עיקר תוי"ט על ראש השנה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ראש השנה א: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) שהרי מנה שנה זו שנת ת"פ ליצ"מ, ושנת ד' למלך שלמה. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) כדיליף לה מקראי בגמרא:

(ג) (על הברטנורא) למלכי ישראל אסברא ליה דבהו קיימינן השתא:

(ד) (על הברטנורא) דאלו בניסן שלאחר אדר וכתב של שנה ראשונה. אע"פ שלפי האמת היא שנה חב' ליכא למיחש כו' שכיון שזה המלך לא מלך שום ניסן. ושם המלך הרי כתוב בשטר. ונמצא שלא יוכל לטרוף לקוחות אלא שלקחו אחר הניסן שמלך זה המלך ולאותו כדין הוא טורף:

(ה) (על הברטנורא) עיין בהר"ב מ"ה פ"י דשביעית:

(ו) (על הברטנורא) כלומר ור"ש הוא גמרא וטעמייהו דר"ש ורבנן מקראי ילפינן להו בגמרא:

(ז) (על הברטנורא) והאי גמרו היינו שנגמר להתחייב במעשר. שאין אוכלים אפילו עראי והוא משיראה פני חבית:

(ח) (על הברטנורא) גמרא וזמן לידת בהמה גסה אע"ג דיולדת לט' חדשים נמי באב הוא. אלא שזמן עבורן קדים ד' חדשים ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) בתשרי. וד' ראשי שנים דחשבי לט"ו בניסן שהוא ר"ה לרגלים. ה"ק ד' ראשי שנים לד"ה. לר"ש דבעי ג' רגלים כסדרן דל מעשר בהמה ולדפליגי עליה דל רגלים. גמרא:

(י) (על המשנה) לשנים כו'. מקראי ילפינן להו בגמרא:

(יא) (על הברטנורא) שיום הנטיעה אינו מכלל ימי הקליטה:

(יב) (על הברטנורא) בגמרא יליף לה:

(יג) (על הברטנורא) הכי ילפינן להו בגמרא:

(יד) (על הברטנורא) ומפרש בגמרא דתנא תני ירקות שמעשרותיהן מדרבנן. וכ"ש מה שחייבים מדאורייתא. ותני ירקות לשון רבים, משום דתרי גווני ירק הן דאזלינן בתר לקיטה כדאמרי' לענין גורנו משנאגד:

(טו) (על הברטנורא) ובגמרא איתא נמי ואם היתה שניה נכנסת לשלישית כו' כדבסמוך בהר"ב:

(טז) (על הברטנורא) דלענין ערלה ורבעי כבר נתבאר לעיל:

(יז) (על המשנה) בשבט. הואיל ויצאו רוב גשמי שנה ועלה השרף באילנות. ונמצא הפירות חונטין מעתה גמרא:

(ב)

(יח) (על הברטנורא) ז"ל הברייתא מפני מה אמרה התורה הביאו עומר בפסח מפני שהפסח זמן תבואה הוא אמר הקב"ה הביאו כו' כדי כו' וכן בכולם:

(יט) (על המשנה) בר"ה. בגמרא (דף ח') ילפינן לה מקראי. ואף על גב דודאי על כל המאורעות נידונין ובכללם אינך ג' דינים מ"מ בשלשה פרקים הללו הוא גזר דין של כל העולם. ובר"ה כל באי כו' וגוזרין לכ"א חלקו מדברים אלו. הר"נ. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) גמרא ופירש"י ואקרא דלעיל מיניה קמהדר השגיח אל כל כו' היוצר אותם השגיח יחד את לבם. ולהכי נסיב האי תנא להך קרא לומר שאף על פי שעוברין כבני מרון בדקדוק גדול מ"מ כולן נסקרין בסקירה אחת וז"ש הר"מ והנגלה מזה המאמר מבואר כאשר תראה. אבל הנסתר ענינו קשה בלי ספק ע"כ. כי האדם א"א לצייר שני הפכים בנושא אחד בזמן א' שיעברו אחד אחד ויהיו נסקרים בסקירה אחת אבל כמו שא"א להשיג מהותו יתברך ויתעלה זכרו נצח, כן א"א להשיג השגחתו וסקירתו. תוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) כדי שיתברכו לכם גשמי השנה. ברייתא:

(כב) (על המשנה) ובחג. ואע"פ ששלשתן בשם חגים נקראו בכתוב. מ"מ מלת חג הנחתו על המחול והריקוד שהוא בחג הסוכות והיתה שמחה יתירה של בית השואבה:

(ג)

(כג) (על המשנה) ניסן. אבל סיון מפני העצרת לא צריך דבספירת עומר הדבר תלוי. תוספ':

(כד) (על הברטנורא) ואע"ג דבי'ז בתמוז נמי ארעו ה' דברים חורבן בהמ"ק תקיפא טובא. ועוד דבט"ב צרה אחת הוכפלה בו. תוספ':

(כה) (על המשנה) הפורים. ואלו על אדר השני מפני פורים לא קתני. דם"ל דלעולם אדר הא' מעובר וידעו בני הגולה דביום ל"א נתקדש. גמרא:

(כו) (על המשנה) פ"ק. לפיכך קרי ליה פסח קטן דלא היה רק יום אחד. מפרש הר"מ בהלכות קידוש החודש:

(ד)

(כז) (על הברטנורא) היינו לאחר שישמעו מפי ב"ד מקודש דאף שנראה בעליל או בליל שלשים צריכין להמתין עד שישמעו כו' דדילמא ממלכי ב"ד ומעברי ליה ואתי לקלקולי מועדות. וא"כ אם לא יבואו עדים ויתעבר החודש לא יצאו השלוחין עד למחר שאין מקדשין בלילה (ואף דאז א"א לדחותו יותר צריכין להמתין דגזרי האי אטו האי) נמצאו ממעטין הלוכן מהלך לילה ויותר. אבל בשאר חדשים אינם צריכין להמתין עד שישמעו מקודש דאין המועדות תלוין בהם וא"כ אין חלול שבת ממהר יציאת השלוחים. גמרא ופירש"י ותוספ':

(כח) (על המשנה) ובהן כו'. אבל אלול אף על גב דמניה חשבינן לעשות ביום ל' ר"ה לא נפקא מינה מידי לפי שעדיין ביום ל' יושבים ומצפים כו'. ואם לא נודע להם נוהגין היום ויום ל"א קדש עד שיבואו להם שלוחי תשרי. הר"מ:

(ה)

(כט) (על המשנה) . בעליל. לישנא דקרא אמרות ה' וגו' בעליל לארץ. שפירושו גלוי לכל. גמרא:

(ו)

(ל) (על המשנה) מכשילן. ושמא יהיה אצל אחד מהן בזמן העתיד עדות מועיל בירח אחד וימנע כו'. הר"מ:

(ז)

(לא) (על המשנה) יפסל פירש"י יכשל בפיו כשיבדקוהו כדלקמן. והר"מ כתב שמא ימצא אחד מהן פסול מפני שהוא גזלן וכיוצא בו משאר הפסלנות:

(לב) (על הברטנורא) שיקבלו העדות ויקדשו החדש. רש"י:

(לג) (על המשנה) עבדו. ס"ל כר"ש דמכשיר בקרוב. ודרשו נמי כשרים ומיוחסים כדדרשינן מאתך בדומין לך. תוספ':

(ח)

(לד) (על המשנה) הפסולין. פירוש מדרבנן דאי מדאורייתא כל העובר עבירה שהיה בה מלקות כו' וא"כ גזלן הר'ל למיתני דכתיב בהדיא אל תשת וגו' והא קמ"ל דאע"פ שהן כשרים מן התורה פסולים לעדות החדש:

(לה) (על הברטנורא) מדאורייתא אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב ייגזול החנית מיד המצרי. רש"י. והתוספ' כתבו דכיון דמדעתו נותן לא נחשב בעיניו כגזל:

(לו) (על הברטנורא) וכלומר דלא משמע ליה לאינש אסורא כשנותן לו מדעתו, אא"כ ממשכנו על כרחו. תוספ':

(לז) (על הברטנורא) ומשום דמיירי בשביעית בזמן הזה לא הוו פסולי דאורייתא א"נ דמיירי שממציאים מעות לעניים ואספו להו שאין זו סחורה גמורה דאזלו בשליחותייהו. תוספ':

(לח) (על הברטנורא) ואצטריך למתני דלא תימא כיון דלא מחמת עבירה מפסלי. מכשרי לעדות החודש מידי דהוה אקרובים לר"ש. תוספ':

(לט) (על הברטנורא) ואם מסיחים לפי תומן לא גרועי מאינך מסיח לפי תומו דכשר:

(ט)

(מ) (על המשנה) מוליכין. אף בשבת. רש"י. וכתב רמ"י ז"ל דידוע הוא שאין איסור שביתת הבהמה חמור כאיסור שביתת האדם אלא כדי להקל באיסור אמרו כן כו' אבל מה שנושאין אותו במטה אינו להקל דחולה ככפות. ועתוי"ט:

(מא) (על המשנה) אותו. דאע"ג דיחיד הוא מחלל השבת שמא יצטרף עם אחר:

(מב) (על הברטנורא) והבייתוסים והכותים הם היו אורבים להם לעכבם כדי להטעות את חכמים. רש"י:

(מג) (על המשנה) ויום. ואם היה ביניהן יתר על כן לא ילכו שאין עדותן אחר יום ל, מועלת שכבר נתעבר החודש. הר"מ:

(מד) (על המשנה) מועדי. ור"ח נמי איקרי מועד: