משנה ראש השנה ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אם אינן מכירין אותו משלחין עימו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם משקילקלו המינים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין.

(ב) בראשונה היו משיאין משואות משקילקלו הכותים התקינו שיהו שלוחים יוצאים.

(ג) כיצד משיאין משואות מביאין כלונסות של ארז ארוכים וקנים ועצי שמן ונעורת של פשתן וכורכן במשיחה ועולה לראש ההר ומצית בהן את האור ומוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את חברו שהוא עושה כן בראש ההר השני וכן בראש ההר השלישי.

(ד) ומנין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבה ומסרטבה לאגריפנה ומאגריפנה לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהוא רואה את כל הגולה לפניו כמדורת האש.

(ה) חצר גדולה הייתה בירושלים ובית יעזק הייתה נקראת ולשם כל העדים מתכנסין ובית דין בודקין אותם שם וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא.

בראשונה לא היו זזים משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפיים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מיד הגיס מיד הנהר מיד הדליקה מיד המפולת הרי אלו כאנשי העיר ויש להן אלפיים אמה לכל רוח.

(ו) כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון בודקין אותו ראשון מכניסין את הגדול שבהן ואומרין לו אמור כיצד ראית את הלבנה לפני החמה לאחר החמה לצפונה לדרומה כמה היה גבוה ולאין היה נוטה וכמה היה רחב אם אמר לפני החמה לא אמר כלום ואחר כך היו מכניסין את השני ובודקין אותו נמצאו דבריהן מכוונין עדותן קיימת ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שצריכין להן אלא שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילין לבוא.

(ז) ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש בין שנראה בזמנו ובין שלא נראה בזמנו מקדשין אותו רבי אלעזר ברבי צדוק אומר אם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קידשוהו שמיים.

(ח) דמות צורות לבנות היו לו לרבן גמליאל בעלייתו על הטבלה בכותל שבהן מראה את ההדיוטות ואומר להם הכזה ראית או כזה מעשה שבאו שנים ואמרו ראינוהו שחרית במזרח וערבית במערב אמר רבי יוחנן בן נורי עדי שקר הם וכשבאו ליבנה קיבלם רבן גמליאל ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובלילי עיבורו לא נראה וקיבלם רבן גמליאל אמר רבי דוסא בן הרכינס עדי שקר הם היאך מעידים על האישה שילדה ולמחר כרסה בין שיניה אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך.

(ט) שלח לו רבן גמליאל גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך הלך ומצאו רבי עקיבה מצר אמר לו יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי שנאמר אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אותם (ויקרא כג ד) אשר תקראו אותם בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס אמר לו אם באים אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו שנאמר ויעל משה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל (שמות כד ט) למה לא נתפרשו שמותן של זקנים אלא ללמדך שכל שלשה ושלשה שיעמדו בית דין על ישראל הרי הם כבית דינו של משה נטל מקלו ומעותיו בידו והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

הדף הראשי של משנה ראש השנה ב