רי"ף על הש"ס/ראש השנה/פרק ג

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק ג

ראוהו ב"ד׃

מתני' (דף כו.) כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא (דף רי"ף ו.) קרן א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנאמר (יהושע, ו) והיה במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר:

מתני' (דף כו:) שופר של ר"ה של יעל פשוט ופיו מצופה זהב ושתי חצוצרות משני צדדין השופר מאריך והחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר ובתעניות בשל זכרים כפופים ופיו מצופה כסף ושתי חצוצרות באמצע שופר מקצר וחצוצרות מאריכין שמצות היום בחצוצרות׃

גמ' (דף כז.) תניא בד"א במקדש אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות מקום שיש חצוצרות אין שופר א"ר יהושע בן לוי מאי קרא (תהלים, צח) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר אבל בעלמא לא:

מתני' (דף כו:) שוה היובל לר"ה לתקיעה ולברכות ר' יהודה אומר בראש השנה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים:

גמ' א"ר לוי שופר של ר"ה ושל יוה"כ בכפופים והא אנן תנן שופר של ר"ה של יעל פשוט הוא דאמר כר' יהודה דתנן רבי יהודה אומר בר"ה תוקעין בשל זכרים כפופים ולימא הלכה כר' יהודה אי אמר הלכה כרבי יהודה חלה(דף רי"ף ו:) ה"א אפילו ביובל קמ"ל:

מתני' (דף כז.) שופר שנסדק ודבקו פסול דבק שברי שופרות פסול (דף כז:) ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר:

גמ' תנו רבנן היה ארוך וקצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר נתן שופר בתוך ד שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא ת"ר גרדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר הפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דהפכיה כי כתונא אלא שהרחיב הקצר וקצר את הרחב לא יצא מ"ט כדרב מתנה דאמר רב מתנה (ויקרא, כה) והעברת דרך העברתו בעינן:

דבק שברי שופרות פסול:

ת"ר הוסיף עליו הכל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול ר' נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול:

במינו כשר א"ר יוחנן והוא שנשתייר רובו מכלל דשלא במינו אפי' נשתייר רובו פסול (דף רי"ף ז.) נסדק לארכו פסול לרחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול וכמה שיעור תקיעה פירש רבן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן היה קולו דק או עבה או צרור כשר שכל הקולות כשרים בשופר שלחו ליה לאבוה דשמואל קדחו בזכרותו ותקע בו יצא דמין במינו אינו חוצץ:

מתני' התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך (בד"י הגירסא פיטם) הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא ואע"פ שזה שמע וזה שמע זה כוון לבו יצא וזה לא כוון לבו לא יצא:

גמ' אמר רב הונא ל"ש אלא לאותן העומדים על שפת הבור אבל אותן העומדים בבור יצאו (דף כח.) אמר רב יהודה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא דמצות לאו ליהנות ניתנו (דף רי"ף ז:) אמר רבא המודר הנאה מחברו מותר לתקוע לו שופר של מצוה והמודר הנאה משופר מותר לתקוע (צ"ל בו) לו תקיעה של מצוה והמודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה:

(דף כח:) תניא נתכוין שומע ולא נתכוין משמיע או שנתכוין משמיע ולא נתכוין שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע א"ל רבי זירא לשמעיה (דף כט.) התכוין ותקע לי אלמא קסבר משמיע נמי בעי כוונה כלומר אף על פי שמתכוין להוציא עצמו ידי חובתו אין חברו השומע תקיעתו יוצא ידי חובתו עד שיתכוין התוקע להשמיעו וה"מ ביחיד אבל בשליח צבור כיון דדעתיה לכולי עלמא לא בעינן דמתכוין ליה גופיה כדתנן היה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא:

מתני' חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן זה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן ׃

גמ' ת"ר הכל חייבין בתקיעת שופר כהנים לויים וישראלים גרים ועבדים משוחררים טומטום ואנדרוגינוס ומי שחציו עבד וחציו בן חורין אנדרוגינוס מוציא את מינו אבל לא שאינו מינו טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו:

מי שחציו (דף רי"ף ח.) עבד וכו':

אמר רב נחמן אף לעצמו אינו מוציא תני אהבה בריה דרבי זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוציא:

בעי רחבה (דף כט:) ברכת הלחם של מצה שהיא המוציא וברכת היין של קידוש היום שהיא בורא פרי הגפן מהו כיון דחובה היא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה היא ופשטינן אע"פ שיצא מוציא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן וכי הוה אתו אריסיה מדברא הוה מקדש להו ת"ר לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים אלא אם כן אוכל עמהם פירוש שאם אינו אוכל עמהם מוציא שם שמים לבטלה אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות ובהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא:

סליקו להו ראוהו בית דין