משנה ראש השנה ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ד · משנה ג | >>
בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה, ובמדינה יום אחד.
משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה ג זכר למקדש.
ושיהא יום הנף כולו אסור.
משנה מנוקדת
בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִטָּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה,
- וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד.
- מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ,
- הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,
- שֶׁיְהֵא לוּלָב נִטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה,
- זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ;
- וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֵּף כֻּלּוֹ אָסוּר:
נוסח הרמב"ם
בראשונה -
- היה לולב ניטל -
- במקדש - שבעה.
- ובמדינה - יום אחד.
- היה לולב ניטל -
- משחרב בית המקדש -
- התקין - רבן יוחנן בן זכאי,
- שיהא לולב ניטל במדינה, שבעה - זכר למקדש.
- ושיהא יום הנף כולו - אסור.
- התקין - רבן יוחנן בן זכאי,
פירוש הרמב"ם
כבר קדם לך הדבר בזה ההלכה בשלישי מסוכה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לולב ניטל במקדש שבעה - דכתיב (ויקרא כג) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:
ובמדינה יום אחד - דכתיב (שם) ולקחתם לכם ביום הראשון:
ושיהא יום הנף - יום הנפת העומר. כולו אסור לאכול מן החדש. וטעמא מפורש בפרק לולב הגזול:
פירוש תוספות יום טוב
במקדש שבעה ובמדינה כו'. עיין משנה י"ב פ"ג דסוכה:
במדינה שבעה. כבר פירשתי בסוכה פ"ג משנה י"ג. דשבעה היינו לאפוקי ראשון בלבד. ולעולם בשבת שבשבעה אינו ניטל והיינו טעמא דלא הוצרכו לתקן בלולב שידחה שבת כמו בשופר. דבשופר כי אתי בשבת. ולא יתקע. חיישינן שתשתכח תורת שופר. אבל לולב כי אתי בשבת איתא בשאר יומי. אי נמי משום דשופר אתי לזכרון טפי מלולב. הר"ן [ריש פירקין]. ותירוץ השני כתבו ג"כ התוס'. ולתירוץ הראשון יש ראיה מדלא תנן בתקנת שופר זכר למקדש כדתנן גבי תקנת לולב. ואע"ג דר"ה איתא נמי שני ימים. מ"מ דין תורה אינו אלא יום אחד. וכן אם באו העדים בראשון. ובפ"ד דסוכה כתב הר"ן משום דשופר אפשר ליחיד לתקוע ע"י כולן. הלכך במקום ב"ד ליכא למירש דב"ד זריזין הן. משא"כ בלולב דלכל מסור. ועיין במשנה ב' פ"ק דמגילה:
זכר למקדש. עיין משנה י"ב פרק ג' דסוכה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על המשנה) שבעה. פירשתי בסוכה פ"ג מי"ג דשבעה היינו לאפוקי ראשון בלבד. ולעולם בשבת שבשבעה אינו ניטל. וה"ט דלא הוצרכו לתקן בלולב שידחה שבת כמו בשופר, דשופר כי אתי בשבת ולא יתקע חיישינן שתשתכח תורת שופר אבל לולב כי אתי בשבת איתא בשאר יומי. א"נ משום דשופר אתי לזכרון טפי מלולב. הר"נ. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תפארת ישראל
יכין
טו) ובמדינה יום אחד שכך היא המצוה.
טז) שיהא לולב ניטל במדינה שבעה חוץ משבת. ואף דשופר עכ"פ דחי שבת בב"ד. לולב שאני דניטל מכל יחיד וחיישינן טפי שיעבירנו. א"נ שופר שאני, דמדאינו רק יום א', חיישינן טפי שישתכח המצוה. א"נ שופר דלזכרון לטובה אתי, הקילו בו. [מיהו קודם החורבן החמירו בשופר טפי מבלולב שהרי שופר רק (בב"ד) [במקדש] הותר, ולולב ביום ראשון בכל מקום מוליכין בערב שבת לולביהן לבית הכנסת (כסוכה פ"ג מי"ג). ואי"ל משום דבר"ה עדיין לא ידעו הקביעות בשאר מקום (כתוס' הכא), דעל כל פנים קשה באותו עיר שיש הבית דין ויודעין הקביעות, למה [בירושלים] הותר רק לתקוע (לפני) [בזמן] הב"ד כלעיל סי' (ג') [ב']. י"ל דעכ"פ מדלא היה מפורסם כל כך הקביעות, להכי אפילו (במקום ב"ד) [בירושלים] היה צריך (לפני) [בזמן] ב"ד דוקא. משא"כ לולב, כבר אפרסמא לה מלתא לרוב ישראל, כשבאו השלוחים].
יז) ושיהא יום הנף יום שמניפין העומר בט"ז בניסן.
יח) כולו אסור לאכל חדש. ועי' פ"ג דסוכה סי' ע' וע"א.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת