רש"י על הש"ס/ראש השנה/פרק ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן

על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים



ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כב א (עריכה)


מעשה ועברו יותר מארבעים זוג וכו': שזפר - כך שמו: מתני' אב ובנו שראו את החדש כו':

שאם יפסל - יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן (דף כג:):

גמ' תהא כשרה בכם - ואע"פ שהם אחים:

תהא מסורה לכם - לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש ולא להכשיר קרובים בא:

היכי תנית - מתניתין קמיה דרב מי המכשיר ומי הפוסל:

איפכא - תנינא ר' יוסי אומר אב ובנו וכל הקרובים כשירין אר"ש מעשה בטוביה כו':

א"ל משום הכי - דאפכת דר"ש לרבי יוסי לא אמר לך מידי כי אמרת הלכה כרבי (יוסי) דהיינו דר' (שמעון): מתני' אלו הן הפסולין כו':

בקוביא - חתיכות של עצם שמשחקין בערבון ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנין מדרבנן דמדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב (שמואל ב כג) ויגזל את החנית מיד המצרי:

ומלוי ברבית - לא גזלן דאורייתא הוא למפסליה משום אל תשת עד חמס (שמות כג) דהא מנפשיה יהיב ליה:

מפריחי יונים - היינו נמי כעין קוביא אי תקדמיה יונך ליוני:

וסוחרי שביעית - עושין סחורה בפירות שביעית דרחמנא אמר (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה (ע"ז סב.) ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון חשדום להיות מעידים שקר ע"י ממון ושוחד:

והעבדים - פסולי דאורייתא הוא ק"ו מאשה כדאמרן בב"ק (דף פח.):

גמ' הא אשה כשרה לה - כגון להעיד על מיתת אדם להשיא את אשתו ועל סוטה שנטמאת בסתירה שלא תשתה:

לעדות אשה - להתירה להנשא ודוקא גזלן דדבריהם אבל גזלן דאורייתא דחציף לעבור בפרהסיא לא הכשירו חכמים לעדות אשה ואע"פ שהכשירו את העבד ואת האשה דפסולי דאורייתא: מתני' מי שראה את החדש כו':

מרכיבין אותו - אף בשבת:

ואם צודה להם - אם יש אורבים בדרך כמו ואתה צודה את נפשי (שמואל א כד) והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים:

פרק שני - אם אינן מכירין

מתני' אם אין מכירין אותו - אם אין ב"ד מכירין את העד אם נאמן וכשר הוא:

משלחין - ב"ד שבעירו אחר עמו. להעיד עליו לפני ב"ד הגדול (שבמקדש) את החדש:

משקלקלו הבייתוסים - מפרש בגמרא: גמ'


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כב ב (עריכה)


וחד מי מהימן - להכשירו לזה בחזקת נאמן:

מעשה שבא - העד לפני ב"ד בשבת להעיד על החדש:

ועדיו עמו - להחזיקו נאמן:

חד מי מהימן - לעדות החדש:

משפט כתיב ביה - כי חק לישראל הוא משפט וגו':

באושא - כשישבה סנהדרין שם ושם היו מקדשין את החדש:

משום כבודו דרבי נהוראי - שהרי לא הוזכר ר' נהוראי אלא ללמוד ממנו שאדם גדול כמותו נהג היתר בדבר ואין כבודו שנביא את ראיותינו אף מחבירו הקטן ממנו:

סהדא אחרינא הוה באושא - המכיר את העד הזה:

מספיקא - שמא אין אותו העד בביתו:

להטעות את החכמים - שאירע יום ל' של אדר בשבת ולא נראה חדש בזמנו והבייתוסין מתאוין שיהא יום ראשון של פסח בשבת כדי שתהא הנפת העומר באחד בשבת ועצרת באחד בשבת לפי שהן דורשין ממחרת השבת יניפנו ממחרת שבת בראשית כמשמעו ושכרו שני בני אדם להעיד שראו את החדש היום:

אחד משלנו - ולא הכירוהו:

מאתים זוז נתונים לך במתנה - ותהא רשאי לעכבן ואע"פ שלא השלמת תנאי שלך לשוכרך דיש רשות לב"ד לקנוס ממון ולעשותו הפקר כדאמרינן ביבמות (דף פט:) מנין שהפקר ב"ד הפקר שנאמר וכל אשר לא יבא לשלשת הימים וגו' יחרם כל רכושו וגו' (עזרא י):

ימתח על העמוד - למלקות כדאמרינן במסכת מכות (דף כב:) כופת שתי ידיו על העמוד:

מתני' בראשונה היו משיאין משואות - לאחר שקדשו החדש ולא היו צריכין לשכור שלוחים לשלוח לגולה להודיע כי המשואות מודיעים אותן:

משקלקלו הכותים - והשיאו גם הם משואות שלא בזמן החדש להטעות ישראל וב"ד לא היו משיאין משואות אלא בחדש שנתקדש ביום ל' כדאמרינן בפירקין וכשלא היו משיאין לערב של יום ל' הכל יודעין שהחדש מעובר ופעם אחת עיברו ב"ד את החדש ולא השיאו משואות לערב ל' והכותים השיאום בהרים שלהם והטעו את בני הגולה לעשותו חסר:

כלונסות - פירטק"י בלע"ז:

ארוכים - כדי שיראו למרחוק:

וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן - כל אלו מרבים שלהבת:

וכורכן במשיחה - לונצ"י בלע"ז קושרם בחוט של משיחה בראשי הכלונסיות:

ומאין היו משיאין משואות - מה שם ההרים:

מהר המשחה - מתחילין הוא הר הזיתים שלפני ירושלים עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא: לחוורן וכו': את הגולה בני בבל אנשי פומבדיתא והמה מודיעין לכל בני מדינת בבל:

כמדורת אש - מפרש בגמרא מדורת אש לשון היסק גדול:

גמ' לקדשו - להודיען שנתקדש:

לאור עיבורו - לערב יום שלשים נגהי ל"א יום שלשים קרוי יום עיבורו כדאמרינן לעיל (דף יט:) על שני אדרים שמקדשין אותם ביום עיבוריהם ועל שם שממנו מעברין את חדש היוצא קרוי יום עיבור:

ר"ח חסר - ר"ח הנקבע ביום שלשים שהחדש היוצא נמצא עכשיו חסר:

שחל להיות בע"ש - ולא נוכל לחלל שבת לאורו להשיא משואות ונשיא אותם למ"ש:

ואי אמרת - שנהא רגילין בין אחסר בין אמלא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כג א (עריכה)


אתו למיטעי - השתא בני הגולה אמרי כו' אבל השתא דלא עבדינן אלא אחסר כי עבדינן למוצאי שבת ידעי דחסר הוא:

ועבדינן אמלא - ואנן רגילין לעשות כל שאר המלאין:

מידע ידעי דחסר הוא - ומחמת איסור שבת שאירע בליל משואותיו נמנעו מלהשיא:

דאיתנוסי - בשכרות של משתה השבת:

וליעביד אמלא ולא אחסר - וכי מקלע ר"ח חסר בערב שבת ולא עבדינן מידע ידעי דחסר הוא ולא תלו בשכרות אלא במידי דשכיח דכל חדשים חסרין לא עבדינן והא נמי לא עבוד:

אמר אביי משום ביטול מלאכה כו' - ולא גרסינן גזירה אי אמרת נעביד אמלא ולא אחסר אין לך ר"ה שאין מתבטלין בני הגולה ממלאכה שני ימים יום ל' שמא היום ר"ה ויום שלשים ואחד שמא עיברו את החדש והיום ר"ה אבל כי עבדינן משואות אחסר לאור יום ל' ידעי שביום שלשים נקבע ויעשו מלאכה למחר ואין בטלין שני ימים אלא במעובר: כיצד היו משיאין כו':

אמר רב אדרא - כך שם האילן כדאמרינן במסכת ביצה (דף טו:) יטע בהן אדר:

תורניתא - פיניי"א בלע"ז:

ברתא - בוס"ו בלע"ז:

שאגא - ש"פ בלע"ז:

בוטמי - אולמ"י בלע"ז:

בלוטי - צירקוו"ה בלע"ז שגדילין בו פירי שקורין גליאנד"ה:

כסיתא - מין עץ העולה בקרקע הים ושמו קוראל"ו:

ערי - לויר"ו שם האילן ואת פריו קורין ביי"ש:

דולבי - קשטאניי"א:

וצי אדיר לא יעברנו - לנחל שעתיד לצאת מבית המקדש:

זו בורני גדולה - ספינה שקורין דרומונ"ט:

היכי עבדי - אותה בורני גדולה למאי עבידא:

חלא - חול:

עד דשכנא - שוליה שוכנים בקרקעית הים ועודנה נראית למעלה מן המים דבמקום שהאלמוגים גדילים בים אין הים עמוק כל כך:

בר אמוראי - מלומד לשוט בנהרות:

וקטר אטוני דכיתנא - חבילי פשתן שהן קשין לינתק וקושר ראשו אחד בשורש האילן וראשו אחד בבורני:

ושקלי - הנך גברי חלא דספינתא ושדו לאבראי והיא עולה מתוך המים ועוקרת שרשי האילן:

פרוותא - פורט"ו בלע"ז ובלשון משנה נמל:

מסקן מרגנייתא - מקרקעית הים על ידי בר אמוראי:

ומקרייא פרוותא דמשמהיג - אותה של פרסיים נקראת נמל של מלוכה:

ונקיתי דמים לא נקיתי - אם באתי לנקות את העכו"ם משאר עונות לא אנקם מדמם של ישראל:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כג ב (עריכה)


אף חרים וכייר וגדר - היו משיאין המשואות בראשי הרים שלהן:

ביני ביני - דהנך דמתני' הוו קיימין הנך:

באידך גיסא - א"י לצד בבל שני צדדים של א"י נמשכין לצד בבל:

בין כל אחת ואחת - דהנך דמתניתין:

איסתתום דרכי - ואחזו ההולכין דרך עקלתון:

בסירים - קוצים:

מתני' חצר גדולה היתה בירושלים כו' כל העדים מתכנסין - ביום השבת שחללוהו לבוא ולהעיד:

לא היו זזין משם - לפי שיצאו חוץ לתחום והיוצא חוץ לתחום אין לו אלא ד' אמות:

מן הנהר - שהוא גדל פתאום ושוטף את בני העיר ואת הילדים:

גמ' ויעזקהו - סייגו בגדר אבנים סביב סביב בעיגול כמו טבעת:

לישנא דצערא - על שם שאסורין כאלו בזיקין שאין זזין משם כל היום:

סעודות גדולות - אלמא לא הוה להו צערא:

מתני' כיצד בודקין את העדים כו' לפני החמה - החמה הולכת לעולם ממזרח לדרום ומדרום למערב וממערב לצפון שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון והלבנה אינה נראית ביום שלשים לעולם אלא סמוך לשקיעת החמה שמתוך שהיא דקה וקטנה אינה נראית בעוד שהחמה בגבורתה מדלא קתני למזרחה או למערבה שמע מינה אין נראית להם בדרום וקא ס"ד שהיו שואלין את העדים אם ראוה מהלכת לפני החמה או לאחריה לצפונה של חמה ראיתם אותה או לדרומה של חמה ובגמרא פריך לפני החמה היינו לצפונה שהרי אין נכון לבדוק ולשאול אם לדרומה אלא בזמן ששניהן החמה והלבנה במערב שאם הם בדרום אינה יכולה להיות לא לצפונה ולא לדרומה אלא או למזרחה או למערבה וכשהן במערב אם לפני החמה היא זהו לצפונה שהרי לצד צפון הם הולכין ואם לאחריה היא הרי זה לצד דרום:

כמה היה גבוה - מן הארץ לפי ראיית עיניכם:

לאין היה נוטה - ראשי הפגימה לאיזה צד נוטין לצד צפון כזה ( ] או לצד דרום כזה [ ):

אם אמר לפני החמה לא אמר כלום - מפרש בגמרא:

גמ' היינו לפני החמה היינו לצפונה - הא חדא מילתא היא כדפרישית לעיל:

פגימתה לפני החמה - פונה לצד החמה או לצד אחר ועלה קתני סיפא אם אמר לפני החמה לא אמר כלום דמעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה:

דלא לימרו עובדיה - העובדין את החמה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כד א (עריכה)


גירי קא משדייא - החמה הזאת חצים היא יורה להלחם בכופרין בה שהיורה בקשת נותן פגימת הקשת לצד פניו:

כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים - בימות החמה כגון ביום ארוך של תקופת תמוז חמה שוקעת לסוף מערב לצד צפון כדתניא בעירובין (דף נו.) חמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון חמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר זהו פני דרום ניסן ותשרי חמה יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב תקופת ניסן היום והלילה שוין חמה יוצאת בחצי מזרח ומהלכת חצי מזרח וכל דרום וחצי מערב ושוקעת ובלילה סובבת למעלה מן הכיפה חצי מערב וכל צפון וחצי מזרח וזורחת ולמחרת התחיל היום להיות זורח מעט מכנגד חצי מזרח לצד צפון ושוקע להלן מחצי מערב לצד צפון וכן כל יום ויום נמשכת מעט בין בזריחה בין בשקיעה וכשמגיע יום תקופת תמוז היא זורחת בקרן מזרחית צפונית ומהלכת ג' רוחות ושוקעת בקרן צפונית מערבית ומשם ואילך הימים מתמעטין והחמה נמשכת מעט מעט בזריחתה ובשקיעתה לצד דרום וכשמגיע תקופת תשרי יוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב והיום והלילה שוין ועוד מושכת והולכת לצד דרום עד תקופת טבת ואותו היום יוצאת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן דרומית מערבית ומשם ואילך נמשכת לאחוריה לצד צפון לזריחתה מרבה הילוכה לצד צפון מעט ושוקעת וכן תמיד עד תקופת ניסן שיוצאת בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב נמצאת בימות החמה מהלכת רוב רוח מערבית לפני שקיעתה ופעמים כולה וכל ימות הגשמים אינה מהלכת אלא מיעוט מערב ופעמים שאינה נכנסת בו אלא דבר מועט והלבנה לעולם בחידושה בקרן מערבית דרומית הלכך בימות הגשמים שאין החמה נכנסת למערב אלא בשקיעתה הלבנה קודמת לתוך המערב נמצאת לבנה בצפון ובימות החמה שהחמה במערב הרבה היא קודמת הלבנה ברוב החדשים לצד צפון נמצאת לבנה בדרום:

אבל מצטרפין לעדות אחרת - אחד מהן מצטרף עם עד אחר שיאמר כמותו:

ראינוהו במים - תוך נהר או מעין ראינו דמותה של לבנה:

בעבים - יום המעונן היה וראינוה מאירה דרך עוביו של עב:

עששית - קנדיל"ה בלע"ז:

כל הכי חזו ואזלי - בתמיה מאחר שראוהו למה לא יעידו וכי לעולם הם צריכים לראותו:

מדעתנו - כדי להעיד עליו:

כוביתא דעיבא - עיגול של עב לבן: מתני' ראש ב"ד אומר מקודש כו':

גמ' מקראי קדש - תרי זימני משמע: ר' אלעזר בר' צדוק אומר כו':

בזמנו אין מקדשין אותו - שאינו צריך חיזוק:

מעובר אין - דמשמע משחשיכה נתעבר:

אבל מקודש לא - קתני הרי זה מתקדש למחר:

מעובר איצטריכא ליה - כלומר לעולם למחר בעי קידוש והאי דלא תנייה משום דאיצטריכא לאשמועינן מעובר:

דהואיל ובזמנו ראוהו - סד"א לא ליעברוה ואי תנא הרי זה מתקדש למחר הוה אמינא לעולם מיומא קמא מתקנינן מועדותיה: מתני' דמות צורות לבנה:

גמ' לא תעשון אתי - צורות העומדים אתי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כד ב (עריכה)


של חמשה - נרות:

ושל ששה - נרות:

ואפילו של שאר מיני מתכות - לפי שכיוצא בהן כשירה לפנים כדתניא (מנחות דף כח:) ועשית מנורת כלל זהב טהור פרט מקשה תיעשה חזר וכלל מה הפרט מפורש של מתכת אף כל של מתכת:

אף של עץ לא יעשה - שכיוצא בה כשירה לפנים דר' יוסי בר' יהודה דריש ליה לקרא ברבוי ומעוטי מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט חרס והכי מפרש לה במנחות (שם):

כדרך שעשו מלכי בית חשמונאי - כשגברה ידם על היונים והוציאום מירושלים וטיהרו את המקדש והיו עניים ולא יכלו לעשותה של זהב:

בבעץ - שטיינ"ו בלע"ז:

דמות ארבעה פנים - לגוף אחד כעין חיות הקדש דהיינו אתי שכסא כבוד רכוב עליהן:

פרצוף אדם לחודיה תשתרי - שהרי הוא אחד מהן בחיות ואפ"ה אמר עד דאיכא כולהו בהדי הדדי:

שבמדור העליון - ברקיע שביעי דדייקינן אתי אבל חמה ולבנה וכוכבים ומזלות במדור התחתון הן ברקיע השני כדאמרינן במסכת חגיגה (דף יב:):

שלשול - תולעת:

אפיקים - מוצאי מים ביברי"ש בלע"ז:

אחרים - נכרים:

והא רב יהודה - שהיתה לו צורה בטבעתו ואחרים עשאוה וא"ל שמואל דנישקליה מיניה:

סמי עיניה - כלומר השחת צורתו:

ומשום חשדא - שלא יאמרו ע"ז היא לו:

אסור להניחה - באצבעו:

ומותר לחתום בה - שחתימתה שוקעת:

וכשחותמה שקוע - חתימה בולטת חותמה בולט המתכת חרות סביב סביב והצורה עומדת כמות שהיא חותמה שוקעת שהצורה חקוקה וחרותה במתכת:

דשף ויתיב בנהרדעא - מקום הוא ויש פותרין שחרב וחזר ונבנה ותמיד היתה שכינה מצויה שם ויכניה וגלותו בנאוהו שנשאו עמהם מאבני ירושלים ועליהם נאמר (תהלים קב) כי רצו עבדיך את אבניה:

אנדרטא - צלם דמות המלך:

והא ר"ג יחיד הוה - וניחוש נמי לחשדא: מתני' מעשה שבאו שנים כו':

ראינוהו שחרית במזרח - את הישנה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כה א (עריכה)


וערבית במערב - את החדשה:

עדי שקר הם - דקיימא לן (לעיל דף כ:) עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כך פירשו רבותי ולבי נוקפי מדקתני בברייתא פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ואין לשון ביאת ארוכה וקצרה נופל כאן שהרי מתוך קוטנה הישנה היא נכסית מבני מערב כשהיא במזרח לפני חידושה ונראה לי דעל החדשה העידו ועדי שקר דקאמר רבי יוחנן בו נורי לפי שאינה ממהרת לרוץ בי"ב שעות שביום מתוך המזרח לתוך המערב וע"ז קאמר פעמים שבא בדרך ארוכה ושוהה לבא:

ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו - ביום שלשים:

וליל שלשים - שהיו מצפין ב"ד והעם שתהא מגולה ויראוה מאחר שהעדים ראוה ביום לא נראה להם:

רואה אני את דבריך - לעבר את החדש:

הלך ומצאו - הלך ומצאו ר"ע לר' יהושע מיצר על שהנשיא גזר עליו לחלל יום הכפורים:

אשר תקראו - בקריאת בית דין תלאו הכתוב:

בא לו - ר' יהושע אצל רבי דוסא:

למה לא נתפרסמו שמותן כו' - שאם בא אדם לדון אחר בית דין שבימיו ולומר וכי בית דין זה כמשה ואהרן כאלדד ומידד אומרים לו שמא חשוב הוא כשלשה מן השאר שלא נתפרשו שמותם:

גמ' דחזי' לסיהרא - ישנה:

שקל קלא - פיסת רגבים מוט"א בלע"ז:

לאורתא בעינן לקדושיך - צריכין אנו לעשות הלילה יום טוב של ראש השנה לחסר את אלול ולאיים על העדים לומר ראינוהו בזמנו לקדשו למחר ואף על פי שלא ראוהו לפי שהיה עיבור החדש דוחה את יום הכפורים אצל שבת:

ואת קיימת הכא - ואם תהא נראית ערבית שוב לא יקדשו את החדש למחר כדאמרן לעיל פרק קמא (כ:) צריך שיהא לילה ויום מן החדש שאם נראית הישנה לאור כ"ט אין מקדשין מחר את החדש:

זיל לעין טב וקדשיה - דואג היה שלא ירננו עליו בני עירו כשיקדשנו למחר לפי שראו הישנה כל יום כ"ט וסלק תלונותם מעלי ומורי פירש שגזרו גזרה במקומו שלא יקדשו את החדש:

דוד מלך ישראל - נמשל כלבנה שנאמר בו (תהלים פט) כסאו כשמש נגדי כירח יכון עולם:

(ונראית דמות לבנה. בעשרים ותשעה): שידעו שלא קדשו בית דין את החדש - שאין מספידין ביום טוב:

אתם אתם אתם - שלשה זמנין כתיב אשר תקראו אותם בפרשת שור או כשב וקרי ביה תקראו אתם:

שוגגין - מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר וטועין:

מוטעין - על ידי עדי שקר:

שלא יאמר אדם - על בית דין שבימיו וכי פלוני ופלוני כמשה ואהרן שאשמע לו עכשיו שלא נתפרשו אמור לו אם אינו כמשה ואהרן הרי הוא כאחד משאר זקנים שאינך יודע מי הם:

ואומר ה' אשר עשה את משה ואת אהרן - שמואל הנביא אמר לישראל הקדוש ברוך הוא עשה לכם נסים על ידי ששה זקנים הללו משה ואהרן ירובעל ובדן ויפתח ושמואל:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: ראש השנה כה ב (עריכה)


ואומר - בספר תהלים משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו קוראים אל ה' והוא יענם הרי ששקל הכתוב שמואל עם משה ואהרן ובכתובים הראשונים כתוב ירובעל בדן ויפתח עם משה ואהרן ושמואל שלשה קלים עם שלשה חמורים:

הא אין לך לילך כו' - הרי לימדך הכתוב כאן שאין לך לבקש אלא שופט שהיה בימיך:

אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה - כי לא מחכמה שאלת על זה לפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שאי אפשר שיהו אחרונים כראשונים:

פרק שלישי - ראוהו בית דין


מתני' ראוהו בית דין וכל ישראל ונחקרו העדים - מפרש בגמרא אי נמי נחקרו העדים:

ראוהו בית דין בלבד - שאין מי שיעיד אלא הם ולאו ארישא קאי בסמוך לחשיכה אלא שהיה שהות לקדש:

יעמדו שנים ויעידו בפניהם - ואע"פ שכולן ראוהו ובגמרא פריך לא תהא שמיעה גדולה מראייה:

ויעידו בפניהם - השנים:

שאין היחיד נאמן - לומר מקודש בפני עצמו לכך צריך להושיב מחביריהן אצלו:

גמ' למה לי למיתני כל ישראל - הרי ראוהו בית דין:

איפרסמא ליה מילתא - דביום שלשים נראה לקדשו:

נחקרו העדים למה לי - חקירתן אחרי שהכל ראו:

למה לי למתנייה לחקירה כלל - כיון דאשמועינן דכי ראוהו בית דין וכל ישראל אפילו הכי מעברין ליה כל שכן נחקרו העדים:

סלקא דעתך אמינא - היכא דאיכא חקירת עדים ביום תו לא ניעברוה אלא יגמרו הדבר בלילה ויקדשוהו ביום שלשים לענין תיקון המועדות:

משפט - היינו תחילת דין:

כי חק הוא - בקידוש החדש דרשינן ליה בפ' קמא (דף ח:):

משפט ביום - נפקא לן בסנהדרין (דף לד:) מוהיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות כו':

ואמאי - יעמדו שנים ויעידו הלא ראוהו כולן יקדשוהו בראייתם דלא תהא שמיעה ששומעין מפי עדים גדולה מראייה דהא גבי עדות החדש לא כתיב עדות אלא כזה ראה וקדש:

שראוהו בלילה - הלכך למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו:

למימרא דעד נעשה דיין - מי שראוי להיות עד בדבר נעשה דיין ואלו כולן ראוים להיות עדים שהרי כולם ראוהו: