משנה ראש השנה א
ראש השנה פרק א', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר מועד • מסכת ראש השנה • פרק ראשון ("ארבעה ראשי") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
ארבעה ראשי שנים הם.
באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בתשרי.
באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים, בחמשה עשר בו.
בארבעה פרקים העולם נדון:
- בפסח על התבואה,
- בעצרת על פירות האילן,
- בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר (תהלים לג, טו) היוצר יחד לבם, המבין אל כל מעשיהם.
- ובחג נידונין על המים.
על ששה חדשים השלוחין יוצאין, על ניסן מפני הפסח, על אב מפני התענית, על אלול מפני ראש השנה, על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסליו מפני חנוכה, ועל אדר מפני הפורים.
וכשהיה בית המקדש קיים, יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן.
על שני חדשים מחללין את השבת, על ניסן ועל תשרי, שבהן השלוחין יוצאין לסוריא, ובהן מתקנין את המועדות.
וכשהיה בית המקדש קיים, מחללין אף על כולן מפני תקנת הקרבן.
בין שנראה בעליל בין שלא נראה בעליל, מחללין עליו את השבת.
רבי יוסי אומר, אם נראה בעליל, אין מחללין עליו את השבת.
מעשה שעברו יותר מארבעים זוג, ועיכבן רבי עקיבא בלוד.
שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים, נמצאת מכשילן לעתיד לבוא.
אב ובנו שראו את החודש, ילכו.
לא שמצטרפין זה עם זה, אלא שאם יפסל אחד מהן, יצטרף השני עם אחר.
רבי שמעון אומר: אב ובנו וכל הקרובין, כשרין לעדות החדש.
אמר רבי יוסי: מעשה בטוביה הרופא, שראה את החודש בירושלים, הוא ובנו ועבדו משוחרר, וקיבלו הכהנים אותו ואת בנו, ופסלו את עבדו.
וכשבאו לפני בית דין, קיבלו אותו ואת עבדו, ופסלו את בנו.
אלו הן הפסולין, המשחק בקוביא, ומלוי בריבית, ומפריחי יונים, וסוחרי שביעית, ועבדים.
זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשרה לה, אף הן אינן כשרים לה.
מי שראה את החודש ואינו יכול להלך, מוליכין אותו על החמור, אפילו במיטה.
ואם צודה להם, לוקחין בידם מקלות.
ואם היתה דרך רחוקה, לוקחין בידם מזונות, שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש, שנאמר (ויקרא כג, ד): "אלה מועדי יי אשר תקראו אותם במועדם".
אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
- בְּאֶחָד בְּנִיסָן, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִמְלָכִים וְלִרְגָלִים.
- בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.
- רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
- בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי,
- רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְשָׁנִים,
- וְלִשְׁמִטִּין וּלְיוֹבְלוֹת,
- לִנְטִיעָה וְלִירָקוֹת.
- בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ:
בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן:
- בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה.
- בָּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן.
- בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן,
- שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג, טו):
- "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם".
- וּבֶחָג נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם:
עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין:
- עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח,
- עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית,
- עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה,
- עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת,
- עַל כִּסְלֵו מִפְּנֵי חֲנֻכָּה,
- וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים.
- וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּר,
- מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן:
עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת, עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי,
- שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא,
- וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת.
- וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, מְחַלְּלִין אַף עַל כֻּלָּן,
- מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַקָּרְבָּן:
בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַּעֲלִיל, בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַּעֲלִיל,
- מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אִם נִרְאָה בַּעֲלִיל,
- אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת:
מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג,
- וְעִכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא בְּלוֹד.
- שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל:
- אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים,
- נִמְצֵאתָ מַכְשִׁילָן לֶעָתִיד לָבֹא:
אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ, יֵלְכוּ;
- לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה,
- אֶלָּא שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן, יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אָב וּבְנוֹ, וְכָל הַקְּרוֹבִין, כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- מַעֲשֶׂה בְּטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא,
- שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וִעַבְדּוֹ מְשֻׁחְרָר;
- וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ,
- וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ.
- וּכְשֶבָּאוּ לִפְנֵי בֵּית דִּין,
- קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ,
- וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ:
אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין:
- הַמְּשַׂחֵק בְּקֻבְּיָא,
- וּמַלְוֵי בְּרִבִּית,
- וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים,
- וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית,
- וַעֲבָדִים.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁרָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁרִים לָהּ:
מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ,
- מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר;
- אֲפִלּוּ בְּמִטָּה.
- וְאִם צוֹדֶה לָהֶם, לוֹקְחִין בְּיָדָם מַקְּלוֹת.
- וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה, לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת.
- מוֹלִיכִין אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר;
- שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, ד): "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ... אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם":
נוסח הרמב"ם
(א) ארבעה ראשי שנים הם:
- באחד בניסן -
- ראש השנה - למלכים, ולרגלים.
- באחד באלול -
- ראש השנה - למעשר בהמה.
- רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין:
- באחד בתשרי.
- באחד בתשרי -
- ראש השנה - לשנים, לשמיטים,
- וליובלות, ולנטיעה, ולירקות.
- ראש השנה - לשנים, לשמיטים,
- באחד בשבט -
- ראש השנה - לאילן,
- כדברי בית שמאי.
- בית הלל אומרין:
- בחמישה עשר בו.
- ראש השנה - לאילן,
(ב) בארבעה פרקים - העולם נידון:
- בפסח - על התבואה.
- בעצרת - על פירות האילן.
- בראש השנה -
- כל באי עולם - עוברין לפניו כבני מרון,
- שנאמר "היוצר יחד ליבם,
- המבין אל כל מעשיהם" (תהלים לג טו).
- ובחג - נידונים על המים.
(ג) על שישה חודשים - שלוחים יוצאים:
- על ניסן - מפני הפסח.
- על אב - מפני התענית.
- על אלול - מפני ראש השנה.
- על תשרי - מפני תקנת המועדות.
- על כסליו - מפני חנוכה.
- ועל אדר - מפני הפורים.
- וכשהיה בית המקדש קיים,
- יוצאין - אף על אייר,
- מפני פסח קטן.
- יוצאין - אף על אייר,
(ד) על שני חודשים - מחללין את השבת:
- על ניסן, ועל תשרי -
- שבהם - שלוחים יוצאים לסוריה,
- ובהם - מתקנים את המועדות.
- וכשהיה בית המקדש קיים,
- מחללין - אף על כולם,
- מפני תקנת הקרבן.
- מחללין - אף על כולם,
(ה) בין - שנראה בעליל,
- בין - שלא נראה בעליל,
- מחללין עליו - את השבת.
- רבי יוסי אומר:
- אם נראה בעליל,
- אין מחללין עליו - את השבת.
- אם נראה בעליל,
(ו) מעשה,
- שעברו - יתר מארבעים זוג,
- ועיכבם רבי עקיבה - בלוד.
- שלח לו רבן גמליאל:
- אם מעכב אתה - את הרבים,
- נמצאת מכשילם - לעתיד לבוא.
- אם מעכב אתה - את הרבים,
(ז) אב ובנו,
- שראו את החודש - ילכו.
- לא - שמצטרפין זה עם זה,
- אלא - שאם ייפסל אחד מהם,
- יצטרף השני - עם אחר.
- שראו את החודש - ילכו.
- רבי שמעון אומר:
- אב ובנו - וכל הקרובים,
- כשרים לעדות החודש.
- אב ובנו - וכל הקרובים,
- אמר רבי יוסי:
- מעשה בטוביה הרופא,
- שראה את החודש - בירושלים,
- הוא - ובנו, ועבדו משוחרר.
- קיבלו הכהנים - אותו, ואת בנו.
- ופסלו - את עבדו.
- וכשבאו לבית דין -
- קיבלו - אותו, ואת עבדו.
- ופסלו - את בנו.
(ח) ואלו הן הפסולים:
- המשחק בקוביה,
- והמלווה בריבית,
- ומפריחי יונים,
- וסוחרי שביעית,
- ועבדים.
- זה הכלל -
- כל עדות - שאין האישה כשרה לה,
- אף הן - אינן כשרים לה.
- כל עדות - שאין האישה כשרה לה,
(ט) מי שראה את החודש,
- ואינו יכול להלך -
- מוליכין אותו - על החמור,
- ואפילו במיטה.
- מוליכין אותו - על החמור,
- ואם צודה להן -
- לוקחין בידם מקלות.
- ואם היתה דרך רחוקה -
- לוקחין בידם מזונות,
- שעל מהלך לילה ויום -
- מחללין את השבת,
- ויוצאים לעדות החודש,
- שנאמר: "אלה מועדי ה',
- מקראי קודש, אשר תקראו אותם במועדם" (ויקרא כג ד).
- ואינו יכול להלך -
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ראש השנה, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב