משנה ראש השנה א ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק א · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שראה את החודש ואינו יכול להלך, מוליכין מ אותו מא על החמור, אפילו במיטה.

ואם צודה להם, לוקחין בידם מקלות.

ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידם מזונות, שעל מהלך לילה ויום מג מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש, שנאמר (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי מד יי אשר תקראו אותם במועדם".

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

מי שראה את החודש ואינו יכל להלך מוליכין אותו על החמור ואפילו במיטה ואם צודה להן לוקחין בידם מקלות ואם הייתה דרך רחוקה לוקחין בידם מזונות שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאים לעדות החודש שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם (ויקרא כג ד).

פירוש הרמב"ם

מי שראה את החדש ואינו יכול להלך מוליכין אותו כו': כבר בארנו לך בפרק ששי [הלכה א] מפסחים כי בכל מקום שיבא מלת מועד רוצה בו אפילו בשבת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואם צודה להם - אורב מב. כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה (שמואל א כד):

שנאמר אלה מועדי ה' - וכל מקום שנאמר מועד במועדו, דוחה את השבת:

פירוש תוספות יום טוב

מוליכין אותו על החמור. אף בשבת. רש"י. וכתב רמ"י ז"ל בפירושו להלכות קידוש החדש פרק ג' דידוע הוא שאין איסור שביתת הבהמה חמור כאיסור שביתת האדם אלא כדי להקל באיסור אמרו כן ע"כ. [ולחלוק על המפרש דהתם כתב כן שהמפרש פי' שאע"פ שהמוציא אדם חי שאינו כפות במטה פטור לפי שהמטה טפילה לו ה"מ כשנשא אדם. אבל לענין משא בהמה הרי האדם החולה והמטה משוי הם ואסור להוציאם על הבהמה בשבת. ואני בחיבור פרשת החדש שחברתי בס"ד על ה' קידוש החדש כתבתי שאני אומר דלא כדברי זה ולא כדברי זה שודאי שמה שמרכיבין על החמור הוא להקל באיסור. אבל שנושאין אותו במטה אינו להקל האיסור דחולה ככפות דמי כמ"ש הרמב"ם פי"ח מהלכות שבת וכ"כ התוס' בר"פ י"ט דשבת ולפיכך חייב על המטה וקמ"ל דלעדות החדש שרי והרי דלא כהמפרש דמחלק בין שביתת אדם לשביתת בהמה וקמ"ל אפי' איסור חמור שרי הכא ולא כרמ"י [שכתב] דלהקל האיסור אמרו ומשמע דר"ל דהכל להקל. ועיין לקמן בד"ה אפילו במטה כו']:

אותו. דאע"ג דיחיד הוא מחלל השבת שמא יצטרף עם אחר כדתנן במשנה ו' לענין אב ובנו. ועיין רפ"ב. ומה שהקשה המפרש להלכות ק"ה דהאיך מחללין על הספק. והא תנן נולד בין השמשות נמול לתשעה [בפי"ט ממסכת שבת משנה ה'] תירץ רמ"י ז"ל דתקון מועדות שאני תדע שהרי מכשירי מילה אין דוחין [כדתנן שם ר"פ] והכא אפי' מכשירין דוחין כגון להרכיב החולה כו' וליקח מזונות וכלי זיין והכל משום תקנת המועדות ע"כ. וה"ה בכל ר"ח מפני הקרבן בזמן שבה"מ קיים. וטעמא רבה איכא לחלק דזוהי מצוה על כל ישראל בכללן כאחת. והמילה עכשיו בשעת הדחייה אינה אלא מפני יחיד הנימול. ועוד שהיא תוכל להתקיים למחרתו:

אפילו במטה. דאע"ג דתנן בפ"י דמסכת שבת משנה ה' דהנושא את החי כו' פטור אף על המטה. ה"מ חי דאינו כפות כמ"ש הר"ב שם. אבל חולה ככפות דמי וחייב. כמ"ש הרמב"ם בפרק י"ח מה"ש וכבר כתבתי כן בשם התוס' רפי"ט דשבת והלכך מטה נמי משוי היא על הבהמה וקמ"ל דאפ"ה מחללין:

ואם צודה כו'. פירש הר"ב אורב כו' ומסיים רש"י והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים ע"כ. ועיין משנה ב' פ"ב:

שעל מהלך לילה ויום וכו'. ואם היה ביניהן יתר על כן לא ילכו שאין עדותן אחר יום שלשים מועלת שכבר נתעבר החדש. רמב"ם רפ"ג מהק"ה ועיין שם בדברי המפרש:

[מחללין את השבת. עיין בר"פ דלקמן]:

שנאמר אלה מועדי ה'. וראש חודש נמי אקרי מועד [כמ"ש בס"ד במשנה ד' פ"ק דשבועות] והיינו דתנן לעיל במשנה ד' דעל כולן מחללין כו'. תוספת דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(מ) (על המשנה) מוליכין. אף בשבת. רש"י. וכתב רמ"י ז"ל דידוע הוא שאין איסור שביתת הבהמה חמור כאיסור שביתת האדם אלא כדי להקל באיסור אמרו כן כו' אבל מה שנושאין אותו במטה אינו להקל דחולה ככפות. ועתוי"ט:

(מא) (על המשנה) אותו. דאע"ג דיחיד הוא מחלל השבת שמא יצטרף עם אחר:

(מב) (על הברטנורא) והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים. רש"י:

(מג) (על המשנה) ויום. ואם היה ביניהן יתר על כן לא ילכו שאין עדותן אחר יום ל, מועלת שכבר נתעבר החודש. הר"מ:

(מד) (על המשנה) מועדי. ור"ח נמי איקרי מועד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שראה את החדש וכו':    ראש פ"ג דהלכות קדוש החדש וסי' ד':

ואם צודה להם כו':    וכתב בתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקכ"ג דגרסי' בירוש' א"ר יצחק דברה תורה בכל לשון והאיש משתאה לה כל גרב שמחזיק סאתים ואם צודה להם לוקחים בידם מקלות ושלשה עניינים אמר ולפי שאמרה המשנה לשון זה ושהא בא בכל מקום בענין אחר א"ר יצחק כן כי לשון צודה ברוב המקומות לשון ציד אמר שהתורה ג"כ אינה נמנעת מלומר דבר בלשון שמשמעו ענין אחר כמו והאיש משתאה לה שבכל מקו' אותו לשון מלשון שואה ושאיה יוכת שער ועכשיו דברה תורה באותו לשון בענין עיכוב והמתנה כתרגומו וגברא שהי בה מסתכל ויש מתרגמינן וגברא שהי והכל מלשון המתנה וממנו למדו חכמים שלא להמנע מלומר בלשון זר וכמו שאמרו כל גרב שהוא מחזיק סאתים ולשונו המורגל מאו גרב או ילפת והיה להם כאן לומר כל חבית או כל כלי ומה שאמרו שלש מאות גרבי יין ושלש מאות גרבי שמן אינו בענין זה שהיין והשמן שהזכירו עמהם מגלים עליהם וכן כאן שאמרו צודה להם היה להם לומר אם היה להם אורב או כענין זה או לשון אחר מענין זה ואפ"ה לא נמנעו מלהוציא הענין בלשון זה זהו מה שאני מפרש בו עד שנשמע בו טוב מזה ע"כ:

שעל מהלך:    הוא נתינת טעם למאי דקאמר בכולה מתני' ואיתה בירוש' ס"פ טרף בקלפי וס"פ שני דמגילה:

מחללין את השבת:    עדים שראו את החדש ואפי' עדים המעידין עליהם כשאין ב"ד מכירין עדי החדש מחללין את השבת להעיד עליהם כדמוכח לקמן ר"פ שני שהלך ר' נהוראי אצל העד באושא להעיד עליו תוס' ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מב) מי שראה את החדש הלבנה החדשה.

מג) מוליכין אותו על החמור אפילו בשבת משמע, אבל ביכול לילך הלוך עדיף (ב).

מד) אפילו במטה אף דמדהעד חולה, הו"ל כאילו הוא כפות במטה, דחייבינן נושאיו (כשבת פ"י מ"ה) אפ"ה שרי.

מה) ואם צודה להם מצדוקים שארבו לעכב העדות, כדי להטעות החכמים.

מו) שעל מהלך לילה ויום אבל ביותר לא, דאין חודש פחות מכ"ט יום ולא יותר על ל' יום. ואם ראו העדים הלבנה החדשה סוף יום כ"ט א"כ כשיגיע סוף יום ל' כבר קדשו ב"ד החודש. (ואע"ג דבבאו עדים עד סוף החודש ב"ד חוזרים בהן (כרמב"ם פ"ג מקה"ח י"ח וי"ט). עכ"פ כיון דבדיעבד מהני אפילו הזידו ב"ד לעבר החודש בטעות (כר"ה כ"ה א'). להכי אין מחללין רק כדי לקדשו בזמנו דמצוה לקדש ע"פ ראייה (כר"ה כ' ע"א). ועי' לח"מ רפ"י מקה"ח).

מז) אלה מועדי ה' אשד תקראו אותם במועדם אפילו בשבת (ג).

בועז

(ב) [מכאן נ"ל ראי' חזקה דהילוך בשבת עדיף מרכיבה. אפילו חוץ מי"ב מיל. דהרי מתניתין במהלך לילה ויום מיירי. ודלא כרמג"א (רס"ו סק"ד). ואי"ל שאני חמור דנמוך. דרגלי אדם למטה מי"ט (עי' שבת פכ"ד סי' ג'). וכן משמע קצת מדנקט חמור ולא בהמה סתם. עכ"פ על כרחך רק אורחא דמלתא נקט חמור. דאל"כ כמו דאשמעינן מתניתין הקל הקל בהילוך נגד רכיבה הו"ל לאשמעי' נמי הקל הקל ברכיבת סוס וגמל דעדיף טפי. אלא ש"מ דבכל גוונא הילוך עדיף]:

(ג) ונ"ל דמשום טלטול המזונות לר"ה אצטריך קרא, דאל"כ תחומין דרבנן, ואפי' חוץ לי"ב מיל י"א דרבנן (כא"ח ת"ו)‏[1]. אמנם, אילה"ק מ"ש ממילה דכתיב נמי ביום אפי' בשבת כשבת קל"ב א'. ואפ"ה ספק כגון נולד ביה"ש לא דחי, א"כ ה"נ דלמא דוקא בודאי אין עדים בב"ד מחללין, ולא במסופק, והרי לעיל [מ"ו] אפי' בודאי יש עדים שם מחללין משום ספק שמא יכשלו לע"ל. ואת"ל עכ"פ ספק דאורייתא לא גרע מודאי דרבנן דהיכא דהוי עשה דרבים דחי לאיסור דאורייתא [כברכות דל"ז ב']‏[2], וה"נ עשה דרבים ניהו לקדש ע"פ ראייה. ליתא, דדוקא לעשה דאורייתא דחי עשה דרבנן דרבים דמשחרר עבדו עובר אעשה, אבל ל"ת אין כח ביד חכמים לעקור רק בשב וא"ת (כיבמות דף כ ע"ב), וכ"ש חלול שבת דהוא איסור כרת, דאפילו עשה דאורייתא לא דחי ללאו של כרת (כיבמות ד"ד א'). ותו שבת ויו"ט עשה ול"ת הוא ואין עשה דוחה ל"ת ועשה (כפסחים דפ"ד א'). ונ"ל דהכא שאני דגלי קרא דאפילו ספק ניחל שבתא. דאל"כ, אין לך שום עדות החודש דליחל עלה שבתא, שלא יהא ספק שמא לא יצטרכו שם. להכי לא גמרינן מנה] [ועי' תוי"ט הכא]:

הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

 


תפארת ישראל יכין

  1. ^ נלע"ד שההפניה מוטעית, וכוונתו לטור אורח חיים שצז. - ויקיעורכים
  2. ^ נלע"ד שהכוונה למועד קטן יד ב - ויקיעורך