משנה ראש השנה ד ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ד · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ועוד זאת היתה ירושלים יתרה על יבנה, שכל עיר שהיא רואה ושומעת וקרובה ויכולה לבוא, תוקעין.

וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד.

נוסח הרמב"ם

ועוד זאת הייתה ירושלים יתרה על יבנה שכל עיר שהייתה רואה ושומעת וקרובה ויכלה לבוא תוקעין בה וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד.

פירוש הרמב"ם

ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו': אמרו ועוד יורה כי היה שם מעשה שני מלבד זה שזכר והוא כי בירושלים היו תוקעין כל העם כל זמן שב"ד יושבין במקדש וביבנה לא היו תוקעין אלא בב"ד בלבד כמו שזכרנו ולא נאסור תקיעת שופר על ב"ד בשבת לפי שב"ד זריזין הם ולא יקרם עון בדבר הזה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ועוד זאת היתה ירושלים - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, בירושלים היו תוקעין בכל העיר כל זמן שב"ד יושבים במקדש ב, שב"ד יושבין עד ששה שעות ביום. וביבנה לא היו תוקעין בכל העיר אלא בפני ב"ד. ועוד זאת היתה ירושלים יתירה על יבנה כו':

כל עיר שהיא רואה - ירושלים. פרט ליושבת בנחל שאע"פ שהיתה קרובה לא היו תוקעין בה:

ושומעת - פרט ליושבת בראש ההר:

וקרובה - פרט ליושבת חוץ לתחום:

ויכולה לבא - פרט למפסיק לה נהר:

פירוש תוספות יום טוב

ועוד זאת היתה ירושלים יתירה. פי' הר"ב דהכי קאמר בירושלים היו תוקעים בכל העיר כ"ז שב"ד יושבים במקדש. ש"מ דבזמן שבה"מ קיים איירינן והכי קאמר ועוד זאת היתה ירושלים יתירה קודם החורבן. שהוא קודם התקנה. ליבנה אחר החורבן. ואחר התקנה. וכמ"ש המגיד. וכל זה לפירוש הרמב"ם דלעיל שכל ירושלים קרוי מקדש. אבל לפירוש קמא וכפירש"י דירושלים בכלל מדינה פירשו התוס' דהכא לאחר החורבן שתיקן רבן יוחנן בן זכאי הוא. ולא ידעתי טעם יפה לחלק בין ירושלים ליבנה. כשירושלים בחורבנה אע"פ שראיתי כן בהשגות וז"ל בזמן המקדש לא היו תוקעים אלא במקדש אבל בזמן שחרב תוקעין כל הסמוך לה עכ"ל. לא פירש הטעם. ועוד שהרי רש"י פירש במשנה דהכא ועוד זאת היתה ירושלים בעודה בבנינה. ולכן נ"ל דרש"י ס"ל דהא דתנינן לעיל. אבל לא במדינה. לאו כללא הוא. אלא סמך אפרטא דמתניתין דהכא דבמדינה עצמה יש חלוק. שבירושלים וכל עיר שהיא רואה כו'. תוקעים כל זמן שיושבין [ב"ד] בבית המקדש והא דלא פירש רש"י דירושלים בכלל מקדש משום דלעולם יש חלוק בין מקדש לירושלים. דבמקדש אפילו שלא בזמן שב"ד יושבין תוקעין שאין שבות במקדש. ועוד דלשיטתיה אזיל דבשאר דוכתי נמי רגיל לפרש דירושלים בכלל מדינה וכתבתי טעמו בפ"ק דשקלים. ולולב שהיה ניטל בגבולין אפילו בזמן המקדש. כדתנן במשנה י"ג פ"ג דסוכה. כבר כתבתי שם דהיינו דוקא כל שסמוכין. ששלוחי ב"ד מגיעים שם. מה שאין כן ראש השנה לא היה ידוע קביעת החדש. כי אם בירושלים ותוך תחומין. [והא דכתב הר"ב כל זמן שב"ד יושבין במקדש. לא לדון. דאין דנין בשבתות ויו"ט. כדתנן במס' ביצה. ובסנהדרין פרק הנחנקין דף פ"ח. בימות החול יושבין בלשכת הגזית ובשבתות ויו"ט יושבים בחיל [ולשון הרמב"ם ברפ"ג מהלכות סנהדרין בבית [המדרש] שבהר הבית] ופירש"י שלא יהו נראין כיושבין בדין שבלשכת הגזית היו דנין ע"כ. אבל ישיבתן היתה להוראה שאין בכלל דאין דנין כו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על הברטנורא) ש"מ דבזמן שבה"מ קיים איירינן וה"ק ועוד כו' ירושלים יתירה קודם החורבן שהוא קודם התקנה ליבנה אחר החורבן ואחר התקנה. וזה לפירוש הר"מ. אבל לפירש"י דירושלים בכלל מדינה. כתבו התוספ' דהכא לאחר החורבן שתיקן ריב"ז. ועתוי"ט:

תפארת ישראל

יכין

ו) ועוד זאת משום דלעיל קאמר דבירושלים תקעו בכל העיר בזמן בית דין כסי' א, וביבנה לאחר תקנה לא תקעו רק בפני בית דין בסי' ג.

ז) ירושלים בבנינה.

ח) יבנה לאחר התקנה.

ט) רואה את ירושלים פרק ליושבת בעמק סמוך להעיר, ששומעת קול תקיעות העיר אבל אינה רואה את העיר.

י) ושומעת שגם שומעת הברת קול תקיעת ירושלים. פרט ליושבת בהר רחוק מהעיר, שיכולה לראות אבל לא לשמוע.

יא) וקרובה פרט חוץ לתחום.

יב) ויכולה לבא פרט למפסיק לה נהר.

יג) תוקעין בזמן שב"ד יושבין. וטעם ההיתר, מדאיכא תרתי, ב"ד ומקדש, כלעיל.

יד) וביבנה לא היו תוקעין אלא בבית דין בלבד ר"ל לפני ב"ד, כדי שיזהירוהו שלא יוציאו לר"ה, ולא במקום שרואה או שומעת וכו' ואפילו יש שם ג"כ ב"ד סמוכין, ודו"ק.

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים