משנה ראש השנה ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) אם אינן מכירין - אותו,

משלחין עימו אחר - להעידו.

בראשונה -

היו מקבלין עדות החודש - מכל אדם.

משקילקלו המינים -

התקינו - שלא יהו מקבלין,

אלא - מן המכירין.

(ב) בראשונה -

היו משיאין משואות.

משקילקלו הכותים -

התקינו - שיהו שלוחים יוצאים.

(ג) כיצד משיאין משואות?

מביאין -

כלונסות של ארז - ארוכים,

וקנים, ועצי שמן,

ונעורת של פשתן.

וכורכן - במשיחה.

ועולה - לראש ההר.

ומצית בהן - את האור,

ומוליך - ומביא,

ומעלה - ומוריד.

עד - שהוא רואה את חברו,

שהוא עושה כן - בראש ההר השני.

וכן - בראש ההר השלישי.

(ד) ומנין היו משיאין משואות?

מהר המשחה - לסרטבה.

ומסרטבה - לאגריפנה.

ומאגריפנה - לחורן.

ומחורן - לבית בלתין.

ומבית בלתין -

לא זזו -

אלא מוליך - ומביא,

ומעלה - ומוריד,

עד שהוא רואה -

את כל הגולה לפניו - כמדורת האש.

(ה) חצר גדולה - היתה בירושלים,

ובית יעזק - היתה נקראת,

ולשם - כל העדים מתכנסין.

ובית דין בודקין אותם - שם.

וסעודות גדולות - עושין להם,

בשביל - שיהו רגילין לבוא.

[ו] *הערה 1: בראשונה -

לא היו זזים משם - כל היום.

התקין - רבן גמליאל הזקן,

שיהו מהלכין - אלפים אמה לכל רוח.

ולא אלו בלבד, אלא אף -

החכמה - הבאה לילד,

והבא להציל -

מיד הגיס, מיד הנהר,

מיד הדליקה, מיד המפולת,

הרי אלו - כאנשי העיר,

ויש להן - אלפים אמה לכל רוח.

(ו) [ז] כיצד בודקין את העדים?

זוג - שבא ראשון,

בודקין אותו - ראשון.

מכניסין - את הגדול שבהן,

ואומרין לו:

"אמור - כיצד ראית את הלבנה?

לפני החמה, לאחר החמה,

לצפונה, לדרומה,

כמה היה גבוה,

ולאין היה נוטה,

וכמה היה רחב".

אם אמר: "לפני החמה" -

לא אמר כלום.

ואחר כך -

היו מכניסין את השני - ובודקין אותו.

נמצאו דבריהן מכוונין - עדותן קיימת.

ושאר כל הזוגות -

שואלין אותן - ראשי דברים.

לא שצריכין להן -

אלא - שלא יצאו בפחי נפש,

בשביל - שיהו רגילין לבוא.

(ז) [ח] ראש בית דין אומר - "מקודש",

וכל העם עונין אחריו:

"מקודש, מקודש".

בין - שנראה בזמנו,

ובין - שלא נראה בזמנו,

מקדשין אותו.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:

אם לא נראה בזמנו,

אין מקדשין אותו - שכבר קידשוהו שמים.

(ח) [ט] דמות צורות לבנות,

היו לו לרבן גמליאל,

בעלייתו - על הטבלה בכותל,

שבהן - מראה את ההדיוטות,

ואומר להם: "הכזה ראית? או כזה?".

מעשה שבאו שנים,

ואמרו: "ראינוהו, שחרית - במזרח,

וערבית - במערב".

אמר רבי יוחנן בן נורי:

עדי שקר הם.

וכשבאו ליבנה -

קיבלם - רבן גמליאל.

ועוד - באו שנים,

ואמרו: "ראינוהו - בזמנו,

ובלילי עיבורו - לא נראה",

וקיבלם - רבן גמליאל.

אמר רבי דוסא בן הרכינס:

עדי שקר הם,

היאך מעידים על האישה - שילדה,

ולמחר - כרסה בין שיניה?

אמר לו רבי יהושע:

רואה אני את דבריך.

(ט) [י] שלח לו רבן גמליאל:

"גוזר אני עליך,

שתבוא אצלי - במקלך, ובמעותיך,

ביום, שחל יום הכיפורים להיות - בחשבונך".

הלך, ומצאו רבי עקיבה - מצר,

אמר לו:

"יש לי ללמוד,

שכל מה שעשה רבן גמליאל - עשוי,

שנאמר: "אלה מועדי ה',

מקראי קודש, אשר תקראו אותם" (ויקרא כג ד),

אשר תקראו אותם -

בין בזמנן - בין שלא בזמנן,

אין לי מועדות - אלא אלו".

בא לו - אצל רבי דוסא בן הרכינס,

אמר לו:

"אם באים אנו לדון,

אחר בית דינו - של רבן גמליאל,

צריכין אנו לדון,

אחר כל בית דין ובית דין -

שעמד מימות משה - ועד עכשיו,

שנאמר: "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא,

ושבעים מזקני ישראל" (שמות כד ט),

למה לא נתפרשו שמותן של זקנים?

אלא ללמדך,

שכל שלשה, ושלשה - שיעמדו בית דין על ישראל,

הרי הם - כבית דינו של משה".

נטל מקלו, ומעותיו - בידו,

והלך ליבנה - אצל רבן גמליאל,

ביום, שחל יום הכיפורים להיות - בחשבונו.

הערות

• הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה ראש השנה ב

משנה ראש השנה, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב