משנה ראש השנה ד ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ד · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

סדר ברכות, אומר אבות וגבורות וקדושת השם, וכולל מלכויות ו עמהן, ואינו תוקע.

קדושת היום, ותוקע.

זכרונות, ותוקע.

שופרות, ותוקע.

ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.

דברי רבי יוחנן בן נורי.

אמר לו רבי עקיבא: אם אינו תוקע למלכויות, למה הוא מזכירז?

אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם.

וכולל מלכויות עם קדושת היום, ותוקע.

זכרונות, ותוקע.

שופרות, ותוקע.

ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים.

נוסח הרמב"ם

סדר ברכות אומר אבות גבורות וקדושת השם וכלל מלכייות עמהן ואינו תוקע קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי אמר לו רבי עקיבה אם אינו תוקע למלכייות למה הוא מזכיר אלא אומר אבות גבורות וקדושת השם וכלל מלכייות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודיה וברכת כהנים.

פירוש הרמב"ם

סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם כו': אמר השם בראש השנה [ויקרא כג] זכרון תרועה ובאה הקבלה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות ועוד אמר [במדבר י] והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם ובאה הקבלה כי מה שהחזיר אלהיכם בנין אב כל מקום שנאמר זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומן הראוי להקדים המלכיות ואחריהן זכרונות ואחריהן שופרות כמו שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר והלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אבות - מגן אברהם:

וגבורות - אתה גבור:

קדושת השם - קדוש קדוש קדוש:

קדושת היום - אתה בחרתנו:

זכרונות ותוקע שופרות ותוקע - מקראי ילפינן להו, דכתיב (ויקרא כג) זכרון תרועה, ודרשו רז"ל זכרון אלו זכרונות, תרועה אלו שופרות, ואמר קרא (במדברי) והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם. מה ת"ל אני ה' אלהיכם, למד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות, יהיו מלכיות עמהם:

אר"ע וכו' - והלכה כר"ע:

פירוש תוספות יום טוב

וכולל מלכיות עמהן. אע"ג דבקרא דמיניה ילפינן לזכרונות שופרות מלכיות כמו שכתב הר"ב נזכרו המלכיות באחרונה. מקדימין המלכיות כמ"ש הרמב"ם. ומן הראוי להקדים המלכיות וכו' כמו שאמר [בגמ' פ"ק ד' ט"ז] אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. ובמה בשופר. ע"כ. והטעם מבואר כי קודם ראוי שנמליך מלך עלינו. ואח"כ נעלה זכרונינו לפניו לטובה. ומה שכתב הר"ב למד על כל מקום כו'. עיין במשנה ג' פ"ב דתענית:

קדושת היום ותוקע. דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתנן במשנה ט':

למה הוא מזכיר. מפרשינן בגמרא דה"ק למה הוא מזכיר עשר לימא תשע דהואיל ואשתנו מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה בדין הוא דלשתנו נמי לפחות מהן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ו) (על המשנה) מלכיות. ואע"ג דבקראי נזכרו המלכיות באחרונה. מקדימין אותן. כמו שאמרנו בגמרא אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. והטעם מבואר כי קודם ראוי שנמליך מלכותו עלינו ואח"כ יעלה זכרונינו לפניו לטובה:

(ז) (על המשנה) למה כו'. ה"ק למה הוא מזכיר עשר לימא תשע דהואיל ואשתנו מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה בדין הוא דלשתרי נמי לפחות מהן:

תפארת ישראל

יכין

כה) סדר ברכות של ר"ה.

כו) אומר אבות מגן אברהם.

כז) וגבורות אתה גבור.

כח) וקדושת השם קדוש קדוש קדוש.

כט) וכולל מלכיות עמהן משום דקדושה ומלכיות שניהן מענין אחד משבח המקום לכן כוללן יחד.

ל) ואינו תוקע כדי שלא להפסיק בין התקיעות עם קדושת היום.

לא) קדושת היום אתה בחרתנו.

לב) ואומר עבודה רצה.

לג) והודאה מודים.

לד) וברכת כהנים שים שלום.

לה) למה הוא מזכיר למה מזכיר כבשאר, י' פסוקי מלכיות, תסגי לכתחילה בט', דמדאשתני מלכיות מזכרונות ושופרות לענין תקיעה, ישתנה נמי בהא. ונ"ל דר' יוחנן בן נורי לשטתיה דס"ל במ"ו דסגי בג' ג' מכולן, והלכה כר"ע.

בועז


הלכתא גבירתא

סדר ברכות שמונה עשרה דמוסף בראש השנה אבות גבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע תשר"ת. זכרונות ותוקע תשר"ת, שופרות ותוקע תשר"ת, ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. ואומר במלכיות ג׳ פסוקים מתורה וג׳ מכתובים וג׳ מנביאים וא׳ מתורה שנזכר בהם מלכות, וכן באופן זה בזכרונות י׳ פסוקים שנזכר בהם זכרון, וכן בשופרות י׳ פסוקים השופרות, וא"א פסוק במלכיות ולא בזכרונות ולא בשופרות של פורעניות ישראל. וא"א פסוק זכרונות דיחיד. ואף על פי דבתחילה תקנו הט׳ ברכות והתקיעות שעל הסדר בתפלת שחרית, מפני גזירה קבעום אחר כך במוסף וכן הוא עתה, והתקיעות דסדר הברכות דהיינו בשמונה עשרה דמוסף, יתקע אחר לא הש"ץ, אלא אם כן מובטח שחוזר לתפלתו, וכשמתפלל מתוך הסידור ודאי מובטח, ודוקא ציבור מפסיקים בשמונה עשרה לתקוע, מה שאין כן יחיד ואפילו יש לו מי שיתקע, אלא תוקעים לו קודם שיתפלל מוסף. וסדר תקיעות שלש של שלש שלש, דבתורה לא נזכרו רק ג׳ תרועות, וקיימא לן רכל תרועה תקיעה לפניה ותקיעה לאחריה ולא ידעינן אם תרועה שנאמרה בתורה אם היא היללה שאנו קוראים תרועה, או אם הוא מה שאנו קוראים שברים, או שניהם יחד, לפיכך לצאת ידי כל הספיקות תוקעין אחר שחרית קודם מוסף, על הבימה, ג"פ תשר"ת, ג"פ תש"ת, וג"פ תר"ת. וזה היה תקנת ר׳ אבוהו בקיסרי, וכתב רב האי גאון שנשאל איך יעלה על הדעת שעד שבא ר׳ אבוהו ותיקן לא היו ישראל יוצאין ידי תקיעת שופר, והשיב שכך היה הדבר מימים קדמונים מנהג בכל ישראל מהם עושים תרועה יללות ויבבות קלות ומהם שברים ואלו ואלו יוצאים י"ח ותיקן ר׳ אבוהו תקנה שיהיו הכל עושים מעשה אחד ולא יראה ביניהם חלוקה [ובפרט במצות בתחלת השנה שראוי ביותר שיהיה נזהרים להיות אגודה אחת כנ"ל]. ברכות של ראש השנה [וכן ביוה"כ של יובל] ותקיעות דראש השנה [ויה"כ של יובל] מעכבות זו את זו, שאם אינו יודע כל הברכות לא יאמר מה שיודע, אלא לא יאמר כלום, מה שאין כן בשאר ימות השנה אם יודע ברכה א׳ בשמונה עשרה יאמרה ואין מעכבות זה את זה. וכן תקיעות באינו יודע אלא מקצת הסימן של תשר"ת, תש"ת, תר"ת, לא יעשה המקצת שיודע, אבל הסימנין תשר"ת תש"ת תר"ת אינם מעכבין זה את זה ואם ידע א׳ מהם או ב׳ יעשה, והברכות אינם מעכבות התקיעות ולא התקיעות הברכות ואיזהו מהם שיודע יעשה וכן סדרן אינו מעכב*) שיעור תקיעה (כשלש תרועות) [בתרועה] [ולדידן בתשר"ת שיעור תקיעה (כשלש תרועות) [בתרועה] שכל תרועה כולל תרועה שלנו שהיא יבבות ושברים. ובסימן תש"ת שיעור תקיעה כשלש שברים, ובתר"ת כשיעור ג׳ יבבות בעלמא. ואם מאריך הרבה בכל תקיעה אין לחוש, שאין לה שיעור למעלה], שיעור תרועה כג׳ יבבות [י"מ שכל התרועה מורכבת מג׳ כוחות בעלמא כל שהוא, ויש מפרשים שכל אחד מג׳ קולות הקצרות שמורכבת מהם התרועה כל קול וקול בפרט יהיה כשיעור ג׳ יבבות טורמיטון, ולפי זה יהיה כל התרועה בכלל כשיעור ט׳ טורמיטון, ולצאת ידי כל הדיעות יאריך בתקיעות לתשר"ת כשיעור ח"י כוחות דשיעור תקיעה בתרועה, והתרועה לי"מ ב׳ כשיעור ט׳ טורמיטון וכן שברים שנקרא גם כן תרועה, ובסי׳ תש"ת ותר"ת, יאריך לכל הפחות בתקיעה כשיעור ט׳ כוחות דבזה יוצא לכולי עלמא דמותר להאריך בתקיעה אפילו יותר מכשיעור וכמ"ש. וגם יזהר לכתחילה בתש"ת שיקצר בכל שבר, שלא יהיה כשיעור ט׳ כוחות, שאז יצא מכלל שבר והוי תקיעה וגם יזהר שיעשה בתרועה כשיעור ט׳ כוחות, וכל קולות השופר צריכין שיהיו כשלימות בנשימה אחת דתרועה כתיב ולא תרועות ואם מפסיק ביניהם אין כאן תרועה שלימה וכן התקיעות, ולכן צריך ליזהר שיעשה הג׳ שברים בנשימה אחת, דאף על גב דהשברים הם קולות מופסקים, אין הכתה שיפסיק בין שבר לחבירו אלא הכמה שיהא ניכר שכל שבר הוא בפני עצמו ולא תכופים יחד בתרועה. ולענץ תשר"ת דחשבינן הש"ת לתרועה יש פלוגתא אם יעשה הש"ת בנשימה אחת או לא. ולכן בתקיעות דמיושב שלפני השמ"ע יקרא המקרא לפני התוקע סדר התקיעות שברים תרועה בפעם אי, שיזהר עי"ז התוקע לתקוע אותם בנשימה אחת, ובתקיעות דמעומד דהיינו שבשמונה עשרה יפסיק המקרא קצת בין שברים לתרועה לסימן שיתקע אותן התוקע בב׳ נשימות, אך אסור לשהות יותר מכדי נשימה ביניהן]. תקע התקיעה שאחר התרועה כגון בסוף בבא א׳ של תר"ת ומשך אותה כשיעור ב׳ תקיעות לפי שיעור התקיעה שתקע בתחילת הבבא זו, כדי שתעלה התקיעה עתה לב׳ לסוף הבבא שגמר ולתחלת הבבא ב׳ שאחריה לא עלתה לו אלא בשביל תקיעה א׳, וכן הדין בהאריך בתקיעה אחרונה של תשר"ת כשיעור ב׳ תקיעות כדי שתעלה לשם תקיעה אחרונה של סימן תשר"ת. ולראשונה של סימן תש"ת, לא עלתה לו אלא בשביל תקיעה אחת. וליש אומרים בשם הירושלמי אפילו בשביל א׳ לא עלתה לו, מ׳־הא בתקע תקיעה אחת בין ב׳ סדרים והתנה שאידה מן הסדרים הוא הנכון תעלה לו אותה תקיעה יצא. אעפ"י שלכתחילה יתקעו בציבור התקיעות דמעומד על סדר הברכות דמלכיות זכרונות ושופרות. מכמ"ק בדיעבד שהתפללו קודם שתקעו שלא היה להם שופר עד אחר כך יצאו. אף על גב דבברכת המצות אף שיצא כבר מוציא אחרים יד"ח מכמ"ק בהפלה שאני, ויתפלל כל יחיד ויחיד תפלה בלחש בפ"ע ובנתיים יסדר הש"ץ תפילתו ויתפלל אז בקו"ר להוציא שאינו בקי. ואפילו בכולם התפללו וכולם בקיאים אף על פי כן ירד ש"ץ וחוזר להתפלל, לקיים תקנת חז"ל.

פירושים נוספים

בבלי לב א  שולחן ערוך אורח חיים תקצא א