ברטנורא על ראש השנה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

ארבעה ראשי שנים הן - למלכים. מלכי ישראל מונין להם מניסן. שאם מלך מלך בשבט או באדר, משהגיע ניסן כלתה לו שנה ומתחילין למנות לו שנה שניה. ומקרא נפקא לן דמניסן מנינן להו דכתיב (מלכים א ו) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החודש השני למלוך שלמה על ישראל, מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים , מה יציאת מצרים מניסן מנינן לה , אף למלכות שלמה מניסן מנינן לה. ולמלכי אומות העולם מונין מתשרי, והיינו דתנן לקמן בסמוך באחד בתשרי ראש השנה לשנים, כלומר לשנים של מלכי אומות העולם. ונפקא מינה, לפי שרגילין. למנות זמן שטרות לשנות המלך משנה שעמד בה, משום שלום מלכות. ואם עמד מלך באדר וכתב לו הסופר בניסן שלאחר שלשה עשר חדש , ניסן של שנה שניה, כיון דניסן ראש השנה למלכים, הוה ליה שטר מוקדם ופסול, משום דהאי ניסן של שנה שלישית הוא, ושטרי חוב המוקדמים פסולים, לפי שנמצא טורף לקוחות, שלקחו השדה מן הלוה בין זמנו של שטר לזמן ההלואה, שלא כדין, שהרי קדמה מכירה להלואה, לפיכך קנסוהו לאבד גם מזמן ההלואה ואילך ולא גבי ממשעבדי :

ולרגלים - הכי קאמר, רגל שבו שהוא פסח, ראש השנה לרגלים לענין הנודר, שאם עברו עליו שלשה רגלים משנדר ולא קיים נדרו עובר על בל תאחר. ורבי שמעון אומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, וחג המצות תחלה, כמו שהן סדורים במקרא (דברים טז). בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ופסק הלכה, משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו עובר בעשה, דכתיב (שם יב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו', רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא. ומשיעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר. ואין הלכה כר' שמעון דבעי שלש רגלים כסדרן:

ראש השנה למעשר בהמה - שאין מעשרים מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בחברתה, דכתיב (דברים יד) עשר תעשר, בשתי מעשרות הכתוב מדבר, אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה, ואמר קרא שנה שנה, ולא משנה זו על של חברתה:

ורבי אלעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי - כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ר"ה שלו תשרי, אף מעשר בהמה ר"ה שלו תשרי. ואין הלכה כר"א ור"ש [דאמרי] בא' בתשרי. ות"ק סבר כיון דאתקש מעשר בהמה למעשר דגן דכתיב עשר תעשר, מה דגן סמוך לגמרו עישורו, שהרי ר"ה שלו תשרי והוא סמוך לגמרו שכל ימות [החמה] עומד בגורן להתיבש, אף מעשר בהמה נמי סמוך לגמרו עישורו דהיינו אחד באלול, שהבהמות יולדות באב שאז נגמר זמן עיבורן, דהכי ילפינן מקרא. דכתיב (תהלים סה) לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר, אימתי לבשו כרים הצאן, כלומר שמתלבשות מהזכרים העולים עליהם ומתעברות, בזמן שהעמקים יעטפו בר, דהיינו באדר שהזריעה צומחת וניכרת יפה. ויולדות באב, דזמן עיבורה של בהמה דקה ה' חדשים . הלכך ר"ה של מעשר בהמה בא' באלול סמוך לגמרו:

לשנים - לשני מלכי אומות העולם, כדפרישית לעיל:

ולשמיטין וליובלות - משנכנס תשרי אסור לחרוש ולזרוע מן התורה:

ולנטיעה - אם נטע אילן מ"ה יום קודם אחד בתשרי , שהם שתי שבתות לקליטה, שהנטיעה נקלטת בשתי שבתות, ושלשים יום אחר הקליטה להחשב שנה, דשלשים יום בשנה חשובים שנה , הרי מ"ה יום. כשיגיע אחד בתשרי מונין לה שנה שניה משנות הערלה, ולתשרי של שנה האחרת מונין לה שנה שלישית, ולאחר שנה שלישית כשיגיע אחד בתשרי של שנה רביעית, אם חנטו בנטיעה זו פירות, עדיין הם אסורים משום ערלה . שאע"פ שתשרי ר"ה לנטיעה, ט"ו בשבט ר"ה לאילן וזה כבר נעשה אילן, לפיכך אין שנתו מתחדשת לצאת מידי ערלה עד ט"ו בשבט, ומשם ואילך אם יחנטו בו פירות הם תורת רבעי עליהן לאכלן בירושלים, ובט"ו בשבט לשנה הבאה יצאו מידי רבעי פירות החונטים בה מכאן ואילך:

ולירקות - למעשר ירק שאין. תורמין מן הירק שנלקט לפני ר"ה על הירק הנלקט לאחר ר"ה :

ראש השנה לאילן - לענין מעשר פירות שאין מעשרין פירות אילן שחנטו קודם שבט. על שחנטו לאחר שבט, דבאילן אזלינן בתר חנטה. אי נמי נפקא מיניה לענין שנה שלישית של שמיטה שנוהג בה מעשר עני, שאותן פירות שחנטו מר"ה של שנה שלישית עד שבט דנין אותן כפירות של שנה שניה שעברה ונוהג בהן מעשר ראשון ומעשר שני, ומשבט ואילך נוהג בהן מעשר ראשון ומעשר עני:

(ב)

בארבעה פרקים - בשנה:

בפסח על התבואה - מדאמרה תורה הביאו לפני עומר בפסח כדי שאברך לכם תבואה שבשדות, מינה ידעינן דבפסח נידונים על התבואה :

ובעצרת על פירות האילן - מדאמרה תורה הביאו לפני שתי הלחם בעצרת כדי שאברך לכם פירות האילן, וחטה עץ קרייה רחמנא דכתיב (בראשית ב) ומעץ הדעת טוב ורע, כמאן דאמר עץ שאכל אדם הראשון חטה היה:

כבני מרון - כבני אמריא, ככבשים הללו שמוציאין אותן בפתח קטן זה אחר זה לעשרן, ואין שנים יכולים לצאת כאחד:

היוצר יחד לבם - הכי קאמר, היוצר והוא הקב"ה רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם שאע"פ שעוברים לפניו אחד אחד, מ"מ כולן נסקרים בסקירה אחת :

ובחג נידונין על המים - מדאמרה תורה נסכו לפני מים בחג :

(ג)

שלוחין יוצאין - כשקדשו בית דין את החודש שולחין ומודיעין לגולה יום שקידשוהו, אם ביום שלשים וחודש שעבר חסר, אם ביום ל"א וחודש שעבר מלא. ושלוחי בית דין אין מחללין לא את השבת ולא את יום טוב:

ועל אב מפני התענית - לפי שהוכפלו בו צרות יותר משאר תעניות :

ועל אלול מפני ראש השנה - מודיעין מתי אלול ועושין ראש השנה ביום שלשים באלול בגולה, דרוב שנים אין אלול מעובר. ואע"פ שספק בידם שמא יעברוהו בית דין, אי אפשר להם לדעת, ועל כרחן הולכים אחר רוב שנים. ואם לא ידעו מתי מתחיל [אלול] לא ידעו יום שלושים שלו:

ועל תשרי מפני תקנת המועדות - לאחר שקדשו בית דין לתשרי, השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעין אותם אם עיברו ב"ד את אלול אם לאו, כדי שלא יהא לבן נוקפן ביום הכפורים ובסוכות:

פסח קטן - פסח שני:

(ד)

מחללין את השבת - עדים שראו את החודש, כדי לילך ולהודיע לב"ד:

שבהם שלוחי בית דין יוצאים לסוריא - להודיע לגולה יום קביעותם , הלכך חשיבי. ומן התורה מחללין על כולן, אבל רבנן אסרו לפי שאין תקון המועדות תלוי בהן, אבל שני חדשים אלו העמידו על דין תורה, שכל המועדות תלויין בהן:

תקנת קרבן - של ראש חודש שיהא קרב בזמנו:

(ה)

בעליל - למעלה מן הארץ הרבה, שהכל רואים אותה:

שלא בעליל - למטה בשפולו של רקיע סמוך לארץ, ואדמומית החמה מכסה אותה ואינה ניכרת כל כך:

אין מחללין - דודאי ראו אותה בירושלים. ואין הלכה כרבי יוסי:

(ו)

ארבעים זוג - כתי עדים זוג אחר זוג:

ועכבן רבי עקיבא - שלא היה לבית דין צורך בהן:

אתה מכשילן לעתיד לבא - שימנעו מלבוא להעיד כשיראו שדבריהן לא נשמעו. והלכה כרבן גמליאל:

(ז)

אב ובנו וכל הקרובים כשרים לעדות החדש - דאמר להו רחמנא למשה ולאהרן (שמות יב) החדש הזה לכם, עדות זו של חדש תהא כשרה בכם ואע"פ שאתם אחים. ורבנן דפליגי עליה אמרי, החדש הזה לכם, עדות זו תהא מסורה לכם, לגדולים שבדור כמותכם . ואין הלכה כרבי שמעון:

(ח)

משחקים בקוביא - עצמות שמשחקים בהן בערבון. ואמור רבנן אסמכתא לא קניא והרי הן גזלנים מדרבנן :

ומלוי בריבית - לא קרוי גזלן דאורייתא למפסליה, דהא מנפשיה יהיב ליה :

מפריחי יונים - היינו כעין קוביא, אם תקדמיה יונך ליוני:

וסוחרי שביעית - עושין סחורה בפירות שביעית, ורחמנא אמר לאכלה ולא לסחורה . ולפי שנחשדו כל אלו לעבור על דת מחמת ממון, חשדום להיות מעידים שקר על שוחד:

והעבדים - פסולים דאורייתא הם , קל וחומר מאשה:

עדות שאין האשה כשרה לה - לפי שיש עדות שהאשה כשרה, כגון להעיד לאשה שמת בעלה להתירה לינשא לזרים, וכן להעיד על סוטה שנטמאת שלא תשתה. והנך פסולין דרבנן, נמי כשרים. אבל פסולין בעבירה מן התורה לא הכשירו חכמים בעדות האשה , ואע"פ שהכשירו העבד והאשה שהן פסולים לעדות מן התורה:

(ט)

ואם צודה להם - אורב . כמו ואתה צודה את נפשי לקחתה (שמואל א כד):

שנאמר אלה מועדי ה' - וכל מקום שנאמר מועד במועדו, דוחה את השבת: