מהרש"א על הש"ס/ראש השנה/פרק ב

כב.

בד"ה אלו הן כו' כדפריך בפ' בתרא כו' ע"פ הירושלמי והעבדים כו' עכ"ל כצ"ל:

כג.

בד"ה ד' מיני ארזים כו' שאין בהן ד' על ד' ומשני מאי ארז כו' כצ"ל:

בד"ה עץ שמן כו' זית הוא דכתיב בעזרא צאו כו' כצ"ל:

כג:

בד"ה כמה הוו כו' דרצועה נפקא לא"י כו' חוץ מבבל כו' עכ"ל לשון מגומגם הוא וע"כ ר"ל דרצועה יוצאה מא"י עד ט"ו יום עד פרת בתוך בבל ור"ל מחוץ חוץ לגבול וק"ל:

בא"ד ועוד הרי ירדן מן המזרח מהלך יום כו' עכ"ל. הכי איתא לקמן בפרק יו"ט כרם רבעי היה עולה לירושלים מהלך יום לכל צד כו' וירדן מן המזרח וק"ל:

בד"ה לא היו זזים כו' שהיוצא חוץ לתחום כו' בפרק מי שהוציאוהו נתנוהו כו' דחשיבא כר"ה כו' כצ"ל:

בא"ד. עוד תנן כו' הנותן עירובו בתוך עיבורה של כו' עם עיבורה כד' אמות כו' עכ"ל. בתוס' ישנים זו הראיה אינה ודו"ק:

בד"ה שיהו מהלכין כו' משום דבהך לא קשה לן מידי כו' עכ"ל. ר"ל דמשום הכי לא חשיב הך דהכא התם משום דלא קשה לן מידי כיון דמתני' היא הכא וליכא טעמא אחרינא דאכל הני דהתם פריך לה הכי תנינא ומשני לה שפיר דאיצטריך למיתנינהו משום דאיכא טעמא אחרינא ויש מגיהין משום דבהנך לא קשה כו' וק"ל:

בד"ה או דלמא כו' וא"ת כיון דאיסור שבת עלייהו האיך יוצאין מחצר לחצר כו' עכ"ל. הך קושיא בת"י אינו גם קשה מי הכריחם לומר שהיו יוצאין מחצר לחצר דהא לא קתני אלא חצר גדולה היתה כו' ולא היו זזין משם כו' ויש ליישב דבריהם בדוחק לפירושם דהכי קמבעיא אי אותו מקום צר להם דהיינו שלא היה החצר זה פתוח לחצרות אחרים או שהיה מרווח שהיו חצרות אחרים פתוחים לה ואהא קשיא להו ואם תאמר כיון דאיסור תחום שבת עלייהו האיך יוצאין מחצר כו' ודו"ק:

כד.

בפיסקא כמה היה גבוה ולאן היה נוטה כו'. יש לדקדק בהך פיסקא דמייתי עלה תנא חדא לצפונה דבריו כו' דהיינו פירושא דרישא דמתני' לצפונה או לדרומה ודוחק הוא לומר הא דקתני ולאן היה נוטה הוא פירושא דלצפונה או לדרומה דא"כ לא היה מפסיק תנא דמתניתין במלתיה דלצפונה או לדרומה ובפירושים דהיינו ולאן היה נוטה בכמה היה גבוה גם ברייתא דת"ר אחד אומר גבוה ב' מרדעות כו' ה"ל לאתויי מעיקרא הכא גם נראה מפרש"י ומפי' הרמב"ם ומפי' הרע"ב דלאן היה נוטה לא קאי אלצפונה או לדרומה אלא שהוא מלתא באנפיה נפשיה דהיינו אראשי הפגימות מהלבנה להיכן נוטה דבחידושה לעולם הפגימות כלפי מזרח כמ"ש התוספות דהיינו פגימותיה מאחוריה לפי דרך הלוכה וזה שפי' רש"י ראשי הפגימות לאיזה צד נוטין לצד צפון (כזה) או לצד דרום (כזה) והיינו כשהיא נראית בתחלת חידושה לצד מערב דאם אומר העד שראה פגימותיה לצד דרום יפה כיון בתחלת חידושה ואם אומר שראה פגימותיה לצד צפון לא ראה אותה בתחלת חידושה רק הישנה ראה ולפי זה הך פיסקא אין כאן מקומה אלא לקמן גבי הא דת"ר אחד אומר גבוה כו' ודו"ק:

שם. רבי אלעזר בר"ש אומר בין כך ובין כך אין כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה תני חדא כו' קיימין ק"ל דדריש ר"י לעיל כו' דבשני גלגלים הם חמה ולבנה כו' כצ"ל:

בד"ה כדמות שמשיי בהיכל כו' ובד"ה אכסדרה כו' והא דקתני אכסדרה תבנית כו' שלא היה במילואה כו' כצ"ל:

כד:

בד"ה חוץ מפרצוף כו' ומוקי לה בעושה ולפי זה מותר כו' לדרוש לא תעשון אותי וכן תניא לקמן כו' כצ"ל:

בד"ה לא תעשון כו' אסור להשלים לארבע פנים כו' כצ"ל:

בד"ה ראינוהו כו' קודם שש שעות אין כח בעין לראות את הישן נראה ישן כו' מן הגדולות פעמים מכסיא פורתא כגון כו' כצ"ל:

כה.

בפרש"י בד"ה למה לא כו' חשוב הוא כשלשה מן השאר כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה לאורתא כו' קיימת הכא תימה הא שפיר אפשר כו' עכ"ל כצ"ל: