רי"ף על הש"ס/ראש השנה/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש | טורי אבן

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ד[עריכה]

יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה משחרב בית המקדש התקין רבן יוהנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין אמר רבי אליעזר כשהתקין רבן יוחנן בן זכאי לא התקין אלא ביבנה בלבד אמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין ׃

גמ' במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה מאי טעמא אמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים והיינו טעמיה דלולב והיינו טעמיה דמגילה:

משחרב בית המקדש וכו':

אמר רב הונא (דף ל.) ועם ב"ד מאי עם בית דין בפני ב"ד לאפוקי שלא בפני בית דין דלא. איתמר נמי א"ר חייא בר גמדא אמר רבי יוסי בן שאול אמר רבי אין תוקעין אלא כל זמן שבית דין יושבין:

מתני' בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה (דף רי"ף ח' ע"ב) ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ושיהא יום הנף כולו אסור:

(דף לב.) סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי אמר לו רבי עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים:

וקיימא לן כר' עקיבא מחבירו:

מתני' אין פוחתין מעשרה מלכיות ומעשרה זכרונות ומעשרה שופרות רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש יצא אין מזכירין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות מתחיל בתורה ומשלים בנביא ר' יוסי אומר אם השלים בתורה יצא:

גמ' איבעיא לן הני ג' דקאמר ר' יוחנן בן נורי ג' מן התורה ג' מן הנביאים ג' מן הכתובים דהוו להו תשע או דילמא אחת מן התורה אחת מן הנביאים אחת מן הכתובים דהוו להו ג' מכולן ופשטינן דאם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים אמר רב המנונא אמר שמואל הלכה כר' יוחנן בן נורי ואסיקנא בסוף פירקא אמר רב חננאל כיון שאמר ובתורתך (ה' אלהינו) כתוב לאמר שוב אינו צריך וכן א"ר יהושע בן לוי כיון שאמר ובתורתך כתוב לאמר שוב אינו צריך בין יחיד בין צבור וכן הלכתא. אין מזכרין מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות (דף לב:) זכרונות כגון (תהלים, עח) ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב מלכיות כגון (יחזקאל, כ) חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם ואע"ג דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן וליפרקינן אפ"ה כיון דבריתחא אמרה אדכורי ריתחא בריש שתא לאו אורח ארעא שופרות כגון (הושע, ה) תקעו שופר בגבעה אבל אם בא לומר מלכיות זכרונות ושופרות של פורענות של עובדי כוכבי' אומר זכרונות כגון (תהלים, קלז) זכור ה' לבני אדום מלכיות כגון (שם, צט) ה' מלך ירגזו עמים אי נמי (שם, ט) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו שופרות כגון (זכריה, ט) וה' אלהים בשופר יתקע וסמיך ליה ה' צבאות יגן עליהם ואין מזכירין זכרון יחיד אפילו לטובה כגון (נחמיה, ה) זכרה לי אלהי לטובה וכגון (תהלים, קו) זכרני ה' ברצון עמך פקדונות הרי הן כזכרונות כגון (בראשית, כא) וה' פקד את שרה וכגון (שמות, ג) פקוד פקדתי אתכם דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר פקדונות אינן כזכרונות ואע"ג דקי"ל דר' יוסי ורבי יהודה (דף רי"ף ט' ע"א) הלכה כרבי יוסי הכא נהוג עלמא כרבי יהודה:

מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא. ותריצנא הכי קאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא רבי יוסי אומר משלים בתורה ואם השלים בנביא יצא וקיימא לן כרבי יוסי תניא אמר רבי אלעזר ב"ר יוסי ותיקין היו משלימין בתורה בשלמא זכרונות ושופרות איכא טובא אלא מלכיות תלתא הוו כגון (במדבר, כז) ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו (דברים, לג) ויהי בישורון מלך (שמות, טו) ה' ימלוך לעולם ועד ואנן בעינן עשרה וליכא אמר רב הונא תנא (דברים, ו) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא מלכות שלימה דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינה מלכות (שם, ד) וידעת היום והשבת אל לבבך אתה הראת לדעת וגו' מלכות דברי רבי יוסי רבי יהודה אומר אינה מלכות וקיימא לן כרבי יוסי:

מתני' העובר לפני התיבה ביום טוב ראשון של ראש השנה השני מתקיע ובשעת ההלל הראשון מקרא את ההלל:

גמ' מדקאמר בשעת ההלל מכלל דבראש השנה לא אמרינן הלל מאי טעמא כדרבי אבהו דאמר רבי אבהו אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכפורים אמר להן אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי מתים וספרי חיים פתוחין לפני וישראל אומרים שירה:


(דף רי"ף ט' ע"ב) מתני' שופר של ר"ה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין באילן ולא רוכבין ע"ג בהמה ולא שטין על פני המים ואין חוחכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות ולא בדבר שהוא בלא תעשה אבל אם רצה ליתן בתוכו מים או יין יתן ואין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומתעסקין עמהן כדי שילמדו והמתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא:

גמ' מ"ט יו"ט עשה ולא תעשה הוא ושופר עשה ולא אתי עשה ודוחה את לא תעשה ועשה:

(דף לג.) אין חותכין אותו לא בדבר שהוא משום שבות. סכינא:

משום לא תעשה. מגלא:

אבל אם רצה ליתן לתוכו מים או יין יתן תניא אבא שאול אומר מים או יין מותר כדי לצחצחו מי רגלים אסור מפני הכבוד:

ומתעסקין עמהן כדי שילמדו:

אמר רבי אלעזר ואפי' בשבת והני מילי (דף לג:) בקטן שהגיע לחינוך אבל קטן שלא הגיע לחינוך ביו"ט אין בשבת לא ואית דאמרי איפכא:

מתני' סדר תקיעות שלש של שלש שלש שיעור תקיעה כדי שלש תרועות שיעור תרועה כדי שלש יבבות תקע בראשונה (דף רי"ף י' ע"א) ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת מי שבירך ואחר כך נזדמן לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רבן גמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן ׃גמ' שיעור תקיעה כדי שלש תרועות׃ והתניא שיעור תקיעה כתרועה אמר אביי תנא דידן קא חשיב תקיעות דכולהו בבי כתרועות דכולהו בבי תנא ברא קא חשיב חד בבא ולא פליגי:

שיעור תרועה כדי שלש יבבות. והתניא שיעור תרועה כשלשה שברים אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב (במדבר, כט) יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וגמיר מאמיה דסיסרא דכתיב (שופטים, ה) בעד החלון נשקפה׃ ותיבב מר סבר גנוחי גנח ומר סבר ילולי יליל ת"ר מנין שבשופר ת"ל (ויקרא, כה) והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בר"ה מניין ת"ל בחדש השביעי הזה שאין ת"ל בחדש השביעי ומה ת"ל בחדש השביעי שיהו כל התרועות של חדש השביעי כזה ומנין שפשוטה לפניה תלמוד לומר והעברת ומנין שפשוטה לאחריה ת"ל תעבירו ואין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל בחדש השביעי (דף לד.) שאין ת"ל בחדש השביעי ומה ת"ל בחדש השביעי שיהיו כל התרועות של חדש השביעי כזה ומנין שלש של שלש שלש תלמוד לומר והעברת שופר תרועה זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה ת"ל שביעי שביעי לגזירה שוה הא כיצד שלש שהן תשע שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה כשלשה שברים:

אתקין ר' אבהו בקיסרי תקיעה שלשה שברים (דף רי"ף י' ע"ב) תרועה ותקיעה מה נפשך אי ילולי הוא תרועה נעביד שברים לא נעביד אי גנוחי הוא שברים נעביד תרועה לא נעביד מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל מתקיף לה רב עוירא ודילמא גנוחי הוא ואתיא תרועה ומפסקא בין תקיעה לשלשה שברים הדר עביד בבא אחרינא תקיעה ושלשה שברים ותקיעה מתקיף לה רבינא ודילמא ילולי הוא ואתו שברים ומפסקי בין תקיעה לתרועה הדר עביד בבא תליתאה תר"ת אם כן דרבי אבהו למה לי דילמא גנח ויליל אי הכי איפכא נמי דילמא יליל וגנח סתם אינש כי מיתרע ביה מילתא ברישא מגנח והדר מיילל נמצא עכשיו שתוקעין תשר"ת ג' פעמים ותוקעין תש"ת ג' פעמים ותוקעין תר"ת ג' פעמים ונהגו העם לתוקען כשהן יושבין ומברכין עליהם ברכת התקיעה ומפני שהצבור צריכין לשמוע התקיעות על סדר הברכות לפיכך חוזרין ותוקעין על סדר הברכות תשר"ת פעם אחת ותש"ת פעם אחת ותר"ת פעם אחת ובדין הוא שיהו תוקעין אותן על סדר ברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון (דף רי"ף י"א ע"א) שהברכות אין מעכבות את התקיעות הרי יצאו ידי חובתן באותן שתקעו כשהן יושבין ודי להם לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פעם אחת שלא להטריח את הצבור וכן המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות:

שאלו מקמי ריש מתיבתא המברך יום ר"ה על תקיעת שופר בתר ס"ת והשיח צריך לברך על התקיעות של סדר ברכות או לא ואהדר להו הכין קא חזו רבנן שגוערין בזה ששח עד שלא יתקע על סדר ברכות אבל לחזור ולברך אינו חוזר ולא דמיא הא לתפילין דאמר רב חסדא (מנחות לו, א) שח בין תפילה לתפלה חוזר ומברך דהנך שתי מצות נינהו דתנן תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ושל ראש אינה מעכבת של יד ולא עוד אלא דלא הדר ומברך ההיא ברכה קמייתא אלא ברכה אחריתא קא מברך ומקשינן שח אין לא שח לא והא שלח רב חייא בר הינא משמיה דר' יוחנן על תפילה של יד אומר להניח תפילין ועל של ראש אומר על מצות תפילין ופרקינן׃ אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת ואם שח מברך שתים ואעפ"כ קשה להשיח דתניא שח בין תפילה לתפלה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה וכ"ש כי האי ששח בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד אלא שאינו חוזר ומברך שמצוה אחת היא צא וראה שהרי ההלל שמברכין קודם לקריאתו ואף על פי כן בין פרק לפרק פוסק ולא הוצרך לחזור ולברך:

מתני' תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת:


(דף רי"ף י"א ע"ב) גמ' אר"י שמע (דף לד:) ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא תניא נמי הכי שמע תשע תקיעות בט' שעות יצא מתשעה בני אדם כאחת לא יצא תקיעה מזה ותרועה מזה בזה אחר זה יצא ואפי' בסירוגין ואפילו כל היום כולו ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק בהלל ובמגילה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש לא קשיא הא דידיה הא דרביה וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר אפילו בתשע שעות ביום יצא ובהלל ובמגילה נמי אע"פ ששהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור לראש אלא קורא ממקום שפסק:

תנו רבנן תקיעות אינן מעכבות זו את זו וברכות אינן מעכבות זו את זו תקיעות וברכות של ראש השנה ושל יוה"כ מעכבות זו את זו מאי שנא ר"ה ויוה"כ כדרבא דאמר רבא אמר להן הקב"ה לישראל אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר:

מתני' מי שבירך ואחר כך נזדמן לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים׃

גמ' טעמא דבירך ואח"כ נזדמן לו שופר אבל אית ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו אמר רבא לא אמרו אלא בחבר עיר תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות בד"א בצבור אבל ביחיד שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות יחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חברו מברך לו מצוה בתוקעין יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין (דף רי"ף י"ב ע"א) הולכין למקום שמברכין אע"פ דהא ודאי והא ספק:

מתני' כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב רק נמליאל אומר שליח צבור מוציא את הרבים ידי חובתן:

גמ' תניא אמרו לו לרבן גמליאל לדבריך למה צבור מתפללין אמר להם כדי להסדיר שליח צבור את תפלתו אמר להם ר"ג לחכמים לדבריכם למה ש"צ יורד לפני התיבה אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי אמר להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את מי שהוא בקי אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל בברכות של ר"ה ורב אמר עדיין היא מחלוקת ומי א"ר יוחנן הכי והאמר ר' יוחנן הלכה כר"ג בברכות של ר"ה ושל יוה"כ הלכה מכלל דפליגי אמר (בגמ' דף לה. הגירסא רנב"י) רבא מאן מודים ר"מ והלכה מכלל דפליגי רבנן דתניא ברכות של ר"ה ושל יוה"כ ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן דברי ר"מ וחכ"א כשם ששליח צבור חייב כך כל יחיד ויחיד חייב ושמעינן מינה דהלכה כר"ג בברכות של ר"ה ויוה"כ בלבד אבל בשאר ימות השנה לא אלא כשם שש"צ חייב כך כל יחיד ויחיד שהוא בקי חייב וכן הלכתא:

ועם שבשדות דאניסי ולא מצו למיתי לבי כנישתא בר"ה וביוה"כ ש"צ נמי מוציאן ידי חובתן אבל דעיר אין ש"צ מוציאן ידי חובתן עד דאתו לבי כנישתא ושמעי משליחא דצבורא מתחלה ועד סוף:

ירושלמי ר"ג אומר ש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן וכו' רב הונא צפוראה בשם ר' יוחנן אמר הלכה כר"ג באילין תקיעתא והוא שישנן שם מראש התפלה ומאי שנא ברכות של ר"ה ויוה"כ שש"צ מוציא את הרבים ידי חובתן משא"כ בשאר ימות השנה משום דנפישי ברכות דכל שבתות וי"ט של שאר ימות השנה שבע והני תשע:

א"ר אלעזר לעולם יסדיר אדם את תפלתו ואח"כ יתפלל אמר רבא מסתברא מילתא דר' אלעזר בברכות של ר"ה ושל יוה"כ ושל פרקים אבל של שאר ימות השנה לא צריך וכמה הוא פרקים משלשים יום ולהלן:

גרסינן בעירובין (דף מ.) אמר (לפנינו הגירסא רבה) רבא כי הוינן בי (דף רי"ף י"ב ע"ב) רב הונא איבעיא לן מהו להזכיר של ראש חדש בר"ה כיון דחלוקין במוספין אמרינן או דילמא אומר זכרון אחד ועולה לו לכאן ולכאן ואסיקנא אומר זכרון אחד ועולה לו לכאן ולכאן:

(שם דף מ:) ואמר (לפנינו הגירסא רבה) רבא כי הוינן בי רב הונא איבעיא לן מהו לומר זמן בר"ה וביוה"כ דכיון דמזמן לזמן אתי אמרינן או דילמא כיון דלא איקרו רגלים לא אמרינן לא הוה בידיה כי אתא לבי רב יהודה א"ל אקרא חדתא נמי אמינא זמן אמר ליה רשות לא קא מיבעיא לי חובה מאי ומסקנא הלכתא אומר זמן בר"ה וביוה"כ:

סליקו להו יום טוב וסליקא לה מסכת ראש השנה