משנה ראש השנה ב רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) אם אינן מכירין - אותו,

משלחין עימו אחר - להעידו.
בראשונה -
היו מקבלין עדות החודש - מכל אדם.
משקילקלו המינים -
התקינו - שלא יהו מקבלין,
אלא - מן המכירין.


(ב) בראשונה -

היו משיאין משואות.
משקילקלו הכותים -
התקינו - שיהו שלוחים יוצאים.


(ג) כיצד משיאין משואות?

מביאין -
כלונסות של ארז - ארוכים,
וקנים, ועצי שמן,
ונעורת של פשתן.
וכורכן - במשיחה.
ועולה - לראש ההר.
ומצית בהן - את האור,
ומוליך - ומביא,
ומעלה - ומוריד.
עד - שהוא רואה את חברו,
שהוא עושה כן - בראש ההר השני.
וכן - בראש ההר השלישי.


(ד) ומנין היו משיאין משואות?

מהר המשחה - לסרטבה.
ומסרטבה - לאגריפנה.
ומאגריפנה - לחורן.
ומחורן - לבית בלתין.
ומבית בלתין -
לא זזו -
אלא מוליך - ומביא,
ומעלה - ומוריד,
עד שהוא רואה -
את כל הגולה לפניו - כמדורת האש.


(ה) חצר גדולה - היתה בירושלים,

ובית יעזק - היתה נקראת,
ולשם - כל העדים מתכנסין.
ובית דין בודקין אותם - שם.
וסעודות גדולות - עושין להם,
בשביל - שיהו רגילין לבוא.


בראשונה -

לא היו זזים משם - כל היום.
התקין - רבן גמליאל הזקן,
שיהו מהלכין - אלפים אמה לכל רוח.
ולא אלו בלבד, אלא אף -
החכמה - הבאה לילד,
והבא להציל -
מיד הגיס, מיד הנהר,
מיד הדליקה, מיד המפולת,
הרי אלו - כאנשי העיר,
ויש להן - אלפים אמה לכל רוח.


(ו) כיצד בודקין את העדים?

זוג - שבא ראשון,
בודקין אותו - ראשון.
מכניסין - את הגדול שבהן,
ואומרין לו:
"אמור - כיצד ראית את הלבנה?
לפני החמה, לאחר החמה,
לצפונה, לדרומה,
כמה היה גבוה,
ולאין היה נוטה,
וכמה היה רחב".
אם אמר: "לפני החמה" -
לא אמר כלום.
ואחר כך -
היו מכניסין את השני - ובודקין אותו.
נמצאו דבריהן מכוונין - עדותן קיימת.
ושאר כל הזוגות -
שואלין אותן - ראשי דברים.
לא שצריכין להן -
אלא - שלא יצאו בפחי נפש,
בשביל - שיהו רגילין לבוא.


(ז) ראש בית דין אומר - "מקודש",

וכל העם עונין אחריו:
"מקודש, מקודש".
בין - שנראה בזמנו,
ובין - שלא נראה בזמנו,
מקדשין אותו.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר:
אם לא נראה בזמנו,
אין מקדשין אותו - שכבר קידשוהו שמים.


(ח) דמות צורות לבנות,

היו לו לרבן גמליאל,
בעלייתו - על הטבלה בכותל,
שבהן - מראה את ההדיוטות,
ואומר להם: "הכזה ראית? או כזה?".
מעשה שבאו שנים,
ואמרו: "ראינוהו, שחרית - במזרח,
וערבית - במערב".
אמר רבי יוחנן בן נורי:
עדי שקר הם.
וכשבאו ליבנה -
קיבלם - רבן גמליאל.
ועוד - באו שנים,
ואמרו: "ראינוהו - בזמנו,
ובלילי עיבורו - לא נראה",
וקיבלם - רבן גמליאל.
אמר רבי דוסא בן הרכינס:
עדי שקר הם,
היאך מעידים על האישה - שילדה,
ולמחר - כרסה בין שיניה?
אמר לו רבי יהושע:
רואה אני את דבריך.


(ט) שלח לו רבן גמליאל:

"גוזר אני עליך,
שתבוא אצלי - במקלך, ובמעותיך,
ביום, שחל יום הכיפורים להיות - בחשבונך".
הלך, ומצאו רבי עקיבה - מצר,
אמר לו:
"יש לי ללמוד,
שכל מה שעשה רבן גמליאל - עשוי,
שנאמר: "אלה מועדי ה',
מקראי קודש, אשר תקראו אותם" (ויקרא כג ד),
אשר תקראו אותם -
בין בזמנן - בין שלא בזמנן,
אין לי מועדות - אלא אלו".
בא לו - אצל רבי דוסא בן הרכינס,
אמר לו:
"אם באים אנו לדון,
אחר בית דינו - של רבן גמליאל,
צריכין אנו לדון,
אחר כל בית דין ובית דין -
שעמד מימות משה - ועד עכשיו,
שנאמר: "ויעל משה ואהרון, נדב ואביהוא,
ושבעים מזקני ישראל" (שמות כד ט),
למה לא נתפרשו שמותן של זקנים?
אלא ללמדך,
שכל שלשה, ושלשה - שיעמדו בית דין על ישראל,
הרי הם - כבית דינו של משה".
נטל מקלו, ומעותיו - בידו,
והלך ליבנה - אצל רבן גמליאל,
ביום, שחל יום הכיפורים להיות - בחשבונו.


הדף הראשי של משנה ראש השנה ב