משנה ראש השנה ד רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) יום טוב של ראש השנה - שחל להיות בשבת,

במקדש - היו תוקעין.
אבל - לא במדינה.
משחרב בית המקדש -
התקין - רבן יוחנן בן זכאי,
שיהו תוקעין - בכל מקום שיש בו בית דין.
אמר רבי אליעזר:
כשהתקין רבן יוחנן בן זכאי - שיהו תוקעין,
לא התקין - אלא ביבנה.
אמרו לו:
אחד יבנה,
ואחד כל מקום - שיש בו בית דין.


(ב) ועוד זאת - היתה ירושלים יתרה על יבנה,

שכל עיר -
שהיתה רואה, ושומעת,
וקרובה - ויכלה לבוא,
תוקעין בה.
וביבנה -
לא היו תוקעין - אלא בבית דין בלבד.


(ג) בראשונה -

היה לולב ניטל -
במקדש - שבעה.
ובמדינה - יום אחד.
משחרב בית המקדש -
התקין - רבן יוחנן בן זכאי,
שיהא לולב ניטל במדינה, שבעה - זכר למקדש.
ושיהא יום הנף כולו - אסור.


(ד) בראשונה -

היו מקבלין עדות החודש - כל היום.
פעם אחת,
נשתהו העדים - מלבוא,
ונתקלקלו הלוים - בשיר.
התקינו -
שלא יהו מקבלין עדות החודש - אלא עד המנחה.
ואם באו עדים - מן המנחה ולמעלן,
נוהגים אותו היום - קדש,
ולמחר - קדש.
משחרב בית המקדש,
התקין - רבן יוחנן בן זכאי,
שיהו מקבלין עדות החודש - כל היום.
אמר רבי יהושע בן קורחה:
ועוד זאת התקין - רבן יוחנן בן זכאי,
שאפילו ראש בית דין - בכל מקום,
שלא יהו העדים הולכים - אלא למקום הוועד.


(ה) סדר ברכות -

אומר אבות, גבורות, וקדושת השם,
וכלל מלכיות עמהן,
ואינו תוקע.
קדושת היום - ותוקע.
זכרונות - ותוקע.
שופרות - ותוקע.
ואומר עבודה, והודאה, וברכת כהנים,
דברי רבי יוחנן בן נורי.
אמר לו רבי עקיבה:
אם אינו תוקע למלכיות - למה הוא מזכיר?
אלא אומר אבות, גבורות, וקדושת השם,
וכלל מלכיות, עם קדושת היום - ותוקע.
זכרונות - ותוקע.
שופרות - ותוקע.
ואומר עבודה, והודיה, וברכת כהנים.


(ו) אין פוחתין -

מעשר מלכיות,
מעשרה זכרונות,
מעשרה שופרות.
רבי יוחנן בן נורי אומר:
אם אמרן שלש, שלש - יצא.
אין מזכירין -
זיכרון, ומלכות, ושופר - של פורענות.
מתחיל - בתורה,
ומסיים - בנביא.
רבי יוסי אומר:
אם השלים בתורה - יצא.


(ז) העובר לפני התיבה,

ביום טוב של ראש השנה השני - מתקיע.
ובשעת ההלל הראשון -
מקרא - את ההלל.


(ח) שופר - של ראש השנה,

אין מפקחין עליו - את הגל,
ואין מעבירין עליו - את התחום,
ולא עולין - באילן,
ולא רוכבין - על גבי בהמה,
ולא שטים - על פני המים,
ואין חותכין אותו,
בין בדבר - שהוא משום שבות,
בין בדבר - שהוא משום לא תעשה.
אבל -
אם רצה ליתן לתוכו,
מים, או יין - יתן.
אין מעכבין את התינוקות - מלתקוע.
ומתעסקין עמהם - כדי שילמדו.
והמתעסק - לא יצא.
והשומע מן המתעסק - לא יצא.


(ט) סדר תקיעות -

שלש - של שלש, שלש.
שעור תקיעה - כדי שלש תרועות.
שעור תרועה - כדי שלש יבבות.
תקע בראשונה,
ומשך בשניה - כשתים,
אין בידו - אלא אחת.
מי שבירך -
ואחר כך - נזדמן לו שופר,
תוקע, ומריע, ותוקע,
תוקע, ומריע, ותוקע,
שלשה פעמים.
כשם, ששליח ציבור - חייב,
כך, כל יחיד ויחיד - חייב.
רבן גמליאל אומר:
שליח ציבור -
מוציא את הרבים - ידי חובתן.


הדף הראשי של משנה ראש השנה ד