מהרש"א על הש"ס/ראש השנה/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

כז.[עריכה]

בפרש"י בד"ה ומשך בשניה כו' לאחריה דמלכות ואחד לפשוטה לפניה דזכרונות עכ"ל. ולא ניחא ליה לפרש בפשיטות טפי בתקיעה אחרונה דתשר"ת שמשך בה שתהיה גם לפשוטה לפניה דתשר"ת שניה דברייתא זו שנויה מקמיה דתיקן ר' אבהו לתקוע כן מספיקא ולא היו תוקעין מקמיה דר' אבהו רק תר"ת למלכיות ותר"ת לזכרונות ותר"ת לשופרות וק"ל:

בד"ה התורה חסה כו' טהרה במקוה עכ"ל הס"ד כצ"ל:

תוס' בד"ה בתורה אחד כו' ומתרגמין יחד עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד אבל שנים כו' כצ"ל:

בד"ה כמאן מצלינן כו' אבל בשאר יומי לא כו' עכ"ל. לשון מגומגם הוא ובת"י אינו ויש ליישבו בדוחק דר"ל אבל בשאר יומי (דר"ה) [דיום הכפורים] שאינו ביובל לא וק"ל:

בד"ה כמאן דלא כו' תימה הא ע"כ לא כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה שופר שנסדק כו' ואפילו נפסל מטעם משום שנים וג' שופרות וכו' עכ"ל. ר"ל דרישא שופר שנסדק ודבקו דפסיל טעמא אחרינא אית ביה דהיינו דאין שם שופר עליו וק"ל:

כז:[עריכה]

בד"ה ניקב וסתמו כו' א"נ כר' נתן ובשלא במינו כו' עכ"ל וברא"ש א"נ כר' נתן והוא שנפחת רובו כו' עכ"ל. והוא דחוק דהא בלא נפחת רובו נמי מעכב התקיעה כמ"ש התוס' גם הרא"ש גופיה וצריך להגיה בהרא"ש כמו הכא בתוס' ודו"ק:

בא"ד ואפ"ה קאמרינן בירושלמי דמתניתין רבי נתן כו' עכ"ל. ר"ל אף כרבי נתן ובשאינו מינו וכ"ש דאתיא כרבנן אף במינו וכ"כ הרא"ש ע"ש:

בד"ה ושמע קול שופר כו' וכוותיה קי"ל דהא הני נשי קיימי לחודייהו כדמוכח כו' עכ"ל. צ"ע לפום סברתם דהשתא לענין צירוף פליגי אבל לצאת אפי' רב מודה א"כ אין ראיה דקי"ל כריב"ל מהני נשי דלחודייהו קיימי דההוא לצאת איירי ורב נמי מודה ביה גם בההיא דאלו נאמרים קשה מאי ראיה צריך לברכת כהנים דההיא לצאת איירי ורב מודה ביה והך דריב"ל דאין מחיצה מפסקת איירי לענין צירוף ובת"י כל זה אינו ודו"ק:

כח.[עריכה]

בד"ה אמר רב יהודה כו' תניא תקע לא יצא וכן קשיא כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה המודר הנאה כו' מחלק אביי בין הנאת סוכה עלי כו' חומר בנדרים מבשבועות כו' כצ"ל:

בד"ה המודר הנאה כו' מחבירו משופר וממעין כו' עכ"ל. ר"ל כיון דתני מודר הנאה מחבירו בין לענין תקיעה ובין לענין הזייה דשרי ל"ל למיתני שוב בין מודר הנאה משופר ובין מודר הנאה ממעין אבל הא ודאי לא קשיא להו ל"ל תרתי מודר הנאה מחבירו בתקיעה ובהזייה וכן ל"ל שופר ומעין דכל חדא מלתא אחריתא הוא ודו"ק:

בד"ה אמר רבא כו' דה"מ לדחויי דלעולם מצוה משום הכירא עכ"ל כצ"ל:

כח:[עריכה]

בפרש"י בד"ה קמ"ל דאע"ג דמתעסק הוא יצא כו' עכ"ל נראה מלשונו דמתעסק בעלמא יצא קאמר וקשה דהא בהדיא תנן לקמן בפרק ב' דמתעסק לא יצא אבל הכי הל"ל קמ"ל דלשיר לאו מתעסק הוא וכ"ה בהדיא לקמן בפ"ב וכמ"ש התוס' וק"ל:

בד"ה דלמא קסבר כו' ומתרתי הנך ממתניתין ומברייתא איכא כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אבל הכא כו' מתעסק בעלמא הוה ולקמן בפ"ב תנן והמתעסק לא יצא עכ"ל כצ"ל:

בד"ה אבל נתכוין כו' משכחת לה לא הוה מצי למימר כו' כצ"ל מת"י:

בד"ה ומנא תימרא כו' תימה מאי אולמיה דהך מההיא כו' עכ"ל לא ידענא מאי קשיא להו דהא קאמר תלמודא אנן הכי קאמרינן רב שמן בר אבא מ"ט שביק מתני' כו' דהשתא מצינן למימר דקושטא הוא דלא אולמיה הך מההיא אלא לדברי רב שמן דשביק מתני' קאמר הכי ויש ליישב בדוחק:

בא"ד. דאי מתרמי ליה בוכרא הדר מזה כו' ומסוכה אין להביא ראיה כו' כצ"ל:

בד"ה לא נאמר כו' כיון דיוצא באחד למה נזקקנו כו' כצ"ל:

כט.[עריכה]

בפרש"י בד"ה ה"ג כהנים כו' ולא גואלין אחר היובל פחות כו' במקדיש שדה אחוזה כו' עכ"ל כצ"ל:

תוס' בד"ה דתנן כו' ראשונה ה"ל לאתויי דההיא כו' כצ"ל: