משנה ראש השנה ד

שופר של ראש השנה, אין מעבירין עליו את התחום, ואין מפקחין עליו את הגל, לא עולין באילן, ולא רוכבין על גבי בהמה, ולא שטין על פני המים, ואין חותכין אותו בין בדבר שהוא משום שבות, ובין בדבר שהוא משום לא תעשה.

אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין, יתן.

אין מעכבין את התינוקות מלתקוע, אבל מתעסקין עמהן עד שילמודו.

והמתעסק, לא יצא, והשומע מן המתעסק, לא יצא.

משנה ט

סדר תקיעות, שלוש, של שלוש שלוש.

שיעור תקיעה כשלוש תרועות.

שעור תרועה כשלוש יבבות.

תקע בראשונה, ומשך בשניה כשתים, אין בידו אלא אחת.

מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר, תוקע ומריע ותוקע שלוש פעמים.

כשם ששליח ציבור חייב, כך כל יחיד ויחיד חייב.

רבן גמליאל אומר: שליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן.

משנה מנוקדת

(א)

יוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת,

בַּמִּקְדָּשׁ הָיוּ תּוֹקְעִים,

אֲבָל לֹא בַּמְּדִינָה.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁיְּהוּ תּוֹקְעִין בְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר:

לֹא הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אֶלָּא בְּיַבְנֶה בִּלְבַד.

אָמְרוּ לוֹ:

אֶחָד יַבְנֶה, וְאֶחָד כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית דִּין:

(ב)

וְעוֹד זֹאת הָיְתָה יְרוּשָׁלַיִם יְתֵרָה עַל יַבְנֶה,

שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא, תּוֹקְעִין;

וּבְיַבְנֶה לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבַד:

(ג)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה,

וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,

הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה,

זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ;

וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֵּף כֻּלּוֹ אָסוּר:

(ד)

בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.

פַּעַם אַחַת נִשְׁתַּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא,

וְנִתְקַלְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר.

הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה;

וְאִם בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה,

נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ, וּלְמָחָר קֹדֶשׁ.

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:

וְעוֹד זֹאת הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,

שֶׁאֲפִלּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכָל מָקוֹם,

שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוַּעַד:

(ה)

סֵדֶר בְּרָכוֹת,

אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, וְכוֹלֵל מַלְכֻיּוֹת עִמָּהֶן, וְאֵינוֹ תּוֹקֵעַ;

קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ; זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ; שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ;

וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים;

דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.

אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:

אִם אֵינוֹ תּוֹקֵעַ לַמַּלְכֻיּוֹת, לָמָּה הוּא מַזְכִּיר?

אֶלָּא אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדֻשַּׁת הַשֵּׁם;

וְכוֹלֵל מַלְכֻיּוֹת עִם קְדֻשַּׁת הַיּוֹם, וְתוֹקֵעַ;

זִכְרוֹנוֹת, וְתוֹקֵעַ; שׁוֹפָרוֹת, וְתוֹקֵעַ;

וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָאָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים:

(ו)

אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:

אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן, יָצָא.

אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן, מַלְכוּת, וְשׁוֹפָר – שֶׁל פֻּרְעָנוּת.

מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בְּנָבִיא.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:

אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא:

(ז)

הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, הַשֵּׁנִי מַתְקִיעַ.

וּבִשְׁעַת הַהַלֵּל, הָרִאשׁוֹן מַקְרֵא אֶת הַהַלֵּל:

(ח)

שׁוֹפָר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה,

אֵין מַעֲבִירִין עָלָיו אֶת הַתְּחוּם,

וְאֵין מְפַקְּחִין עָלָיו אֶת הַגַּל.

לֹא עוֹלִין בָּאִילָן,

וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה,

וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

וְאֵין חוֹתְכִין אוֹתוֹ,

בֵּין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם שְׁבוּת,

וּבֵין בְּדָבָר שֶׁהוּא מִשּׁוּם לֹא תַּעֲשֶׂה.

אֲבָל אִם רָצָה לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם אוֹ יַיִן, יִתֵּן.

אֵין מְעַכְּבִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת מִלִּתְקֹעַ;

אֲבָל מִתְעַסְּקִין עִמָּהֶן עַד שֶׁיִּלְמְדוּ.

וְהַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא;

וְהַשּׁוֹמֵעַ מִן הַמִּתְעַסֵּק, לֹא יָצָא:

(ט)

סֵדֶר תְּקִיעוֹת,

שָׁלֹשׁ, שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ.

שִׁעוּר תְּקִיעָה כְּשָׁלֹשׁ תְּרוּעוֹת;

שִׁעוּר תְּרוּעָה כְּשָׁלֹשׁ יְבָבוֹת.

תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה, וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִיָּה כִּשְׁתַּיִם,

אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אַחַת.

מִי שֶׁבֵּרֵךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַנָּה לוֹ שׁוֹפָר,

תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ שָׁלשׁ פְּעָמִים.

כְּשֵׁם שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר חַיָּב, כָּךְ כָּל יָחִיד וְיָחִיד חַיָּב.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁלִיחַ צִבּוּר מוֹצִיא אֶת הָרַבִּים יְדֵי חוֹבָתָן:

נוסח הרמב"ם

(א) יום טוב של ראש השנה - שחל להיות בשבת,

במקדש - היו תוקעין.

אבל - לא במדינה.

משחרב בית המקדש -

התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שיהו תוקעין - בכל מקום שיש בו בית דין.

אמר רבי אליעזר:

כשהתקין רבן יוחנן בן זכאי - שיהו תוקעין,

לא התקין - אלא ביבנה.

אמרו לו:

אחד יבנה,

ואחד כל מקום - שיש בו בית דין.

(ב) ועוד זאת - היתה ירושלים יתרה על יבנה,

שכל עיר -

שהיתה רואה, ושומעת,

וקרובה - ויכלה לבוא,

תוקעין בה.

וביבנה -

לא היו תוקעין - אלא בבית דין בלבד.

(ג) בראשונה -

היה לולב ניטל -

במקדש - שבעה.

ובמדינה - יום אחד.

משחרב בית המקדש -

התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שיהא לולב ניטל במדינה, שבעה - זכר למקדש.

ושיהא יום הנף כולו - אסור.

(ד) בראשונה -

היו מקבלין עדות החודש - כל היום.

פעם אחת,

נשתהו העדים - מלבוא,

ונתקלקלו הלוים - בשיר.

התקינו -

שלא יהו מקבלין עדות החודש - אלא עד המנחה.

ואם באו עדים - מן המנחה ולמעלן,

נוהגים אותו היום - קדש,

ולמחר - קדש.

משחרב בית המקדש,

התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שיהו מקבלין עדות החודש - כל היום.

אמר רבי יהושע בן קורחה:

ועוד זאת התקין - רבן יוחנן בן זכאי,

שאפילו ראש בית דין - בכל מקום,

שלא יהו העדים הולכים - אלא למקום הוועד.

(ה) סדר ברכות -

אומר אבות, גבורות, וקדושת השם,

וכלל מלכיות עמהן,

ואינו תוקע.

קדושת היום - ותוקע.

זכרונות - ותוקע.

שופרות - ותוקע.

ואומר עבודה, והודאה, וברכת כהנים,

דברי רבי יוחנן בן נורי.

אמר לו רבי עקיבה:

אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר?

אלא אומר אבות, גבורות, וקדושת השם,

וכלל מלכיות, עם קדושת היום - ותוקע.

זכרונות - ותוקע.

שופרות - ותוקע.

ואומר עבודה, והודיה, וברכת כהנים.

(ו) אין פוחתין -

מעשר מלכיות,

מעשרה זכרונות,

מעשרה שופרות.

רבי יוחנן בן נורי אומר:

אם אמרן שלש, שלש - יצא.

אין מזכירין -

זיכרון, ומלכות, ושופר - של פורענות.

מתחיל - בתורה,

ומסיים - בנביא.

רבי יוסי אומר:

אם השלים בתורה - יצא.

(ז) העובר לפני התיבה,

ביום טוב של ראש השנה השני - מתקיע.

ובשעת ההלל הראשון -

מקרא - את ההלל.

(ח) שופר - של ראש השנה,

אין מפקחין עליו - את הגל,

ואין מעבירין עליו - את התחום,

ולא עולין - באילן,

ולא רוכבין - על גבי בהמה,

ולא שטים - על פני המים,

ואין חותכין אותו,

בין בדבר - שהוא משום שבות,

בין בדבר - שהוא משום לא תעשה.

אבל -

אם רצה ליתן לתוכו,

מים, או יין - יתן.

אין מעכבין את התינוקות - מלתקוע.

ומתעסקין עמהם - כדי שילמדו.

והמתעסק - לא יצא.

והשומע מן המתעסק - לא יצא.

(ט) סדר תקיעות -

שלש - של שלש, שלש.

שעור תקיעה - כדי שלש תרועות.

שעור תרועה - כדי שלש יבבות.

תקע בראשונה,

ומשך בשניה - כשתים,

אין בידו - אלא אחת.

מי שבירך -

ואחר כך - נזדמן לו שופר,

תוקע, ומריע, ותוקע,

שלשה פעמים.

כשם, ששליח ציבור - חייב,

כך, כל יחיד ויחיד - חייב.

רבן גמליאל אומר:

שליח ציבור -

מוציא את הרבים - ידי חובתן.

פירושים

משנה ראש השנה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב