משנה ראש השנה ב א

אחר עמו. פירש הר"ב זוג אחר דאל"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו. דשמא יצטרף עם אחר גמ'. ועיין מ"ש ס"פ דלעיל:

[בראשונה היו מקבלין כו'. הכי קאמר למה שבראשונה כו' ירושלמי]:

מכל אדם. מישראל. שכל ישראל בחזקת כשרים עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. רמב"ם פרק ב' מהלכות קדוש החדש:

[משקלקלו המינים. היינו בייתוסים כמו שכתבתי במשנה דלקמן]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) דאל"כ חד מי מהימן להכשירו. אבל לענין חלול השבת יכול גם אחד לחלל כדי להעיד עליו דשמא יצטרף עם אחר. גמרא:

(ב) (על המשנה) מכל אדם. מישראל שכל ישראל בחזקת כשרות עד שיודע לך שהוא פסול זהו דין תורה. הר"מ:

אם אינם מכירין אותו וכו': ירוש' א"ר יונה הכין צורכא מיתני בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו א"ר יוסי אפילו כמתניתין אתיא היא אם אינם מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו למה שבראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם ועד אחד נאמן משלך נתנו לך בדין היה שלא יהו צריכין עדים והן אמרו שיהו צריכין עדים והן אמרו עד אחד נאמן ע"כ: ונלע"ד שהירושלמי חולק על התלמיד שלנו שהתלמוד שלנו מפרש מאי אחד זוג אחד ולדעת התלמוד שלנו נלע"ד לתרץ שלכן שינה בהאי מתני' למיתני בראשונה בסיפא משום דהויא מילתא דלא ידיעא שהרי משום שפעם אחת בקשו בייתוסים להטעות את חכמים כדאיתא בברייתא בגמרא ובס"ד לא עלתה בידם שהקב"ה סכל עצתם וזימן להם איש נאמן שהיו חושבים שהוא נוטה לדעתם ושכרו אותו במאתים זוז שיעיד עדות שקר והוא הגיד האמת לחכמים באופן שלעולם לא נתקלקלו ב"ד ע"י המינים לכן שינה התנא ותנא בראשונה בסיפא לרמוז לנו הדבר הזה אבל במתני' דבסמוך קתני בראשונה ברישא שקלקול המשואות עשו אותו מעשה וקלקלו ממש כדמפורש ברש"י ז"ל שהשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש להטעות את ישראל וכו' ולכן ג"כ לא הוצרך ג"כ התלמוד לפרש קלקול המשואות כדמפרש קלקול העדים ועוד משום שהמשואות הוא דבר של פרהסיא ואפשר שלזה כיון רש"י במה שפי' משקלקלו המינים מפ' בגמ' ע"כ כלומר זה הוצרך לפרש בגמ' משום שלא היה אלא פעם אחת ובפני ב"ד בלבד וגם שלא בא לידי גמר קלקול כדכתיבנא:

משלחין עמו אחד להעידו: ואותו אחר נמי מחללין עליו את השבת כדפרישית לעיל ס"פ ראשון תוס' ז"ל: ובבבלי מפ' דמאי אחר דקתני זוג אחר דחד לא מהימן וכן נמי אותו דקתני במתני' מפ' רב פפא בגמ' דר"ל אותו הזוג והקשו תוס' ז"ל מאי קאמר אני יכול לומר אחד מאותו הזוג ע"כ:

משקלקלו המינים: הם הבייתוסים ששכרו עידי שקר להטעות את חכמים שאירע יום שלשים של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו והבייתוסים מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהם דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד שראו את החדש היום וכו' כדאיתא בגמ'. והקשו תוס' ז"ל וא"ת ומה מרויחין והלא מתקלקלין לענין פסח וי"ל דלא חשיבי ליה קלקול משום דדרשי אתם ואפי' מזידין ע"כ: והכא גרסי' המינין ובמתני' דבסמוך גרסי' הכותים וכן הוא ברש"י ובהרמב"ם ז"ל ג"כ:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

א) אם אינן מכירין אותו שאין הב"ד המקדשים מכירין את העד.

ב) משלחין ב"ד שבעירו.

ג) אחר זוג אחר של עדים, שניכרין לב"ד המקדשין.

ד) עמו להעידו שהוא כשר.

ה) משקלקלו המינין הצדוקים ששכרו עדי שקר (כפ"א סי' מ"ה).

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

בבלי כב א | רמב"ם הלכות קידוש החודש ב ב

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי

משנה פתוחה

הסבר המשנה: העדים שהיו באים להעיד על מולד הירח היו מגיעים לבית הדין ומעידים, ואם בית הדין לא מצאו פגם בעדותם, קובעים ראש חודש.

המינים (כיתות של יהודים שכפרו בתורה שבעל פה או בחלקים ממנה וערערו על סמכותו של בית הדין לקבוע את מועד ראש החודש) קילקלו להם, אז תיקנו שאם לא מכירים את העדים, מישהו צריך לבוא להעיד שמכירים את האיש הזה כדי שיוכלו לסמוך על עדותו שראה את מולד הירח ולקדש את החודש.