִין אוֹתָם רָאשֵׁי דְּבָרִים,

לֹא שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לָהֶן,

אֶלָּא כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ בְּפַחֵי נֶפֶשׁ,

בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהוּ רְגִילִים לָבֹא:

(ז)

רֹאשׁ בֵּית דִּין אוֹמֵר: "מְקֻדָּשׁ", וְכָל הָעָם עוֹנִין אַחֲרָיו: "מְקֻדָּשׁ, מְקֻדָּשׁ".

בֵּין שֶׁנִּרְאָה בִּזְמַנּוֹ, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ, מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:

אִם לֹא נִרְאָה בִּזְמַנּוֹ, אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתוֹ,

שֶׁכְּבָר קִדְּשׁוּהוּ שָׁמַיִם:

(ח)

דְּמוּת צוּרוֹת לְבָנוֹת הָיוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא וּבַכֹּתֶל בַּעֲלִיָּתוֹ,

שֶׁבָּהֶן מַרְאֶה אֶת הַהֶדְיוֹטוֹת, וְאוֹמֵר:

הֲכָזֶה רָאִיתָ אוֹ כָזֶה?

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ:

רְאִינוּהוּ שַׁחֲרִית בַּמִּזְרָח,

וְעַרְבִית בַּמַּעֲרָב.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: עֵדֵי שֶׁקֶר הֵם;

כְּשֶׁבָּאוּ לְיַבְנֶה, קִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

וְעוֹד בָּאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ: רְאִינוּהוּ בִּזְמַנּוֹ;

וּבְלֵיל עִבּוּרוֹ לֹא נִרְאָה.

וְקִבְּלָן רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

אָמַר רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס:

עֵדֵי שֶׁקֶר הֵן!

הֵיאָךְ מְעִידִין עַל הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה,

וּלְמָחָר כְּרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:

רוֹאֶה אֲנִי אֶת דְּבָרֶיךָ.

(ט)

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

גּוֹזְרַנִי עָלֶיךָ, שֶׁתָּבוֹא אֶצְלִי בְּמַקֶּלְךָ וּבָמָעוֹתֶיךָ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנְךָ.

הָלַךְ וּמְצָאוֹ רַבִּי עֲקִיבָא מֵצֵר.

אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי לִלְמֹד שֶׁכָּל מַה שֶּׁעָשָׂה רַבָּן גַּמְלִיאֵל – עָשׂוּי,

שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ד): "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם",

בֵּין בִּזְמַנָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּן, אֵין לִי מוֹעֲדוֹת אֶלָּא אֵלּוּ.

בָּא לוֹ אֵצֶל רַבִּי דּוֹסָא בֶּן הָרְכִּינַס, אָמַר לוֹ:

אִם בָּאִין אָנוּ לָדוּן אַחַר בֵּית דִּינוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל,

צְרִיכִין אָנוּ לָדוּן אַחַר כָּל בֵּית דִּין וּבֵית דִּין שֶׁעָמַד מִימוֹת מֹשֶׁה וְעַד עַכְשָׁיו,

שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ט): "וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל";

וְלָמָּה לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן שֶׁל זְקֵנִים?

אֶלָּא לְלַמֵּד,

שֶׁכָּל שְׁלשָׁה וּשְׁלשָׁה שֶׁעָמְדוּ בֵּית דִּין עַל יִשְׂרָאֵל,

הֲרֵי הוּא כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה.

נָטַל מַקְלוֹ וּמְעוֹתָיו בְּיָדוֹ,

וְהָלַךְ לְיַבְנֶה אֵצֶל רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּיוֹם שֶׁחָל יוֹם הַכִּפּוּרִים לִהְיוֹת בְּחֶשְׁבּוֹנוֹ.

עָמַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ, אָמַר לוֹ:

בֹּא בְּשָׁלוֹם, רַבִּי וְתַלְמִידִי;

רַבִּי – בְּחָכְמָה,

וְתַלְמִידִי – שֶׁקִּבַּלְתָּ אֶת דְּבָרַי:

«הפרק הקודם • לדף הראשי • פרק ב ראש השנה • הפרק הבא»

משנה ראש השנה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב