משנה ראש השנה ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ראש השנה · פרק ד · משנה ו | >>

אין פוחתין מעשרה ח מלכויות, מעשרה זכרונות, מעשרה שופרות.

רבי יוחנן בן נורי אומר: אם אמר שלש שלש י מכולן, יצא.

אין מזכירין זכרון מלכות ושופר של פורענות.

מתחיל בתורה ומשלים בנביא.

רבי יוסי אומר: אם השלים בתורה, יצא.

משנה מנוקדת

אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה מַלְכֻיּוֹת, מֵעֲשָׂרָה זִכְרוֹנוֹת, מֵעֲשָׂרָה שׁוֹפָרוֹת.

רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר:
אִם אָמַר שָׁלשׁ שָׁלשׁ מִכֻּלָּן, יָצָא.
אֵין מַזְכִּירִין זִכָּרוֹן, מַלְכוּת, וְשׁוֹפָר – שֶׁל פֻּרְעָנוּת.
מַתְחִיל בַּתּוֹרָה וּמַשְׁלִים בְּנָבִיא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
אִם הִשְׁלִים בַּתּוֹרָה, יָצָא:

נוסח הרמב"ם

אין פוחתין -

מעשר מלכיות,
מעשרה זכרונות,
מעשרה שופרות.
רבי יוחנן בן נורי אומר:
אם אמרן שלש, שלש - יצא.
אין מזכירין -
זיכרון, ומלכות, ושופר - של פורענות.
מתחיל - בתורה,
ומסיים - בנביא.
רבי יוסי אומר:
אם השלים בתורה - יצא.

פירוש הרמב"ם

אלו העשר ועשרה - רוצה לומר בהם שלושה פסוקים מן התורה, שלושה מן הכתובים, שלשה מן הנביאים, ואחד מן התורה משלים בו.

ורבי יוחנן בן נורי אומר, אם אמר אחד מן התורה ואחד מן הכתובים ואחד מן הנביאים יצא.

ושיעור מאמר רבי יוסי האמור בכאן, כפי מה שנראה מדעתו כך הוא, כשם שיצא ידי חובתו אם השלים בתורה, כך אם השלים בנביא יצא.

וזכרון ושופר ומלכות של פורענות - כמו שאמר "ויזכור כי בשר המה"(תהלים עח, לט) וגו', "תקעו שופר בגבעה"(הושע ה, ח), "אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה"(יחזקאל כ, לג) וגו'.

וכמו כן זכרון יחיד כמו "זכרה לי אלהי לטובה"(נחמיה יג, יט), אין מוציאין מידי חובה.

והלכה כרבי יוחנן בן נורי, וכרבי יוסי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מעשרה מלכיות - ג' פסוקים משל תורה, וג' משל כתובים, וג' משל נביאים ט, ואחד משל תורה שמשלים בו:

שלש שלש - אחד של תורה, ואחד של כתובים, ואחד של נביאים. והלכה כר"י בן נורי:

מלכיות וזכרונות ושופרות של פורענות - כגון אם לא ביד חזקה אמלוך עליכם (יחזקאל כ), ויזכור כי בשר המה (תהלים עח), תקעו שופר בגבעה (הושע ה), וכיוצא בהן. וזכרון יחיד, כגון זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה), אע"פ שהוא לטובה אין מזכירין אותו. וכן הלכה:

רבי יוסי אומר אם השלים בתורה יצא - בגמרא מפרש למלתיה דר"י הכי, ומשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא. והלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

אין פוחתין מעשרה מלכיות כו'. מפרשינן בגמרא כנגד עשרה הילולים דהללו אל בקדשו. דכתיב בהו (תהלים ק"נ) הללוהו בתקע שופר. אי נמי כנגד י' הדברות פירש"י דכתיב בהו נמי שופר. אי נמי כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. כדתנן ריש פ"ה דמס' אבות. ופירש"י שהעולם נברא בר"ה:

מעשרה מלכיות. פי' הר"ב ג' משל תורה וג' משל כתובים וכו' כדתני סיפא מתחיל בתורה ומשלים בנביא. ור' יוחנן נמי בהא לא פליג ואע"ג דבכל מקום אמרינן תורה ונביאים וכתובים וכדלקמן בסמוך. פי' בתוס' די"ל מכום דקראי. דתילים משלי איוב קדמו לנביאים והר"ן אע"פ שבכאן מפרש משום דאחר שהתחיל בתורה. דהתחלה מעליא היא חזר להתחיל בכתובים. כדי שיהא מעלה בקדשים. ברפ"ג דמגילה נראה שחזר בו:

אם אמר שלש שלש. מפרש בגמרא כנגד תורה נביאים וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים:

אין מזכירין זכרון מלכות כו'. הקדים זכרון למלכות שהוא נופל על ל' מזכירין ובסדר המשנה שבגמרא גרס מלכות זכרון ושופר:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על המשנה) מעשרה. כנגד י' הלולים דהללו אל בקדשו דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר. א"נ כנגד י' הדברות פרש"י דכתיב בהו נמי שופר. א"נ כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. ופירש"י שהעולם נברא בר"ה. גמרא:

(ט) (על הברטנורא) ואע"ג דבכל מקום אמרינן תורה ונביאים וכתובים י"ל משום דקראי דכתובים קדמו לנביאים. תוספ':

(י) (על המשנה) שלש שלש. כנגד תורה נביאים וכתובים. ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראלים גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו':    פ"ג דהלכות שופר סי' ח' ט' ובטור א"ח סי' תקצ"א כתב הר"ן ז"ל מפרשים בגמ' כנגד עשרה הלולים שאמר דוד בספר תהלים א"נ כנגד עשרת הדברות דכתיב בהו נמי שופר א"נ כנגד עשרה מאמרות שבבראשית ומשמע דעשרה פסוקים דמלכיות ודזכרונות ודשופרות כולהו אהני עשרה אסמכינהו אבל בירוש' מסמיך כל חד וחד לעניינא עשר מלכיות כנגד עשרה קלוסין שאמר דוד בהללויה הללו אל בקדשו עשרה זכרונות כנגד עשרה ודויין (הגהה צ"ע דלא משכחת מבורר רק תשעה שאמר ישעיהו הנביא רחצו הזכו ומה כתיב בתריה למדו היטב דרשו משפט ומה כתיב בתריה לכו נא ונוכחה). עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר ע"כ פי' דמוסף דר"ה:

ר' יוחנן בן נרי אומר אם אמר וכו':    כתב הר"ן ז"ל ומיהו ריב"ן מודה דלכתחלה עשר בעינן דלא פליג אתנא קמא אלא בדיעבד ואף על גב דבגמרא תניא ריב"ן אומר הפוחת לא יפחות משבע ההיא ברייתא פליגא אמתני' ולפיכך לא הביאה הרי"ף ז"ל עד כאן ובגמרא תניא אין פוחתין מעשרה מלכיות וכו' ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד שבעה רקיעים פי' שבע למלכיות ושבע לזכרונות ושבע לשופרות וריב"ן אמרי הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן פי' שלש למלכיות שלש לזכרונות שלש לשופרות כנגד תורה נביאים וכתובים א"נ כנגד כהנים לוים וישראלים יצא וגרסי' בגמ' אמר רב חננאל אמר רב כיון שאמר ובתורתך כתיב לאמר שוב אינו צריך את יחיד ואחד צבור וכתב הרי"ף ז"ל דאפי' בהנך קראי דמלכיות זכרונות ושופרות וכ"ש לפסוקים דמוספין ורב תנא הוא ופליג על הנך תנאי דלעיל דמתני' שהם רבנן וריב"ן והיא ג"כ דעת הרמב"ם ז"ל ע"כ משבלי הלקט סי' צ"ה ועיין בתוס' ובהר"ן ז"ל ובשאר המפרשים:

מתחיל בתורה וכו':    וא"ת דבכל דוכתא משמע דנביאי עדיפי מכתיבי כדאמרי כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים והכא קאמר קראי דכתיבי ברישא והדר דנביאי וי"ל משום דקראי דתלים משלי ואיוב קדמו לנביאים ומה שאנו נוהגין להשלים בתורה דעבדינן כר' יוסי כדאמרינן בגמ' המשלים בתורה זריז ומשובח וכן היו ותיקין עושין תוס' ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל מתחיל בתורה משמע לכאורה דלת"ק כתובים באמצע מדקאמר מתחיל בתורה ומשלים בנביא ור' יוסי נמי לא פליג אלא בהשלמה אבל בהתחלה מודה הוא דמתחיל בתורה והא נמי משמע בהדיא בתוספתא בדברי ר' יוסי מתחיל בשל תורה ומסיים בשל תורה ומשמע הוא דמודה לת"ק דכתובים באמצע דבהא לא פליג וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל שכך היא מסורת בידם והרמב"ן ז"ל הביא ראיה לדבר מדתניא במסכת סופרים פי"ח גבי ט' באב אומר ד' פסוקים משל ירמיה מהמאוס מאסת את יהודה עד כי אתה עשית את כל אלה ושני המזמורים הללו אלהים באו גוים בנחלתך ועל נהרות בבל ואע"פ שבכל מקום דברי קדושה מקדימין לדברי קבלה בזה מקדימין דברי קבלה לדברי קדושה ש"מ שבכל מקום מקדימין דברי קדושה לדברי קבלה כמסורת רבותינו הגאונים ז"ל. ואפשר דטעמא משום מעלין בקדש ולא מורידין והלכך מתחיל בתורה דהתחלה מעלייא היא ואח"כ כתובים דליכא לעלויי אתורה וקודמין כתובים לנביאים כדי שיהא אח"כ מעלין בקדש עכ"ל ז"ל. ועיין בדברי הר"ן ז"ל ברפ"ג דמגלה. ונלע"ד דלהכי קתני במסכת סופרים דבט' באב מקדימינן ביה דברי קבלה לדברי קדושה דכיון דבעונותינו חרבה עירנו וגלה יקרנו ונוטל כבוד מבית חיינו ליכא ביום המר ההוא טעמא דכבוד דמעלין בקדש:

אין מזכירין זכרון מלכות ושופר:    כך הנוסחא ברוב הספרים לשון יחיד וגם בירושלמי במשנה ובגמרא. וגם הרמב"ם ז"ל בין בפי' המשנה בין שם בהלכות שופר פ"ג סי' ח' נקט זכרון ברישא כלשון משנתנו וגם במשנה דבגמרא גרסינן זכרון ברישא אלא שהתלמוד מפרש מלכיות ברישא. ובירוש' בהפך דבמשנה מלכות ברישא ובגמ' מפ' זכרון ברישא. אכן ברב אלפס וברא"ש ז"ל מַלְכִיוׁת זִכְרוׁנוׁת ושוׁפְרוׁת היא הגרסא. ור' יוסי הוא דס"ל בברייתא דפסיק שמע ישראל הוי מלכיות ובו משלים העשר מלכיות אכן ר' יהודה פליג עליה דלא הוי מלכות. וגם קרא דוידעת היום וגם קרא דאתה הראת לדעת ס"ל לר' יוסי דהוו מלכות ור' יהודה ס"ל ג"כ בברייתא בגמ' דלא הוו מלכות ולדידיה משלים העשירי בנביא כדאמר ת"ק דמתני':

תפארת ישראל

יכין

לו) מעשרה שופרות דהיינו שיאמר בכל אחת, ג' פסוקים מתורה, וג' מכתובים, וג' מנביאים, וא' מתורה. כנגד י' הללויה דהללו אל בקדשו. או כנגד י' הדברות שנתנו בשופר. או כנגד י' מאמרות שנברא בהן העולם בניסן, ועלו במחשבה להיברא בר"ה. והכי קיי"ל. מיהו רשאי להוסיף עליהן, או שלא יאמר שום פסוק, רק זכרינו בזכרון טוב לפניך כמו בדברי קדשך כתוב לאמור ופקדינו בפקידת ישועה וכו' [כך נ"ל כוונת הש"ס. אב"י ובפ"מ כ', דר"ל שאומר אצל המלכיות, ולעולמי עד תמלוך בכבוד ככתוב בתורתיך. וגבי זכרונות וצאצאיו כחול הים ככתוב בתורתיך. וגבי שופרות ובקול שופר עליהם הופעת ככתוב בתורתך], מיהו האידנא קבלו עלייהו חובה לומר כולם (תקצ"א מג"א ו').

לז) רבי יוחנן בן נורי אומר אם אמר שלש שלש מכולן א' תורה, וא' כתובים, וא' נביאים, כנגד תנ"ך, בכל אחת.

לח) אין מזכירין זכרון מלכות ושופר נקט זכרונות תחלה, דקמ"ל דרשאי להקדימו.

לט) של פורענות פסוקים שנזכר בהן פורעניות.

מ) יצא בגמרא גרס בנביא יצא. דמצוה להשלים בתורה, ואם השלים בנביא יצא ואפשר י"ל דה"ק אם השלים בתורה יצא גם ידי מצוה מהמובחר.

בועז

פירושים נוספים